בעלת נכס נגד השוכרות: המחוזי ביטל פסק בוררות

לבית המשפט הגיע סכסוך בין חברות להפצת ספרי קודש לבין תושבת כפר חב"ד שהשכירה להן מבנה. השופט קבע: כלל לא התקיימו הליכי בוררות

מערכת PsakDinפורסם: 24.04.16 , 14:38

בית המשפט המחוזי בלוד קיבל לאחרונה את טענתה של בעלת נכס בכפר חב"ד שלפיה "פסק בוררות" שהגישו שוכרות הנכס לאישור בית המשפט אינו תקף, שכן לא התנהלו בין הצדדים כל הליכי בוררות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

"עידן הגאולה" ו"בית משיח" הן שתי חברות פרטיות העוסקות בהפצת ספרי קודש. לצורך ניהול עסקיהן הן שכרו ב-2004 את קומת הקרקע בביתם של בני זוג בכפר חב"ד. לימים התגרשו בני הזוג, וב-2010 דרשה האישה כי החברות יפנו את הנכס על רקע פקיעת הסכם השכירות. בתגובה פנו החברות לבית משפט השלום בהרצליה והגישו בקשה לצו מניעה כנגד הפינוי.

במסגרת ההליך הגיעו החברות להסכם מול בעלה לשעבר של האישה, שלפיו הרב נחשון דוד ישמש בורר בין הצדדים ולהסכם ניתן תוקף של פסק דין.

אבל האישה לא הסכימה. היא הגישה בקשה לביטול פסק הדין בטענה שלא הייתה צד לו ובקשתה התקבלה. כמו כן, התקבלה תביעתה להורות לחברות לפנות את הנכס ולשלם לה פיצויים של 100 אלף שקל על העיכוב בפינוי. לאחר מתן פסק הדין החלה האישה בהליכי גבייה בהוצאה לפועל.

החברות ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכאן הגיעו להסכמה עם האישה שלפיה מכיוון שעזבו בינתיים את הנכס, הן יעבירו לאישה 20 אלף שקל בנוסף ל-70 אלף שקל שכבר שולמו, והיא תסגור את התיק בהוצאה לפועל.

במקביל הגישו החברות בקשה לבית המשפט המחוזי בלוד, באמצעות עו"ד ניסים שרעבי, לאישור "פסק בוררות" שניתן לטענתן בינואר 2015 על ידי הרב חיים רייכמן, ולפיו בני הזוג חייבים לפצות אותן על הנזקים שנגרמו להם. האישה, באמצעות עורכת דינה שרונה פורת, טענה כי לא התנהל כל הליך בוררות, וש"פסק הבוררות" שהגישו המבקשות הוא מסמך מוזמן או מזויף שדינו להתבטל.

לא שוחח עמה

השופטת בלהה טולקובסקי מבית המשפט המחוזי בלוד קבעה כי המבקשות לא פירטו כיצד, איך ומתי התנהל הליך הבוררות. אמנם, אין מחלוקת כי בהסכם השכירות מ-2004 נקבע הרב רייכמן כבורר, אך סעיף זה אינו מוכיח כי אכן התנהלו הליכי בוררות בין הצדדים.

השופטת קיבלה את עדות המשיבה שלפיה ב-2011 היא פנתה לרב רייכמן שיסייע לפתור את המחלוקת והוא ענה לה שאינו יכול לטפל בדברים בשל התנגדותו של בעלה לשעבר, ומאז הוא לא שוחח עמה "פעם אחת אפילו".

יתר על כן, כתבה השופטת, המבקשות הן שפתחו בהליכים כנגד המשיבה בבית משפט השלום בהרצליה, וסביר שאם הייתה מתקיימת בוררות, הן לא היו נדרשות לכך.

בנוסף, מחומר הראיות עלה כי לא התקיימה ישיבת בוררות כלשהי במעמד הצדדים ולא הוצג כל מסמך המודיע למשיבה על פתיחת הליכי בוררות או מזמן אותה לישיבות.

בנסיבות אלה קיבלה השופטת את טענת המשיבה כי לא התקיימו בין הצדדים הליכי בוררות.

מעבר לצורך, הבהירה השופטת כי גם אם הייתה משתכנעת שנפתח הליך בוררות בין הצדדים, קיימת עילה לביטול פסק הבוררות. לדבריה, מעמדת המבקשות עצמן עלה כי הבוררות לא התקיימה בנוכחות שני הצדדים, ומסמכים שהם הגישו לבורר לא נמסרו במקביל למשיבה, דבר שפגע בזכות הטיעון שלה — בניגוד לתנאי חוק הבוררות.

בסיכומו של דבר דחתה השופטת את בקשת החברות לאישור פסק הבוררות וקיבלה את בקשת המשיבה לביטול פסק הבוררות.