גור שלף: "אני צריך אבא, אח וגב נורמלי. חוץ מזה יש לי הכל"

"רגע, מה עם דף הפייסבוק הזה. אתה חייב להראות לי אותו עכשיו", זה המשפט הראשון שאמר גור שלף עם סיום הראיון.

העמוד עליו הוא מדבר זה עמוד הומאז' לציטוטיו של הפרשן שמופיע על המסך במשחק המרכזי של ליגת העל ובמשחקי היורוליג של מכבי ת"א – "משפטים שגור שלף אמר באמת" – כמו "גל מקל אחראי על כל ההתקפות של מכבי ת"א, לפחות באלה שהוא על המגרש", "שתי הקבוצות רוצות לעשות משהו עם ההפרש, ירושלים להגדיל אותו, ראשל"צ להקטין אותו". ועוד.

"שמע", הוא אומר בחיוך, מעט נבוך ומעט צוחק, "כשאתה מקריא לי את זה עכשיו, זה באמת נשמע מצחיק. אבל במשחק, בסיטואציה המאוד מסוימת, המשפט הזה כן מתאים. אם אתה מוציא את המשפטים מההקשר שלהם, אז זה נשמע לא מציאותי, אבל הם כן התאימו למצב".

אולי כי אתה מנסה יותר להסביר את משחק הכדורסל עצמו, ולא רק את המשחק שרואים?

"נכון, אני משדר כדי שכל הקהל יבין אותי ולא רק עכברי כדורסל. כשאתה משדר בערוץ 1 או 10, אתה חייב לגעת בכולם. שגם אמא שלי תבין, למרות שהיא לא יודעת מה זה סייד פיק אנד רול".

אם חושבים על זה, ההסבר של שלף נשמע הגיוני. אולי המשפטים יוצרים תמיהה, אבל ספק אם היו ספורטאים דעתניים ונבונים יותר, על המגרש או בשיחה פרטית, כמו גור שלף.

"שמע, לא ישכנעו אותי שאני טיפש. גם החכמים ביותר. אני יודע שקיים הדף, אבל לא מתעסק בזה. לפחות פעם ביום בא אליי מישהו ואומר שהוא אוהב את הפרשנות שלי. מאמנים מספרים לי שאני היחיד שמפרשן בלי אינטרסים. אני לא עושה מהדף הזה עניין. עברנו דברים קשים יותר".

"אני משדר כדי שכל הקהל יבין אותי"(צילום: עוז מועלם)

ובאמת, בגיל 42, שלף יכול להעיד על עצמו שעבר דברים טובים יותר, וטובים פחות. בכדורסל היו בעיקר טובים יותר: 7 אליפויות, 7 גביעים, 3 אליפויות אירופה ומסירה אחת לדרק שארפ. כיום, עם עמוד פייסבוק מלגלג או בלי, הוא "הפרשן הלאומי", שנמצא בכל משחק כדורסל חשוב על המסך שלכם.

אתה נהנה מפרשנות?

"מאוד. מאוד. מאוד נהנה מזה. במיוחד כשיש משחקים ברמה".

למרות שיש שיגידו שעצם העובדה שאתה כל כך קרוב להרבה אנשים בענף, זה בעייתי.

"דווקא בקטע הזה אני פחות בעייתי. אני לא רוצה לאמן, אז אני לא מעביר ביקורת כמו פרשנים אחרים שמנסים לסדר לעצמם תפקידים, ומי שחבר שלי עכשיו יישאר כזה גם אם אבקר אותו. כשאני שיחקתי היו פרשנים שפגעו בי מאוד. בגלל זה, אני לא רוצה לשים את עצמי במצב הזה כפרשן. אני בא חיובי".

גם מרמת הכדורסל בישראל אתה נהנה?

"האמת שלא כל כך. אני לא נהנה לראות הרבה זרים מתחלפים. אני נהנה מהישראלים של הפועל ירושלים, משחקן כמו גל מקל. צריך להגביל פה את המכסה לשלושה זרים, מתאזרח אחד ושישראלים ישחקו".

"צריך להגביל פה את המכסה לשלושה זרים"(צילום: עוז מועלם)

דרך אגב, הרבה פרשנים בבמה המרכזית קיבלו מיד אחרי זה את תפקיד מאמן מכבי ת"א.

"אני מקווה לא להיות מאמן. איך שפרשתי הציע לי עמית גל להיות מאמן בגליל, סירבתי".

מה זאת אומרת "מקווה לא להיות מאמן"?

"זה תפקיד כפוי טובה עם יחס נוראי של בעלי הקבוצות כאן. ובכלל, אני מקווה שלא אהיה כי אני לא רוצה להיתקל בשחקן כמוני".

למה, איזה שחקן היית?

"שחקן שקשה למאמן. דעתן, ישיר, מתחכם. יש שקראו לזה מאוס".

