.jpg)
גל לומדת קולנוע וגרה עם באטמן
סטודנט בשבוע: גל שגיא בת 25 מעמק חפר סולדת מחוסר צדק וכשהיא נתקלת במקרים כאלו היא מוכרחה להתערב
שם: גל שגיא
בת: 25
במקור מ: עמק חפר
גל שגיא
גרה עכשיו ב: דיזינגוף, תל אביב, בזוגיות עם ניר (27) שהוא סטודנט למדעי המוח ומשוכנע שהוא באטמן.
סטודנטית ל: קולנוע ב'מנשר לאומנות', שנה ב'. כמה שפות יודעת ואיזה: עברית ואנגלית ולספר ברומנית איך מכינים קבב
עבודה: עובדת כבר שלוש שנים בתור ברמנית ב'בירבזאר', בר של בירות בוטיק ישראליות בכרם התימנים. ועורכת וידאו פרילנס.
למה קולנוע: שני הסבים שלי צלמים ומגיל צעיר נחשפתי לצילום. הייתי מצלמת במצלמות הישנות שלהם ומתפעלת את כל המשפחה ובני הדודים להיות שחקנים וניצבים בסרטים מוזרים שצילמתי בכל מיני לוקיישנים בקיבוץ.
הסרט האהוב עליי: קשה לבחור אחד, אבל אני יכולה להגיד ש'פאי' (1998) של דארן ארונופסקי השפיע עליי מאוד.
הסרט השנוא עליי: אני רוצה להגיד 'החדר' של טומי ויסו כדי שיחשבו שאני מבינה, אבל האמת שאני מתה על הסרט הזה ואפילו פתחתי לו פעם קבוצת מעריצים.
אם לא קולנוע, מה כן: אולי פסיכולוגיה או ביולוגיה. בגיל 12 גילו אצלי סוכרת נעורים וזה מצחיק כי ככה למדתי על מנגנוני ההדחקה של פרויד וכמה זה קסום כשהגוף שלך בוגד בך כבר בגיל 12.
הקושי בלימודים: כמו בכל מקצועות האומנות יש הרבה תחרותיות ולחץ מסביבי. אני פרפקציוניסטית וכשהכול ממש אינטנסיבי כל הזמן אני מוצאת את עצמי תקועה בלופ של מחשבות וחרדות.
מילה על מנשר: בית ספר לאומנויות שמרכז את כל מי שהיה דחוי חברתית אי פעם ועוזר לו לנתב את המוזרות שלו לתהליך של יצירה. בית. מקום שאני נהנית להגיע אליו כל בוקר. חברים לחיים, אנשים טובים, אייס קפה מושלם בקפיטריה של אהוד.
מה עושה מחוץ לכותלי המכללה: משחקת מג'יק עם בן הזוג שלי. זה משחק קלפים אסטרטגי שבעזרת קסמים וכישופים מורידים נקודות ליריב ומביסים אותו. רוב החברים שלי צוחקים עליי אבל אני מתמודדת עם זה יפה.
דבר מרגש שעשיתי בחופשת הסמסטר: זה התחיל בחופשת הסמסטר וגלש לתחילתו של סמסטר ב' (מה שגרם לי להרבה חיסורים לצערי)- סיימתי לכתוב את ספרי השני שיצא בעוד כמה חודשים בהוצאת "גוונים/טרקלין".
החלום שלי: וואו, יש לי המון וזה משתנה כל הזמן. כרגע החלום שלי הוא להשמיש את המרפסת האחורית שלי שעמדה ריקה כל החורף והחפצים שקבורים שם תחת האבק. נראים כמו שרידים מפומפיי.
איפה אני בעוד 5 שנים: ממשיכה להגשים את החלומות שלי כמו שאבא לימד אותי. עד לפני כמה שנים הוא היה טייס בחיל אויר עד שיום אחד השתחרר במטרה להגשים את החלום שלו, להקים מבשלת בירה מצליחה. אחרי שצחקתי לו קצת בפנים הבנתי שהכול זה עניין של מוטיבציה ותכנון קפדני. הכול בראש והכול אפשרי. עובדה שהוא הצליח.
אם הייתי יכולה לשנות משהו בעולם, מה זה היה: להקטין אותו לטובת אלו שסובלים מאגורפוביה. סתם, עולם זה גדול עליי, על ישראל יש לי הרבה מה להגיד.
אם הייתי יכולה לשנות משהו בישראל, מה זה היה: נפלא שזו השאלה הבאה. אני לא אתיימר להציע את גישתי לשלום ופיוס אבל אני משוכנעת שצריך להתחיל קודם כל בצמצום הפערים בחברה ואני לא מדברת רק על הפן הכלכלי. היחס לחלש והשונה הוא נוראי ולפני שמחליפים שרים בממשלה ומחוקקים חוקים שונים ומשונים אני חושבת שכל אחד צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו ולבדוק האם הוא תורם מספיק לחברה ומה היחס שלו כלפיי האחר והשונה. קשה להיות חולה/נכה/מוגבל/עוף מוזר בישראל ומעבר לבירוקרטיה מעוותת שמקשה עוד יותר היחס של החברה הוא אבסורד.
הקו האדום שלי: חוסר צדק משגע אותי וכשאני נתקלת במקרים כאלה לידי אני מוכרחה להתערב.
טיפ לסטודנטים: נכון שאתם חיים על ג'אנק פוד ולא ראיתם קניון כבר שנתיים, אבל סך הכול זו התקופה הכי קסומה שיש והיא לא תחזור על עצמה. אז תוציאו את הראש מהמחברות ותראו שהחיים לא כאלה נוראיים. אבל תחזרו למחברות מהר כי אם לא תקבלו מאה ההורים יכעסו.
סטודנטים, רוצים להשתתף במדור? שלחו לנו פסקה על עצמכם ותמונה ל- studentweek1@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
גל שגיא. יש הרבה תחרותיות
מומלצים
