אורי,

אבא שלך ואני אוהבים מאוד זה את זה, אבל אותך טיפה יותר. אתה ילד חולם. הדמיון שלך הוא סולם כדי להתרומם מעל כל קושי גשמי, ולאחרונה הצלחת אפילו להתגבר על הפחד מלישון לבד. הייתי צריכה לנחש שזה קשור לפינוקי. כי חותכים אותו בסכין, ולפעמים צומחות לו אוזניים של חמור, וכשהוא משקר האף שלו מלשין עליו. גם כיפה אדומה מפחדת לישון לבד, כי סבתא שלה אכלה אותה במקום לבשל דייסה. איזו מין סבתא אוכלת נכדים, תגיד לי, ואיזה מין סופר ילדים כותב כאלה צ'יזבטים?

כשפגשת את עליסה בספר פופ־אפ היא הייתה ממש חמודה בעיניך, בעיקר החברים שלה, הביצה שעל הקיר והזחל המסטול, אבל אז פתאום בעמוד הבא מלכת הלבבות ערפה ראש ושיחקה איתו גולף. נבהלת. לא הבנת, ובצדק, מה כל כך מופלא בארץ פלאות שכזאת. ככה קרה שלאט־לאט הוצאנו לך את כל הספרים מהחדר. רק כשהספר האחרון יצא, סוף־סוף נכנסה אל גופך השינה המתוקה. הרבה יותר נעים לישון בלי אויבים ליד המיטה. חבל שלא סיפרת לי קודם. בעצם הייתי צריכה להבין לבד, מכשפה רעה מהמערב שכמוני. הייתי צריכה להבין.

אתה עדיין פצפון ולא יודע בכלל מה זה בית ספר. חוץ מהכיתה של טימוטי, עכבר חמוד מסדרת טלוויזיה מצוירת, עדיין לא ביקרת באף שיעור, אז מבחינתך ללכת לגן הרגיל ומשם לבית הספר הרגיל זה אחלה. כי בדיוק עכשיו אבא ואני מתלבטים לאן לשלוח אותך, וכל הספרים גורסים שרגיל זה טוב. אפילו פינוקיו מסכם את מסע העינויים, שעבר עד שחזר הביתה, במשפט המזעזע "כמה טוב להיות ילד ככל הילדים". בעיניי זו אחת הקללות הכי שגורות שיש. תהיה עצמך, אורי, כל היתר תפוסים.

ולמרות שמורה רשמית עוד אין לך, שיעורים אתה כבר לומד. בחיים האמיתיים כולם מורים, גם התלמידים. למדת שצריך לפתוח פה כדי לינוק, לבכות קצת כדי שנדע להחליף לך, איך להתהפך, לזחול, ללכת, ללכת נגד הזרם ולעמוד על דעתך מולנו על בסיס יומיומי. את כל אלה למדת בלי שיכריחו אותך לעשות שיעורי בית. אז למה שלא תמשיך ככה גם הלאה? פשוט ללמוד מתוך סקרנות בריאה? מה לך ולמשרד החינוך? מה לך ולמשרדים? מה החינוך בכלל יודע לספר על ילד אחד, מתוך מאות אלפי תלמידים, שהוא בעצם היחיד בעולם? קוראים לו אורי. מורה דגול בתחומו.

אז יש לי סוד לגלות לך, אורי. לא רק בתוך "מסגרת" לימודית לומדים. ובכוונה מיסגרתי את המילה "מסגרת", כדי שלא תחרוג חס וחלילה מהמסגרת של עצמה ותיבהל לנו. כי אסור להבהיל את השיטה. צריך ללמוד לשוט בתוכה, בין גליה, לצוף מעליה בלי לטבוע. רק ככה תגיע ליעד. לא הרוח תבחר לך אותו. יש רק רב־חובל אחד.

חלפו שנות אור מאז שאני הייתי שם, ובכל זאת לא הרבה השתנה. עדיין יש הפסקות בין שיעור לשיעור, ולא להפך, ועדיין אני מרגישה שזו החמצה. לדעתי, היחס צריך להיות הפוך, כי שם, ברווח הדק, מתרחש רוב תהליך הלמידה של ילד. בן אדם חייב ללמוד, קודם כל ומעל הכל, להיות בן אדם. יחסי אנוש? לזה המערכת פחות יודעת להתייחס. כשכולם יושבים בשורות ובוהים בלוח, לא באמת מתאפשר לנו לתרגל דינמיקה חברתית.

אנשים חכמים בחרו עבור כולנו שככה יהיה. אני משוכנעת שהם גם אנשים טובים, פשוט מה שטוב בעיניהם לא תמיד טוב גם בשבילך. אורי, ממש חשוב לי שתיהנה ב־14 השנים הבאות. אני רוצה שתלמד לתפור לך עולם פנימי, מחויט בול למידותיך.

למרות שרק בעוד שנתיים תעלה לכיתה א', כבר מעכשיו צריך לרשום אותך. למלא טפסים. יש כמה גנים, והמועצה תחליט בצורה הוגנת איזה ילד ילך לאיזה גן. משם, כמעט כל הילדים הולכים לבית ספר ממלכתי. זאת ממלכה קצת משונה, הממלכתי הזה. למה היום, בשנת 2016, עדיין חייבים מקצועות חובה? ומי בדיוק החליט שדווקא הם חובה, ולא, נאמר, בלט או אסטרונומיה? היה פעם ילד שלא היה יכול לסבול חשבון, ובסוף יצא דבוראי שמכין את הדבש הכי מתוק בעולם. קוראים לו אבא נועם. הייתה פעם ילדה שכל שיעור, כל השיעור, כתבה ושלחה פתקים לחברות שלה, וחטפה נזיפות כי היא הייתה לא מרוכזת. היום היא כותבת שירים, ומתברר שהיא דווקא כן התרכזה. פשוט זה היה ריכוז במה שחשוב לה באמת. לחיים, לא רק לבית הספר.

אני ואבא שוקלים לבחור בבית הספר הפתוח בחדרה. עוד נדבר על זה הרבה. אני יודעת, כלום לא פשוט, ואין אמת אחת, אולי רק חוץ מאחת: שתהיה מאושר.

אורי, אולי כשתקרא את המכתב כבר תשתנה, אבל עכשיו כל הראש שלך מפוצץ תלתלים. איך לכל האטריות יצא לי ילד עם קלבסה של הנסיך הקטן? אני חייבת לשמור על התלתלים שלך בכל מחיר, גם במחיר של לתלוש לעצמי שערות. מדי כמה ימים מישהו שואל אותי למה אתה לא מסתפר, ואני מרחיקה מהנפש שלך את כל המספריים הצקצקניים האלה. למה כל הזמן אנשים רוצים לגזום ענפים של עץ אחר? מאיפה נובע הצורך האובססיבי של כולנו, לחתוך את העודף? לפעמים דווקא העודף הוא החלק הכי טעים בעוגייה. זה שגולש מחוץ לתבנית.

תשמור על הנסיך הקטן שבך, גם כשתהיה מלך גדול. ואל תפחד. לאף מורה או גננת אין באמת עיניים בגב. ואם יש לה במקרה, מדובר בעיניים די בנות מזל. כי הן מסתכלות על הדבר הכי יפה וטהור בעולם. על הילד שלי. קוראים לו אורי.