שתף קטע נבחר

"הרסו ברשעות": דחפורים על אתר ההנצחה לחלל צה"ל

את כל חייו וכספו השקיע רפי טיטו באתר ההנצחה לזכר בנו לירז שנהרג בלבנון. הוא נטע עצים, בנה מגרשים, הציב שלטים. שלשום, באישון לילה, עלו נציגים של חברה עלומה מההתנחלויות על הקרקע ביישוב אורנית ומחקו את מפעל חייו. לטענתם, הם רכשו את הקרקע כדין. לטענת אחד מבעלי הקרקע ולטענת גורמים במנהל האזרחי, הדברים אינם מדויקים

 

 

רפי טיטו מסתובב בין העצים הנפולים לבין אבנים שנעקרו ממקומן ומתקשה להסתיר את סערת הרגשות. במשך שנים הוא השקיע מאות אלפי שקלים מכיסו והקדיש את חייו כדי להנציח את בנו לירז, שנפל בלבנון, ובן לילה הגיעו פועלים עם דחפורים והרסו את מפעל חייו, ששמר עליו מפני תהומות היגון.

 

"אתה יודע איזה כאב זה, לראות את השטח ככה? ישבתי שם שלשום בלילה עם דמעות אדומות מדם", הוא אומר. "זה הרי פרויקט הנצחה נטו. אין שם שום דבר בשביל עצמי. הלב שלי כואב עכשיו, בכאב הכי גדול בעולם. אני לא רוצה לעשות שום דבר שאני אצטער עליו, אבל מי שעשו את זה יודעים שאסור להם, ועדיין זה לא הזיז להם. הם פשוט יישרו את כל השטח".

"פשוט התפרקתי מבכי". רפי טיטו אחרי ההריסה באתר ()
"פשוט התפרקתי מבכי". רפי טיטו אחרי ההריסה באתר

הסיפור הזה כולו הוא תולדה של ההפקרות בכל מה שנוגע לקרקעות ביהודה ושומרון. טיטו מספר שהקים את האתר - שבו ניטעו עצי זית ואזדרכת, נבנה גן משחקים לילדים וגינה למשחקי פטאנק - על אדמות השייכות לפלסטיני תושב השטחים, וזה אישר לו להשתמש בהן. גם המועצה המקומית עמדה לצדו במשך השנים. כעת טוענת חברה עלומה, שמיוצגת על ידי משרד עורכי דין המתמחה בין השאר בקרקעות בשטחים, שהקרקע נרכשה על ידה. באישון לילה שלחו אנשי אותה חברה דחפורים, ואלה עלו על הקרקע והותירו הרס רב.

 

שלושת הקצינים נהרגו  

סגן לירז טיטו ז"ל היה בנם הבכור של רבקה (ריקי) ורפי טיטו. ב־22 בפברואר 1999, ביום הולדתו ה־21, הוא יצא עם חבריו לסיירת הצנחנים לפעולה בעומק לבנון. "הבן שלי הוביל את הכוח, הלך בראש", מספר בכאב אביו, רפי. "מטרת הפעולה הייתה פגיעה בכוח של חיזבאללה, אבל במהלכה לירז נהרג, ויחד איתו נהרגו גם מפקד הסיירת רב-סרן איתן בלחסן וסגן דוד גרנית. שלושה קצינים. הם חולצו משם רק בתום קרב קשה מאוד".

 

בשנים שחלפו מאז איבד רפי גם את הוריו וגם את רעייתו ריקי. "היא לא עמדה בזה ופשוט מתה מצער", הוא אומר. "גם ההורים שלי הלכו ודעכו בגלל זה. נשארתי עם שני הילדים, ברק ושלומי. לא הייתה להם ילדות אבל הצלחנו להשתקם, עד כמה שאפשר. שלומי כבר נשוי ויש לו שני בנים".  

זה מה שנשאר מאתר ההנצחה (צילום: צביקה טישלר) (צילום: צביקה טישלר)
זה מה שנשאר מאתר ההנצחה(צילום: צביקה טישלר)

בערך שנה לאחר נפילתו של לירז, פנה לרפי בן דודו שגר באורנית וסיפר לו שמצא שם בית בד עתיק. "הוא הציע לי לשקם את המקום ולעשות שם משהו לזכרו של לירז", מספר רפי. "הגעתי למקום, שלא היה שם כלום חוץ מבית הבד - רק קוצים וטרשים - וגילינו שהשטח הזה שייך בין השאר לערבי שמתגורר ברשות הפלסטינית ואין לו בכלל גישה לשטח הזה. פניתי אליו וביקשתי לקנות ממנו את המקום. הוא אמר לי שזו בעיה, אבל נתן לי אישור להתחיל לעבוד שם. פניתי לראש המועצה, אמרתי שאני רוצה לבנות שם אמפיתיאטרון, בית יד לבנים עם שישה חדרים לחיילים בודדים, מגרש משחקים, כרי דשא וגם פינות הנצחה לזכרו של לירז, עם סיפורים והסברים על הפעולה שבה הוא נהרג".

