שרדו את הזוועות: אלה מדליקי המשואות ביום השואה
רוברט נמלט מכלא בבודפשט, שרה שרדה את הסלקציות של אושוויץ, יהושע אכל חלזונות בצעדת המוות, יוסף גורש מלוב לאיטליה ומשם לברגן בלזן, חיים הסתתר בבור מתחת לתנור ולאניה גוננה על אחותה במסדרים באושוויץ. אלה סיפורם של הניצולים שידליקו משואות לזכר ששת המיליונים
ביום רביעי בערב ייפתחו אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בעצרת הממלכתית ביד ושם, שם ידליקו שישה ניצולי שואה שש משואות המייצגות את ששת המיליונים. הנושא המרכזי ליום הזיכרון השנה הוא "המאבק לשמירה על רוח האדם בתקופת השואה".
רוברט טומשוף
רוברט טומשוף נולד בשנת 1916 בדולני קובין שבסלובקיה למשפחה דתית של שמונה נפשות. במרס 1939, עם עלייתו לשלטון של המשטר הפשיסטי בסלובקיה, גויס רוברט לעבודות כפייה בצבא הסלובקי, ובהן השתתף בבניית מחנות עבודה ליהודים. בשנת 1942 גורשו לאושוויץ אמו של רוברט ואחיו וילי ויוליוס ונרצחו. רוברט ברח מעבודות הכפייה והסתתר בביתה של אחותו בז'ילינה, שם קיבל מסמכי זהות בדויים בשם נוצרי.
לאחר שהפקידים עזבו את מקום עבודתם, חיכה לחילופי המשמר, לקח ערימת טפסים והודיע לשומר הבניין שעליו להביא אותם בדחיפות לביקורת אל מחוץ לכלא. השומר הורה לו לחכות עד שיסיים לנעול, וכשהסתלק השומר מיהר רוברט לשער, הציג לפני השומרים את תעודת המעבר וברח.
עקב שמועת שווא על ספינות המפליגות לארץ ישראל, הגיע לנקודת ריכוז לקראת ההפלגה, אך שם נעצר והועלה על טרנספורט להונגריה. בסוף אוגוסט 1944 שחרר הצבא האדום את העיר. במסגרת תפקידו בהסתדרות הציונית בפראג סייע לעלייה ולהשגת נשק ליישוב היהודי בארץ ישראל. ב-1946 נשא לאישה את מרים, ניצולת אושוויץ, וב-1948 עלו השניים לישראל. לרוברט ולמרים בן, בת ושתי נכדות.
שרה קיין
שרה קיין לבית איזיקוביץ נולדה בשנת 1919 בקאשה שבצ'כוסלובקיה למשפחה מסורתית של שמונה נפשות. באפריל 1944, כחודש לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים, רוכזו יהודי קאשה והעיירות הסמוכות בגטו ובמאי הועברו לבית חרושת ללבנים. בתחילת יוני 1944 גורשו שרה, אחותה אתל והוריה לאושוויץ. בסלקציה הופנתה כל משפחתה של שרה לתאי הגזים.
שרה ואחותה אתל נלקחו למקלחות ונקלטו בתור אסירות במחנה. שרה פגשה קרובת משפחה ושאלה: "מתי נפגוש את ההורים?" הקרובה הצביעה לעבר הלהבה מהקרמטוריום ואמרה: "אל תחכי להם, הם שם". שרה פרצה בבכי. "בתוך שנייה הבנתי שאין לי אף אחד חוץ מאחותי, אתל", סיפרה לימים.
השתיים ביקשו לנסוע לארץ ישראל, למשפחתן. חייל אמריקני שקיבל את פרטיהן האישיים הקריא את שמותיהן ברדיו. חבר בקיבוץ גן שמואל שעקב אחר השידור שמע את שמותיהן והודיע לאחותן, חברת הקיבוץ, שהן שרדו. בשנת 1946 עלו שרה, אתל ומרים לארץ ישראל באניית המעפילים "החייל העברי". האנייה נתפסה על ידי הבריטים, ונוסעיה נכלאו במחנה המעצר עתלית. שרה נישאה לאברהם ז"ל שהיא הכירה עוד בנעוריהם בקאשה, ולהם שלושה ילדים, עשרה נכדים ו-14 נינים.
