אהרוני שרה את ההימנון הקנדי ומיד אחריו גם את האמריקאי בקטע שנמשך אמנם דקות ספורות בלבד, אבל הגיע אחרי חודשים מרגשים של הכנות. כבר 4 שנים שהיא מפלסת את דרכה בניו יורק. ליאן אהרוני הגיעה לעיר אחרי שהבינה שהיא לא מוותרת על החלום הגדול שלה להיות זמרת אופרה, גם אם זה אומר שזה ייקח הרבה זמן, ולא מעט מדרגות ושלבים.

"הגעתי כדי להמשיך ולהתפתח בתחום האופרה, וזה מה שקורה", היא מספרת בשמחה. "אני עושה אודישנים כל הזמן ובמקביל מופיעה בכל מיני הרכבים, אירועים".

אהרוני נולדה וגדלה בירושלים. כבר בגיל צעיר, המסלול של חייה היה לה בהיר וברור. "מגיל 6 אני מופיעה במקהלות. אני זוכרת בגיל 15 שהיה לי הכבוד לשיר עם האופרה הישראלית בניצוחו של זובין מהטה. אני לא אשכח את הרושם שהותירה בי ההשתתפות. הייתי מרותקת לסולנית הראשית בהופעה ואחרי כל החוויה הזו ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים".

את המקצוע שבחרה היא משווה לעבודה של ספורטאי מקצועי. "אני אוהבת את השילוב הזה של שירה ומשחק כשהכל באופרה מגיע באקסטרים. אתה מתאמן לקראת המופעים כמו ספורטאי. אתה נכנס לזה לעומק, אתה צריך לשמור על הגוף, להבין הכל עד הסוף, אני אוהבת את ההזדמנות להיכנס לנעליים של דמות".

בתיכון למדה במגמת מוזיקה, ובצבא, כמוזיקאית מצטיינת השתלבה באקדמיה למוזיקה והופיעה כחיילת במוצבים ובמופעים לקהילה יהודית בחו"ל. "שרנו שירים ישראלים מהקלאסיקות, ואי אפשר היה להתעלם מכך שאני זמרת אופרה. מדי פעם היו שואלים על הקול שלי ושלפתי הדגמה של אחת האריות. גם החיילים אהבו את זה. כשאנשים זוכים להחשף לסגנון המוזיקלי הזה מקרוב, אין ציניות, יש בזה אמת כי השירים עוסקים בסיפורים אנושיים ורלוונטים לכולם".

בתום הצבא סיימה לימודי תואר ראשון לאמנות הביצוע ובמסגרת זו זכתה לתפקיד הראשי במופע חליל הקסם. "זה ממש גרם לי להאמין ולהבין שהמקום שלי הוא על הבמה, לפרש סיפורים דרך האופרה".

כשהיא חדורה התלהבות, נראה היה לה שבישראל אין הרבה גבהים לשאוף אליהם בתחום והיא החלה לחקור מקומות חדשים למען קריירה בינלאומית. "נסעתי לאירופה, לארה"ב, לקחתי שיעורים ובדקתי את השטח. משהו גרם לי להבין שניו יורק, עם האווירה, עם אנשי המקצוע שפגשתי, אפילו שאיננה בירת המוזיקה הקלאסית, היא המקום הנכון בשבילי".