 

ראש המועצה שיתף פעולה. עם הזמן חובר המקום לחשמל ולמים, וטיטו בנה שם גם מגרש פטאנק לתושבי היישוב. "כשזה התחיל לקרום עור וגידים הייתי מאושר", הוא אומר. "גידרתי את השטח, שתלתי שם עצי זית ועצי אזדרכת, בניתי משטח עם אבני אקרשטיין להתכנסות - כדי שאוכל להביא לשם חיילים מצנחנים והנדסה לעשות שם את סיום המסלול".

 

העניין הוא שכל מה שקשור לקרקעות באורנית, כמו ביישובים אחרים ביהודה ושומרון, פרוץ מאוד. במועצה מדווחים שחדשות לבקרים מגיעים אנשים שטוענים לבעלות על קרקעות שאינן מוסדרות, ובחלק גדול מהמקרים מדובר במאכערים שמקווים להרוויח הון. לא מעט כבר דובר על הניסיונות לזייף רכישת קרקעות מפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון.

הפלסטיני שטוען לבעלות: "לא מכרתי" (צילום: צביקה טישלר) (צילום: צביקה טישלר)
הפלסטיני שטוען לבעלות: "לא מכרתי"(צילום: צביקה טישלר)

במקרה של טיטו, הטוויסט בעלילה הגיע לפני כשלוש שנים. "המנהל האזרחי הוציא לי צו הפסקת עבודה והוציא גם צו הריסה לשאר המבנים הארעיים שהיו בשטח, מחוץ לשטח של אתר ההנצחה", מספר רפי. "ייאמר לזכותם שבאתר ההנצחה לא נגעו, רק אסרו עליי להמשיך לבנות שם, וכך היה".

 

הסיבה לצו הפסקת העבודה, לטענת גורמים במועצת אורנית, היא תלונה של אחד השכנים באורנית. "מרגע ששכן מתלונן, אין למנהל האזרחי ברירה אלא להתחיל בתהליך בירור, וזה מה שקרה", אומר גורם המעורה בסיפור. אבל מאז חלה עוד התפתחות בעייתית. לפני עשרה ימים הופיעו במועצה נציגים או יועצים של חברה עלומה, שטענו כי הקרקע נרכשה על ידם. איסמעיל, הפלסטיני שטוען לבעלות על הקרקע במקור, אומר שמדובר בשקר. "לא מכרתי לאף אחד", הוא אמר אתמול. "אין לי מושג מי האנשים האלה. הגשנו תלונה במשטרה".

 

לפי הטענות, אותם גורמים ביקשו רק לבצע עבודות של ניכוש עשבים, "לצורך בטיחות התושבים". שלשום, בשעת לילה מאוחרת, קיבל רפי טיטו שיחת טלפון בהולה. "התקשר אליי מישהו מאורנית ואמר לי בהתלהבות שהוא רואה שהתחלתי לעבוד על המגרש ולהתקדם", מספר טיטו. "לא הבנתי על מה הוא מדבר, אז הוא סיפר שיש שני טרקטורים שעומדים בתוך השטח שלי וקורה משהו. הגעתי לשם ופשוט התפרקתי בבכי".

 

מה אמרו לך?

"מישהו שעמד שם טען שהוא קנה את המגרש. איך? אני כבר 17 שנה שם. כל תושבי אורנית יודעים. הרי רציתי לקנות את המגרש בעצמי, הבאתי אנשים אבל הבנתי שאי-אפשר לרכוש אז קיבלתי אישור לבנות בינתיים. איך הם פתאום קנו? ולמה אף אחד לא הודיע לי? הם פשוט יישרו את השטח, הורידו עצים, פגעו במשטח שבניתי. הותירו הרס רב. לא ידעתי את נפשי מצער".

 

מתמחים בקרקעות  

גם במועצת אורנית הופתעו מההרס, ועוד באותו ערב הוציאו מכתב דחוף שמוען למשרד עורכי הדין ויניצקי שמייצג את הרוכשים, ולאברהם שבות ועודד לנגרמן, שתי דמויות מוכרות בהתיישבות - הראשון היה בעבר יועץ לענייני התיישבות ועבד במועצה האזורית שומרון, והשני שימש קצין באוגדת איו"ש. לא ברור מה הקשר של השניים לרכישה. תגובתו של שבות לא הושגה עד לפרסום הידיעה, ולנגרמן סירב לומר אם וכיצד הוא קשור לקרקע או לסיפור רכישתה.