יהושע העשיל פריד
יהושע העשיל פריד נולד ב-1930 בוולקה קפושאני שבצ'כוסלובקיה למשפחה של תשע נפשות. אביו היה רב הקהילה. ב-1944 כבשה גרמניה את הונגריה. בחג הפסח גירשו שוטרים הונגרים ואנשי גסטפו את יהודי וולקה לגטו אונגוואר, ולאחר מכן גורשו לאושוויץ. שׂערו ופאותיו של יהושע גולחו, והוא הועבד בניקוי קרונות, באיסוף חפצי הנרצחים ובניקוי התעלות הסמוכות לרמפה. בתעלות אלו מצאו יהושע וחבריו דברי ערך ומכרו אותם לאסירים פולנים תמורת אוכל.
באחד הימים ראה יהושע את אחותו רחל, שהתגוררה בצריף הסמוך לגדר המחנה שלו, והשליך אליה אוכל אל מעבר לגדר. באירוע אחר הובלו יהושע וחבריו לשער המחנה. יהושע חשב שהם מובלים לרצח בתאי הגז והציע לחבריו לשיר "אני מאמין" ולומר "שמע ישראל". הוא נשלח עם חבריו ליברהאוזן, ועם התקרבות הצבא האדום הוצאו לצעדת מוות.
הוא נסע לביתו בוולקה קפושאני ומצא את אחיותיו: רחל, ניצולת אושוויץ, ושושנה ואסתר שחיו בעת המלחמה בבודפשט בזהות נוצרית. אז נודע ליהושע כי אמו ואחיו התאומים נרצחו בתאי הגז באושוויץ. יהושע ושתיים מאחיותיו, רחל ושושנה, הגיעו במסגרת עלייה ב' לגרמניה ומשם לאיטליה.
במרץ 1947 עלו השלושה על אניית המעפילים "מולדת", אך הבריטים תפסו אותה, ומעפיליה הועברו למחנות מעצר בקפריסין, שם למד עברית. בפברואר 1948 עלה יהושע לארץ ישראל בסרטיפיקט של עליית הנוער. בשנת 1952 נשא יהושע לאישה את רבקה שהוא הכיר באמצעות בן דודה שהיה עמו במחנות. ליהושע ולרבקה שלושה ילדים, 14 נכדים ו-33 נינים.
יוסף לביא
יוסף לביא נולד ב-1928 בבנגזי שבלוב למשפחה דתית של 19 נפשות. בשנת 1938, עם החלת חוקי הגזע האיטלקיים על לוב, הועברו יוסף והתלמידים היהודים לבית ספר נפרד שעל דלתו היה מגן דוד. בשנת 1940 נפטרו הוריו של יוסף. אחיו הגדולים של יוסף, שהיו נשואים, לקחו את יוסף ואחיו תחת חסותם. בשנת 1942 גורשו כל בני משפחתו למחנה הריכוז ג'דו שבלוב. יוסף גורש עם יהודים מלוב לאיטליה.
בפברואר 1944 גירשו אותם הגרמנים למחנה הריכוז ברגן-בלזן. בתחילה סירב יוסף לאכול מכיוון שהמזון לא היה כשר, אך לאחר שבוע של רעב נאלץ לאכול כדי להינצל ממוות. במרס 1945, במסגרת עסקת חילופי אסירים, הועבר יוסף לצרפת ומשם לספרד ולפורטוגל. "כשהגענו לליסבון הבנו שהגיהינום מאחורינו", מספר יוסף.
יוסף שב לבנגזי ועבד ב"נאפי" (ה"שקם" של הצבא הבריטי). הוא נפגש עם חיילים מהחי"ל – החטיבה היהודית הלוחמת בצבא הבריטי שכינויה היה "הבריגדה" – והם הציעו לו לעלות לארץ ישראל.
