ביטוח לאומי טעה - כסף יעבור לבן של המנוחה

במשך שנתיים שבהן שהתה במעון לא שולמה קצבת שירותים מיוחדים לאישה נכה. בית המשפט פסק לטובתה – אבל רק אחרי שהלכה לעולמה

עו"ד ד"ר כרמית טלפורסם: 02.05.16 , 18:36

בית הדין הארצי לעבודה קיבל לאחרונה ערעור של אישה נכה וקבע שהביטוח הלאומי ישלם עבור "קצבת שירותים מיוחדים" שנשללה ממנה בשנתיים שבהן התגוררה במעון הורים. בשל העובדה שהאישה הלכה לעולמה בזמן ההליך, הוחלט שהכסף יועבר לבנה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

האישה, עורכת דין במקצועה בשנות ה-70 לחייה, קיבלה במשך שנים קצבת נכות וכן "קצבת שירותים מיוחדים" ששולמה לה עקב הצורך שלה בסיוע ברחצה. ב-2011 היא עברה לגור ביחידת דיור במעון הורים, עד שבחלוף שנתיים עברה לגור עם בנה. בתחילת 2012 הודיע לה הביטוח הלאומי כי בשל המעבר לדיור המוגן נשללת ממנה קצבת השירותים המיוחדים, וזאת בהתאם לסעיף בחוק השולל את הקצבה מנכה "המוחזק במוסד שבו ניתנים שירותי רפואה או שירותי סיעוד".

תביעה

בית האבות לא השגיח, קשישה נחנקה

עו"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאי

אישה שהתגוררה בבית אבות בי-ם מתה בזמן שהצוות ניסה לגמול אותה מצינור הזנה. בית המשפט קבע שהרשלנות תעלה להנהלה 142 אלף שקל

תביעה: בית האבות לא השגיח, קשישה נחנקה

האישה ערערה על ההחלטה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה אך נדחתה, ולכן היא ערערה לבית הדין הארצי לעבודה. במאי 2015, חודש לאחר שהתקיים הדיון הראשון בערעורה, הלכה האישה לעולמה ובנה המשיך בהליכים במקומה.

בכתב הערעור נטען שיחידת הדיור במעון ההורים הייתה במחלקה של העצמאיים, ולא ניתנו לאישה שירותי רפואה או סיעוד אלא שירותי פיקוח בלבד, באמצעות מוקד מצוקה שאויש על ידי אחות. עוד נטען כי מעון ההורים שימש לה כבית והיא עברה אליו על מנת להצטרף לקהילה ולשפר את איכות חייה, ולא בכדי לקבל טיפול סיעודי.

מנגד טען הביטוח הלאומי כי יש לדחות את הערעור רק מעצם העובדה שבדיור המוגן הייתה אפשרות לקבל שירותי רפואה וסיעוד. עוד טען המוסד כי זכאותה של המערערת לגמלה אינה עוברת בירושה, ומכיוון שהיא הלכה לעולמה – דין הערעור להידחות.

המשיכה להיות עצמאית

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה הסבירה כי תכלית גמלת השירותים המיוחדים המשולמת לנכים היא לאפשר להם לקבל טיפול אישי ועזרה בביצוע פעולות יומיומיות בביתם, כך שבהרבה מקרים מתייתר הצורך שלהם להתאשפז במוסדות סיעודיים. תכלית זו גם מתיישבת עם הוראת החוק השוללת את הגמלה מנכה שעבר למוסד שבו מסופקים לו שירותי רפואי וסיעוד.

אלא שלדבריה, בשל הריבוי והגיוון במסגרות הדיור המוגן ובתי האבות, לעתים קיים קושי לסווג את מסגרת המגורים שאליה עבר הנכה כ"בית" או כ"מוסד", ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה זה הוכח לדברי השופטת כי המערערת התגוררה במחלקת הדיירים העצמאיים במעון ההורים והמשיכה לנהל אורח חיים עצמאי.

המעון לא סיפק לה "שירותי רפואה" או "שירותי סיעוד", אלא רק שירותי ליווי לבית החולים במקרים בודדים. לפיכך נקבע כי האישה הייתה זכאית להמשיך לקבל את גמלת השירותים המיוחדים גם בתקופת שהייתה במעון ההורים.

עוד קבעה השופטת כי בנסיבות המצערות שבהן פסק הדין נכתב, לאחר שהמערערת כבר הלכה לעולמה, יכול בנה לפנות לביטוח הלאומי ולבקש לקבל את אותם סכומים שלא שולמו לה בשל הטעות הפרשנית של הביטוח הלאומי.