 

תחת הכותרת "דרישה להפסקת עבודות ותיקון נזק", כתב להם מנכ"ל המועצה אלי במביליה: "ביחס לשטח הקרקע שבין בית הספר לאמנויות לבין המרכז המסחרי, עדכנתם בשבוע החולף כי הנכם בעלי הקרקע וכי הנכם פועלים לניכוש העשבייה, תוך התחייבות כי לא תהיה פגיעה בעצים ובמתקנים. אנו מצדנו לא אישרנו את הדברים ובמקביל לא מנענו פעולות ניכוש העשבים. היום התייצב במשרדנו מר מועדי סמיר, מתאם החקלאות מטעם המנהל האזרחי, וציין כי בוצעו נזקים בקרקע. בוצע נזק בלתי הפיך לעצים, וזאת בניגוד לחוק (חל איסור על פגיעה בעצים עתיקים - י"ש) וללא כל הסדרה. זאת ועוד, לדבריו לא מוכרת למנהל האזרחי כל בעלות על הקרקע. בנוסף ניזוקו מתקנים אשר בשטח. נוכח האמור הנכם נדרשים להפסיק את העבודות לאלתר... זאת במקביל לתיקון הנזקים".

 

כבר אתמול נשלחה תגובה מטעם משרד עורכי הדין ויניצקי. "מרשתי היא בעלת המקרקעין, ועקב כך ניתן היתר המנהל האזרחי לרכישת המקרקעין ואף נפתח תיק לרישום ראשון. בחודש הקרוב יתבצע בשטח ביקורת של הטאבו במסגרת ההליך של הרישום הראשון. השטח אינו חלק מהשטח המוניציפלי של היישוב. לנוכח כך, עם כל הכבוד, אין בסמכות המועצה ליתן הוראות להפסקת עבודות".

 

גורמים במנהל האזרחי סיפרו אתמול כי הבעלות על הקרקע טרם הוכחה, ועל כן המנהל אינו נותן היתר לרכישה אלא רק מבצע בדיקה ראשונית. מובן שאנשי המנהל האזרחי ביהודה ושומרון לא אישרו לאיש לעלות על השטח עם דחפורים. אתמול כבר הגיעו אנשי המועצה והחלו לתקן לפחות את הגדר שנבנתה סביב האזור.

 

"השקעתי בשטח הזה כ-700 אלף שקל, מהכיס שלי", סיפר אתמול רפי טיטו בצער. "נטעתי עצים, הנחתי צנרת מים, שילמתי על ההשקיה ועל החשמל. עשיתי המון חפירות, הצבתי מדרכות. ובגלל בצע כסף באים אנשים, שלאף אחד אין מושג מי הם, והרסו הכול. גם את השלטים שתלינו לזכרו של לירז הורידו לנו. כואב לי הלב, ואני אפילו לא רוצה לדבר על הפגיעה בזכרו של הבן שלי".

 

עו"ד מוטי ויניצקי, ממשרד עורכי הדין ויניצקי, טוען שהקרקע נרכשה כדת וכדין על ידי חברה שפרטיה חסויים ואת שמה הוא אינו יכול למסור. לטענתו, היה פרסום להתנגדויות, אך כאלה לא הוגשו מעולם. "הבעלים ניכשו את העשבייה ומתכוונים לעשות בה שימוש", הוסיף. לדבריו, "הקרקע באזור לא עברה הסדר. ההסדר באזור אורנית וביישובים סביב הוא הסדר שנעשה בצורה פרטנית, על פי חלקה. הם לא עברו הסדרים יישוביים, של רישום בטאבו בבת אחת. לגבי הקרקע הספציפית הזאת הוגשה בקשה להסדר עסקה. הקרקע עוברת כרגע הליכים של הרישום הראשון. יש כמה שלבים שצריכים להתבצע, ובסוף התהליך הוועדה לרישום ראשון תצטרך להכריע בשאלת הבעלות ולרשום בטאבו".

 

במכתבו למנכ"ל המועצה המקומית אורנית, הוא ציין כי בשטח נבנה בית כנסת ומבנה ארעי נוסף, ועל פי צו שהוציא המנהל האזרחי יש להרוס אותם לאלתר. וטיטו מסכם: "אם למישהו הייתה בעיה עם אתר ההנצחה, הוא יכול היה לפנות אליי ולעדכן אותי. לבוא ככה באישון לילה, כמו גנבים, ולהרוס את מה שבניתי לזכר בני - זאת רשעות".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: צביקה טישלר
אתר ההנצחה אחרי ההריסה
צילום: צביקה טישלר
מומלצים