שתף קטע נבחר

החוק שמונע שילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה

בספר החוקים של ישראל קיים חוק אבסורדי, בשם "חוק לרון", שקובע כמה כסף אנשים עם מוגבלות שמתחילים לעבוד מפסידים בהתאם לאחוזי הנכות שלהם ולשכר שיקבלו. החוק הזה פוגע במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד

מתי חישבתם כמה כסף תפסידו כשתתחילו לעבוד?! אף פעם. אבל - אנשים עם מוגבלות מחשבים כל הזמן כמה כסף יפסידו כשהם מתחילים לעבוד.

 

דף הפייסבוק "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה

 

בספר החוקים של ישראל קיים חוק אבסורדי, בשם "חוק לרון", שקובע כמה כסף אנשים עם מוגבלות שמתחילים לעבוד מפסידים בהתאם לאחוזי הנכות שלהם ולשכר שיקבלו. המדינה, באיזה סוג של סוג של אטימות, טוענת שהחוק "בא לשפר את התנאים של מקבלי קצבת נכות שיוצאים לעבוד. התיקון בחוק משפר את התנאים של מי שיוצא לעבוד, ואינו פוגע בזכויות של מי שלא עובד".

 

עוד בערוץ הדעות:

הפתרון לאנושות בידינו

שחרור ירושלים - אז והיום

ה"אני מאשים" של האספסוף

חייבים לשנות

מרכז מחקר חקלאי בגליל - אסור לפספס

 

אז זהו - שלא. החוק הזה פוגע במוטיבציה של אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד. לפי החוק, משכר נמוך מאוד, של אלפים בודדים של שקלים, קיצבת הנכות של אנשים עם מוגבלות יורדת וככל שהשכר עולה - הקיצבה מופחתת עד שהיא נעלמת.

 

נוצר אבסורד, שאנשים עם מוגבלות שרוצים לצאת לעבוד ולתרום לכלכלה ולצמיחה, צריכים לבדוק כמה כסף הם מפסידים. האם מישהו מהקוראים בדק אי פעם כמה הוא יפסיד אם יתחיל לעבוד? זה מעוות. לא הגיוני ולא סביר!

 

תחשבו למשל שקיצבת הילדים תופסק כשנשים ייצאו לעבוד. זה לא קורה, כי אין קשר בין הדברים. כך צריך להיות עם קיצבת הנכות.

 

1 מ-7

לפי סקר שפרסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ל-14% מהאוכלוסייה בגיל 20 ומעלה יש מוגבלות תפקודית חמורה כלשהי. המון !!! רק 54% מהאנשים עם מוגבלות חמורה בגילאי 54-25 מועסקים, לעומת 81% בשאר האוכלוסייה. המצב חמור הרבה יותר בקרב ערבים עם מוגבלות: רק 31% מהם מועסקים (!).

 

דוח מבקר המדינה ממאי 2014, קובע כי סך האובדן של המשק כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות הוא 5 מיליארד שקלים בשנה.

 

לחוק לרון יש חלק מהותי בבעייה: הוא בוחן אנשים עם מוגבלות לפי יכולת ההשתכרות שלהם ומייצר מנגנון של אי כושר השתכרות, במקום להתייחס לנכות עצמה. צריך לנתק את החוק מאי כושר השתכרות, ולבחון את הקיצבה רק לפי בעייה רפואית או נכות.

 

למה? כי הקיצבאות אמורות לכסות את ההוצאות שיש לאנשים עם צרכים מיוחדים בגלל מצבם הבריאותי. עיוורון, חירשות, שיתוק מוחין, אפילפסיה או מוגבלות נפשית כרוכים בהוצאות רבות על טיפולים, מיכשור ותרופות, ולשם כך נדרשת קיצבת הנכות, ואין לכך קשר לאי יכולת השתכרות, אלא לצרכיהם המיוחדים!

יש גם היבטים נוספים בנכות שאינם קיצבה: שיקום, סיוע בשירותים מיוחדים ועוד.

 

ההשלכות הקשות של החוק

הוראות החוק הופכות את אחוזי הנכות ל"מסחרה": עם 50% נכות, כדאי להרוויח סכום מסויים. עם 75% נכות – סכום אחר.

 

החוק מסליל אנשים עם מוגבלות לתפקידים שהשכר בהם נמוך מאוד (אלפי שקלים בודדים), אם הם רוצים לעבוד ולשמור על הקיצבה. תפקידים כאלה הם לא בכירים ומשמעותיים. כך, נוצרת "תקרת זכוכית" לאנשים עם מוגבלות והם לא הופכים ל"סוכני שינוי" בתפקידים בכירים ונאלצים להגביל את עצמם ברמת השכר.

 

החוק מפלה לרעה את בעלי המשכורות הנמוכות, גם כי הם מפסידים קיצבאות תמורת שכר של כמה אלפי שקלים בודדים ברוטו, בזמן שמס ההכנסה בשכר כזה נמוך מאוד.

 

מה צריך לעשות? חייבים לשנות את החוק להחיל אותו משכר של 15,000 שקל ומעלה (בערך פי 1 וחצי מהשכר הממוצע במשק). לעובדים עם מוגבלות שמשתכרים שכר נמוך - יש להשאיר את הקיצבאות בנוסף לשכר.

 

הכותב הוא מייסד דף הפייסבוק "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה .

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אילן ספירא
אורן הלמן
צילום: אילן ספירא
מומלצים