הדעתנות של שלף הייתה בעוכריו גם כשפרש ממשחק ועבר לתפקיד השני הגדול שלו – מנהל מכבי ת"א במקומו של מוני פנאן. חמש שנים שהסתיימו בהודעת פיטורים קצרה ומהירה, ובעיקר כואבת עבור גור.

"איך שפרשתי, עמית גל הציע לי לאמן בגליל"(צילום: אורן אהרוני)

"הייתי מאוד כן וישיר, זה כנראה עשה לי לא טוב. אם היו דברים שהמאמן עשה וההנהלה לא אהבה, והצדקתי את המאמן, זה פגע בי בצד השני".

בזמנו היה את הצד שלך ושל בלאט מול ההנהלה, ואתה זה ששילמת את המחיר ונזרקת מהמערכת. אולי נשכבת על הגדר בשביל דייויד יותר מדי?

"מכבי ת"א זה מועדון שקשה להתנהל בו כמאמן אם אתה לבד. כשדייויד צדק בנושאים מסוימים, הייתי איתו אם חשבתי שזה נכון ואמרתי הכל ישירות להנהלה".

הגעת כמחליף של פנאן. אז מה בעצם עשית? טיפלת בשחקנים כמו מוני?

"אני אגיד את זה באופן הכי ברור: גם מוני, עליו השלום, לא התעסק בכביסה או בהחלפת מנורות. אלה מיתוסים. הגדולה שלו הייתה שתמיד היה מי שאחראי על זה. ברור לך שלא הביאו אותי למכבי ת"א כי אני גבוה ויכול להחליף נורות. הביאו אותי כי חשבו שאני יכול לתרום מקצועית. אבל בסופו של דבר מי שמחליט בהכל זו ההנהלה. לדייויד פדרמן, למשל, יש הרבה אנשים שמייעצים לו, בין אם זה הנכד שלו, הבן שלו או אני כשהייתי בקבוצה. בסוף הוא עושה מה שהוא חושב לנכון".

שלף החליף את פנאן בתפקידו ופוטר יום לאחר הפסד האליפות לחיפה(צילום: אלי אלגרט)

פיטרו אותך יממה לאחר אובדן האליפות למכבי חיפה. הצטייר כאילו אתה אשם במפלה.

"אבל זה לא היה בגלל זה. גם אם היו זוכים היו מפטרים אותי. הם סגרו עם ניקולה הרבה לפני. כמובן שנפגעתי מאוד, מהדרך. לא דיברו איתי והראו לי כאילו הכל בסדר. עבדו יפה מאחורי הגב. אבל אני ביחסים טובים היום כמעט עם כולם בקבוצה".

היית יכול היום להיות בתפקיד יותר מהותי, מנהל מקצועי, כמו שנתנו לניקולה?

"כל עוד ההנהלה עושה מה שהיא רוצה, זה לא משנה. ביום שייתנו למנהל מקצועי את כל ההחלטות, אפשר יהיה לדבר. אבל זה לא קורה".

גור שלף הספיק הרבה. עליות וירידות כשחקן, הישגים ותארים, מנהל קבוצה, פרשן וכיום גם יזם. אבל לדבר איתו על פיטורים כאלה או אחרים, על רגעים גדולים בקריירה ("המסירה לדרק, כמובן. ידברו על זה עוד 100 שנה"), או הגרועים ("מצטער על השכיבות סמיכה באוסישקין") – דברים מתגמדים לנוכח המציאות. הופכים כמעט לחסרי משמעות לעומת הבומים העצומים שספג בחייו, ובמיוחד בשנה האחרונה – עם מות אחיו, אורי שלף, שמת במפתיע בגיל 43.

שלף עם אחיו אורי ז"ל(צילום: ראובן שוורץ)

כשביקשתי לתאם איתך ראיון, אמרת לי קודם כל שאתה מעדיף לא לדבר על אורי.

"אנחנו בדיוק בשנה לאורי והימים הללו מאוד קשים עבורי. אנחנו רוצים להישאר עם זה אצלנו, בבית, במשפחה. עם אשתי והילדים אני מדבר המון, אבל זה לא דבר שצריך לשתף עם כל העולם. יש כאב ואנחנו מתמודדים איתו. אני כמובן מתגעגע אליו כל יום. רוצה להתקשר אליו, לסמס, לספר לו על קטע מצחיק בבובה של לילה... אבל אין למי".

היית מופתע מעוצמות גלי האהבה וההערכה שהוא קיבל?

"כן, זה היה מדהים. ידעו להעריך בן אדם שהיה לו חלום או חזון ועשה עם זה משהו".

ספר לי על דבר אחד שחסר לך איתו מאז המוות.

"חסר לי אח. ואבא. חטפתי מכות. תמיד שואלים אותי מה אני צריך, ואני עונה שמה שאני צריך אי אפשר להשיג – אבא, אח וגב נורמלי. חוץ מזה יש לי הכל".