שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "התעוררתי מבכי של ילדה וגיליתי שזו אני"
    בגיל 10 החלה שירלי לכתוב יומן המתאר התעללות קשה בתוך המשפחה, התעללות אכזרית שנמשכה שנים. שנים שמרה את הסוד ואף סירבה לקרוא ביומן. שנים רבות לאחר מכן ביקשה לפרסם את היומן, כדי שתוכל להסביר, מנקודת מבטה של נפגעת מהתעללות, איך ראוי להתמודד עם מניעת התעללות בילדים

    בשיתוף מיזם מהל"ב

     

    "עברתי לא מכבר את גיל 70. משום מה ועקב נסיבות שונות, הלא קשורות במשפחתי, בזמן האחרון אני נזכרת יום יום בשירלי, הילדה שהייתי.

     

    יומנה של שירלי - מעולמה של ילדה שהצליחה לשרוד

     

    "מאז שנתתי לך את יומני לפרסום לא פתחתי אותו, לא קראתי אותו, חשבתי לעצמי שאסגור מעגל. אולם פתאום וללא הודעה מוקדמת, שירלי הופיעה שוב בחיי, אך בצורה שונה. אני פותחת את הסיפרון וקוראת לאחר כל כך הרבה שנים את סיפורה.

     

    "מעיני זולגות דמעות, אך רק מתוך הערצה וגאווה על הילדה שהייתי: "שירלי". וחושבת: - איזו ילדה אמיצה!, איזו גיבורה! איזה כח רצון! ולמרות ששירלי ואני הן אותו אדם אני ממשיכה להסתכל עליה, על שירלי בצורה אובייקטיבית ובוגרת. ולכן ברצוני לתמצת את השנים שעברו מאז פרסום היומן.

     

    "גידלתי את ילדי שהם אנשים לתפארת, הם ממשיכים להיות הפרחים שלי, האוצר הנדיר שהחיים העניקו לי. ובעלי, אנחנו כבר כל כך הרבה שנים ביחד. הוא תמיד תמך ותומך, עוזר, הוא האדם שמתעורר בלילות מצעקותיי, ומרגיע אותי. מעולם לא קרא את יומני, טוען שהוא יודע הכל מהדיבורים בחלומותיי.

     

    "לא פעם אני עדיין מתעוררת בבכי אך לא זכור לי למה. רק לפני מספר ימים חלמתי שאבי רץ אחרי עם החגורה כדי להרביץ לי. התעוררתי מבכי של ילדה, רצתי חצי רדומה לחדר בו ישנו הנכדים באותו יום לוודא שהכל בסדר ופתאום שמתי לב שזאת אני הבוכה, בכי של ילדה.

     

    "נכון, הפצעים לא מגלידים לגמרי, מדי פעם נפתחים, זה באמת קשה, אך כמו שירלי אז, אני לוחמת ומנסה להמשיך בחיי בצורה הכי טובה שמסוגלת.

     

    "ויש עוד שינוי, התחלתי לפתוח את עצמי, התחלתי לדבר, גיליתי שזה עושה לי טוב לנשמה. היום אני מסוגלת לדבר על עברי, ולהחיות את שירלי לטובת אנשים שלהם סיפור דומה לשלי.

     

    "כל כך הרבה שנים הסתרתי! כל כך הרבה שנים התביישתי! לא השתכנעתי שלא היתה חלק מהאשמה בי.

     

    "לפני מספר חודשים שיתפתי את בעלי בכך שאני סלחתי לאנשים שפגעו בי; סלחתי באמת. לאחר שהייתי מסוגלת לסלוח, בכיתי שלושה ימים רצופים.

     

    "אינני יודעים האם זו היתה הדרך הנכונה, 'לסלוח', אך לי אישית זה עשה טוב, מכיוון שזה בא רק ממני, מתוך נשמתי.