נלהבת ונרגשת היא נחתה בעיר לפני 4 שנים. היא לא ממש ידעה היכן תגור, ולא הכירה איש, אבל החלום הניע אותה. מהר מאוד, היא הבינה כמה מעט היא הבינה. "ההתחלה הייתה כאן לא פשוטה. לא ידעתי לאן לפנות. הסתבר שהשקעתי מאמץ במקומות הלא נכונים. כל הרזומה שלי שעבדתי עליו עוד קודם היה כתוב לא נכון, התמונות שהכנתי מבעוד מועד היו לא נכונות. הייתי שולחת את החומרים שלי למוסדות וארגונים ולא חזרו אלי. המורות שלי עזרו לי לשכתב את קורות החיים, הבנתי שאמריקאים רוצים רק דרך אחת מאוד ספציפית, רזומה שמתפרס על עמוד אחד בלבד. כך, לאט לאט, קיבלתי אודישנים ולמעשה בכל שנה האודישנים התקרבו יותר ויותר לפרויקטים שאני באמת כל כך רוצה לעשות, זה לוקח זמן והרבה. אופרה זה תחום מאוד תחרותי כאן. נכנסים לכל אודישן ויש עשרות זמרות וזמרים במיטב בגדיהם. זה הרגיש בהתחלה גדול ומאיים ואני לא חושבת שזה שונה מתחומים אחרים. יש לי הרבה חברים שאני רואה את זה דרכם. ניו יורק תחרותית וכולם מגיעים כדי להצליח. אפילו בסאבווי יש לך את מיטב האמנים. זה אתגר וזו הזדמנות".

צילומים: נועם עטיה

זה לקח קצת זמן, אבל הדברים באמת קרו. "אחרי כמה חודשים התקשרו אלי מה'ברוקלין נטס', שביקשו שאשיר את ההמנון הקנדי והאמריקאי במשחק האחרון של העונה. הבחור שדיבר איתי שאל אם שרתי את ההמנון של קנדה ומיד אמרתי כן. מיד אחרי נכנסתי ליו טיוב לשמוע אותו. כך שמעתי אותו מאות פעמים בערך".

ליאן עברה תהליך חזרות כמו במופע אופרה. "טכנית עבדתי עם המורה שלי לפיתוח קול כאילו זה יצירה קלאסית. ישבתי עם חברים דוברי אנגלית וביחד ניתחנו כל מילה מההמנונים, כאילו הייתה זו פואמה. דיברנו על המשמעות ההיסטורית של כל המנון, מה נכתב למה זה נכתב. אני מאמינה שכל דבר שאני עושה צריך להתחבר לי למקומות אחרים, כמו באופרה אני חייבת לדעת להבין וזה תופס מימד אחר".

ביום האירוע, כמו כלה ביום חתונתה, ליאן הגיעה נרגשת ומוכנה להפליא. "אמא שלי שלחה לי שמלה מהארץ, בשביל השניה וחצי הזאת. את האיפור ניסינו יומיים קודם אז ידעתי בדיוק מה צריך לעשות, הכל היה מאורגן”. לאולם הגיעה ליאן עם חברה שליוותה אותה. שם היא קיבלה כיאה למעמד, חדר משלה ומלווה שהובילה אותה לבדיקות הסאונד וכל התחנות שבדרך. היא מספרת שהייתה רגועה, אבל עדיין ברגע האמת זה היכה בה.

"פתאום את יוצאת למרכז הבמה, מכריזים עלייך כזמרת מירושלים, כשבקהל יש 17 אלף איש וזה משודר בטלוויזיה. ניסיתי לא לחשוב על זה. מלחיץ. ניסיתי להתמקד. יש אנשים שמתרגשים מההמנונים האלו ואותם ניסיתי לאתר. ככה זה פחות מאיים, זה נהיה אישי יותר".

4 דקות וההופעה באה אל סיומה. "היה קשה לדעת אם זה 4 דקות או 4 שעות. היו תגובות חמות ואוהדות. היו חברים שלי שהגיעו לראות את המשחק והתרגשו, בעיקר כשהכריזו שאני מישראל. אנשים מחאו כפיים עוד לפני שנגמר ההמנון. התרגשתי שזו פעם ראשונה שזמרת ישראלית שרה במעמד כזה ב-NBA ואחרי ההופעה ניגשו אנשים מהקהל ואמרו לי שהם יהודים וישראלים והשירה ריגשה אותם. היה מישהו שאמר שאפילו בא במיוחד כששמע שמגיעה זמרת מישראל".

עכשיו, אחרי חודשים של הכנות ו-4 דקות בלתי נשכחות, מתפנה ליאן לפרויקט אופרה חדש בתכנית לימודים שחיכתה זמן רב להשתלב בה ומחכה להזדמנות הבאה.