"הם היו מלבישים את הבחורים בבגדי הבריגדה ונותנים להם אישור חופשה, וכך יכלו הבחורים להגיע במקומם לארץ ישראל", מספר יוסף. חיילי הבריגדה הבריחו את יוסף לארץ ישראל, והוא התנדב לפלמ"ח ובמלחמת העצמאות לחם בקרבות על הקסטל. יוסף נשא לאישה את איבון, ולהם בן ובת, שבעה נכדים ונינה. הטלית שקיבל בטקס בר המצווה בברגן-בלזן שמורה איתו עד היום.
חיים גרוזביין
חיים גרוזביין נולד ב-1937 בדולהינוב שבפולין למשפחה דתית של ארבע נפשות. לאחר שכבשה גרמניה את דולהינוב ב-1942 גורשה משפחתו של חיים לגטו. הגרמנים גייסו את הגברים לעבודת כפייה. אביו ובן דודו נרצחו באחת מקבוצות העבודה על ידי הגרמנים. חיים ובני משפחתו הסתתרו בבור שהיה חפור מתחת לתנור, אך המחבוא התגלה במהלך אקציה בגטו. יושביו אולצו לצאת ונרצחו ביריות ובמכות. חיים ובת דודו רישקה התחבאו בפינות הבור וכך לא התגלו.
בעת הצעדה הארוכה נקלעה הקבוצה למארב גרמני, וחיים נורה ונפצע. דודתו נשאה אותו על גבה, אך לבסוף נאלצה להשאיר אותו מאחור. פרטיזנים רוסיים מצאו אותו ביער והעבירו אותו למרפאה, שם ניתח אותו רופא יהודי. כשעזבו את המקום, נותר לבדו ופיתח כישורי הישרדות: הוא ישן במחפורות באדמה, למד להבעיר אש, צד נחשים למאכל, שתה ביצי ציפורים, ועוד. לאחר כשנתיים הגיע חיים אל מחנה פרטיזנים והועבר לבית יתומים בלרוסי בשטח משוחרר.
בתחילת שנות ה-60 עלה חיים לישראל. ב-1965 נשא לאישה את עליזה, ולהם שני בנים וחמישה נכדים.
לאניה רוזנהוך
לאניה רוזנהוך לבית וודקה נולדה בראדום שבפולין בשנת 1920 למשפחה של חמש נפשות. עם פלישת גרמניה לפולין בספטמבר 1939 שבה מהאוניברסיטה לבית הוריה, ובאפריל 1941 נכלאה המשפחה עם כל יהודי ראדום בגטו שהוקם בעיר. אחד מידידיה הציע לה להצטרף אליו ולברוח לשטח הכיבוש הסובייטי, אך היא סירבה לעזוב את משפחתה. "זה היה הרגע המכונן בחיי. אז החלטתי שהמוטו הוא להישאר יחד", סיפרה.
ביולי 1944, בשל התקרבות הצבא האדום, הוצאו לאניה ואחיותיה מראדום והועברו בצעדת מוות ברחבי פולין, משם נשלחו ברכבות לאושוויץ. במחנה ההשמדה קועקעו מספרים על זרועותיהן, שְׂערן גולח וכל רכושן נלקח. הפריטים היקרים ביותר ברכושן היו תמונותיהן המשפחתיות האחרונות.
במסדרים גוננה לאניה על גבה הפצוע של אחותה כדי שלא תילקח בסלקציות ותירצח. האחיות הועברו למחנה אחר, ובאפריל 1945 שוחררו בעסקת חילופי אסירים. הן הגיעו לשבדיה, שם החלה לעבוד בתור מורה לילדים ניצולי שואה. ב-1948 עלתה על אניית מעפילים והגיעה לחיפה. היא נקלטה בקיבוץ אפיקים, שם נישאה ליעקב והייתה מורה בקבוצות של נוער עולה. ללאניה וליעקב נולדו שלושה ילדים, שישה נכדים ושלושה נינים.
לפנייה לכתב/ת 