     

    "אני אשה מאושרת. אנחנו חיים היום כאילו שיש לנו 100 שנים לחיות, יש לנו תוכניות, עובדים, נהנים. ולכן החלטתי לכתוב לך את המכתב הזה, שתדע מה עבר עלי לאחר כל כך הרבה שנים שנפרדנו, ועל מנת להודות לך על פרסום היומן, 'יומנה של שירלי'. היום אני מסוגלת להסתכל על הילדה שהייתי בצורה בוגרת ומקווה אני שסיפורי עזר אפילו רק לילד אחד להתמודד טוב יותר עם חייו.

     

    "שלך, שירלי" (יומנה של שירלי - סגירת מעגל. מכתב אל מנכ"ל המועצה לשלום הילד דאז ד"ר יצחק קדמן)

     

    חולקת את הסוד והכאב

    בגיל 10 התחילה שירלי לכתוב יומן - יומן כואב, יומן קשה, יומן על התעללות, שנמשכה שנים. התעללות פיסית, התעללות נפשית, התעללות מינית. שנים שתקה. שנים נצרה את הסוד. שנים הסתירה את היומן ואף סירבה לקרוא בו.

     

    לפני כעשרים שנה החליטה שהיא חייבת לחלק את סודה עם אחרים בעיקר עם ילדים שנפגעים וחושבים, אולי אפילו בטוחים, כי הם ורק הם עוברים פגיעה והתעללות.

     

    שירלי פנתה למועצה לשלום הילד וביקשה לפרסם את היומן. ב-1999 פורסם היומן בחוברת שנקראה יומנה של שירלי - מעולמה של ילדה שהצליחה לשרוד.

     

    "יומנה של שירלי" הוא מסמך נדיר ובעל חשיבות רבה. שירלי כותבת על כאביה, קשייה אך גם על תקוותיה, בבית בו חוותה באופן ממושך התעללות פיסית, כמו גם ניצול מיני. איש לא ידע, איש לא שמע, ודבריה נוקבים כל כך, דווקא משום שהם מתרחשים במשפחה רגילה השומרת כלפי חוץ לפחות על חזות נורמלית לחלוטין. עוצמתו של היומן נובעת גם דווקא משום

    שלכאורה אין מדובר במקרה קיצוני מאד, או חריף בחריגותו ויש בו מעין "הבנאליות של הרוע".

     

    אף שידוע היום כי התעללות בילדים מתרחשת בכל רבדי האוכלוסיה ואיננה מיוחדת למשפחות עם אפיונים כלכליים, תרבותיים, עדתיים, גיאוגרפיים ואחרים מכל סוג שהוא, החברה עדיין מתקשה להאמין שתופעות כאלה מתקיימות כל העת ובכל המגזרים. יומנה של שירלי כולל מאפיינים רבים המשותפים לכל הילדים הנתונים להתעללות בתוך המשפחה, אך יש בו גם ייחוד.

     

    יומנה של שירלי מציג בפנינו, בגוף ראשון, תופעות מוכרות, כמו קשר השתיקה הקיים סביב הנושא, תחושת הבידוד והניכור של הילד שהוא הקרבן, חוסר האונים והרצון להיעלם או להיבלע בעולם דמיוני שכולו טוב, רגשות האשמה של הילד, בסגנון 'אני ילדה רעה', התחושה שהכל נשאר במשפחה, הפחד והחרדה המתמשכים וחוסר השליטה על מה יקרה ומתי, היחסים המורכבים כל כך של אהבה-שנאה שחש הילד כלפי ההורה המתעלל, התוקפנות והאלימות שמפתח הקרבן כלפי חלשים ממנו, התמיהה, הרוגז והכאב על האמא שאיננה רואה דבר, ומאפיינים נוספים החוזרים על עצמם שוב ושוב בעדויות של ילדים.

     (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    אך עם זאת, ולמרות ההתעללות שהיא חווה, לשירלי יש גם כוחות ותעצומות נפש. היא שורדת ולמרות כל מה שעברה, היא

    מצליחה, ובמידה רבה בכוחות עצמה, לגדול, להתפתח, לשמור על שפיות, להפוך לבוגרת יציבה ולהצליח בחייה האישיים והמקצועיים. ובו בזמן היא לא שוכחת. הכאב והצלקות לא נעלמים מאליהם והם ממשיכים ללוות אותה למשך שנים רבות.

     

    לא כל הילדים-הקרבנות, מצליחים לשרוד בכוחות עצמם. אצל רבים מהם הפצעים אינם מגלידים והם מפתחים קורבנות מתמשכת שיש לה ביטויים רבים ומגוונים כמו מחלות נפש, עבריינות, משברים משפחתיים, אלימות כלפי ילדים וכניסה למעגל אלימות בינדורי, ניסיונות אובדניים, ועוד.

     

    חשיבותו של היומן איננה רק בהיותו מסמך אותנטי הפותח צוהר לעולמם של ילדים-קרבנות,

    אלא בכך שהוא מעביר לנו מסרים חשובים בדבר הצורך לשמוע, לראות, להבין, להאמין ולהושיט יד לילדים אלה ומבעוד מועד.

     

    אם תשכיל החברה להקשיב במקום להתעלם, להתערב במקום להתכחש, ובעיקר ליצור ולהגיש מערכות תמיכה וטיפול לילדים, נוכל למנוע סבל רב ומיותר מילדים נוספים או למיזער לסייע להם לשרוד ולהתגבר.

     

    זה לא עובר עם הזמן

    רק לאחרונה העיזה שירלי לקרוא את היומן שהיא עצמה כתבה. בגיל 70 כתבה שירלי אחרית דבר הכלולה במהדורה החדשה של היומן. היומן אמנם ייחודי, אך הלקח הוא אוניברסלי וצריך ללמוד מהיומן כי: התעללות בילדים - לא עוברת עם הזמן. לא נשכחת. גם לא אחרי 50 שנה. התעללות בילדים - למרות כל הקושי, אפשר לצאת מזה לעולם טוב יותר. יש תקווה. התעללות בילדים - כמעט תמיד איננה חד פעמית. מתמשכת וחוזרת פעם אחר פעם, לפעמים לאורך שנים. התעללות בילדים - אפשר וצריך ומוכרחים לאתר את הפגיעה מוקדם ככל האפשר ולהפסיק אותה, מבעוד מועד.

     

    מתוך דבריה של שירלי: "זאת הפעם הראשונה שאני מדברת בפומבי. אני 'שירלי, הילדה שהצליחה לשרוד'.

     

    "ביומן שלי יש רק חלקים מחיי כילדה, אך המציאות היתה הרבה יותר קשה ואי אפשר לתמצת ילדות שלמה בכמה מילים, למרות רצוני לדבר ולדבר, לספר הכל.

     

    "אני מסתכלת על נכדותיי, באלו שהן בגיל שהייתי אז, צופה בהתנהגות, כמה תמימות יש בהן. ואז אני יכולה לתאר באופן אובייקטיבי יותר מי הייתי ואיך הייתי.

     

    "תפילתי ובקשתי אליכם אנשי המקצוע, נא היו המלאכים השומרים של הילדים שסובלים ותנו להם להאמין בעצמם ותאמרו להם "אתם שווים", "אל תתנו לשום דבר להרוס אתכם", "תצליחו בחיים". אמן!!!" (לקריאת הקובץ המלא).

     (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)
      

    לדיווחים והתייעצות מקצועית תוכלו לפנות אל:

    • קו המצוקה של אל"י - האגודה להגנת הילד (להודעות טקסט בלבד) 054-2949596
    • המועצה לשלום הילד - 02-6780606
    • אל"י - האגודה להגנת הילד – 6935*
    • מוקד משרד הרווחה למידע וסיוע - 118

     

    "זה לא ייגמר עד שנדבר" הנו מסע הסברה למניעת התעללות בילדים בשיתוף מיזם מהל"ב, המועצה הלאומית לשלום הילד ומכון חרוב, ונועד להעלות את המודעות לתופעת ההתעללות בילדים, על מנת להילחם בה ולסייע לשמור על בטחונם של ילדי ישראל


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""התעוררתי מבכי של ילדה וגיליתי שזו אני""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים