"משחקי הכס": הפרק שכולם חיכו לו
רמזי התעלה על עצמו עם מיצג זוועות חדש, טיריון בחר לשחק עם דרקונים ובראן סטארק חזר אלינו עם מידע חדש על הודור, אבל כולנו הרי רוצים לדבר על מה שקרה לאתם יודעים מי. כמה נקודות למחשבה על "משחקי הכס", וכמובן - זהירות, ספוילרים לפניכם
1. מה שמת בכלל לא מת
אז מסתבר שהסוד לחיי נצח התחבא לנו כל הזמן הזה מתחת לשיריון: כדי להשיב אדם מן המתים, כל שעליכם לעשות הוא לבצע בו ספונג'ה יסודית – שום דבר שלא תרגלתם היטב לקראת פסח – ולאחר מכן לבקש ממש יפה מהאל שלכם, כל אל שלא יהיה, אפילו סתם אל בנדי, שיעשה ג'סטה ויחזיר אותו לחיים. ואז, בדיוק כשתחשבו שזה לא עובד, דגמנו את הפרצוף הכי עצובי שלכם וצאו מהחדר – והופה! הגופה המרקיבה ששוכבת על השולחן כבר שבוע קמה לתחייה! זה לא קצת סותר את כל הבסיס של הסדרה הזו, שבה מתה דמות חשובה צונחת אל מותה בממוצע של אחת לשלוש דקות? למה אף אחד לא עשה את התרגיל הזה על רוב סטארק?
2. רמזי לבאות
תגיד, רמזי, מה לעזאזל עובר בראש הקטן הזה שלך? מה כבר קרה לך, שהיה כל כך טרגי, שתינוק בן יומו מעורר בך את הדחף האנושי המרגש הזה, להפוך אותו למנה-חמה של כלבי הציד שלך? באמת, חשבנו שמיצג הזוועות של רמזי הסתכם בת'יאון האומלל, אבל מסתבר שהוא רק הולך ומסלים מעונה לעונה. זה באמת המקרה הכי חמור של PMS שראינו.
3. תעבירו את המלח
אפרופו בנים מטורללים, זה לא היה פרק טוב באופן כללי לאבות של הסדרה – רמזי נעץ סכין בבטן של רוז ואז נפטר גם מהשאריות – אשתו ואחיו שזה עתה נולד (תודו שמה שבאמת גרם לכם להתכווץ בכורסה היה הרגע שבו הוא ביקש להחזיק אותו והייתם בטוחים שהוא עומד לתלוש לו את האוזן עם השיניים); בצד אחר של הממלכה, אמרנו ביי ביי ללורד של אי הברזל, באלון גרייג'וי, שנבעט מהגשר בלילה סוער על ידי אח שלו, יורון גרייג'וי, שמי בכלל זכר את קיומו.
ותוך כדי שבני הברזל ממלמלים את המנטרה המטופשת שלהם, "מה שמת לעולם לא ימות" (לגמרי סלוגן של סוכנות ביטוח), הבנו שהמסר החד משמעי של הפרק הזה הוא כדלקמן, ילדים: כל אחד מבני המשפחה שלך עתיד לרצוח אותך מתישהו בקרוב. אלא אם כן אתה בן למשפחת סטארק, ואז אתה יכול להיות בטוח שבן משפחה אחרת כבר ירצח אותך במקום. בכל מקרה, היה נחמד לקפוץ לביקור באיי הברזל המלוחים ולהיזכר ביארה, שבטח ממש תשמח לראות את ת'יאון כשהוא ינחת שם ויירש את מקומו של אביו במקומה (סתם ניחוש שלנו, כן?).
4. ברוך שובך ציפור נחמדת
בזמן שבני המשפחה המעטים שנותרו לו עסוקים במנוסה מהמוות – תרתי משמע במקרה של חלק מהם – בראן סטארק רובץ לו בזולה החמימה שלו בתוך העץ, מנשנש סחלב חם עם העורב בעל שלוש העיניים שהתגלה בכלל כעוד איש זקן עם שיער ארוך – כי פשוט אין לנו מספיק כאלה בסדרה – וזורם עם עצמו על פלאשבקים שבהם נד סטארק הוא עדיין ילד והודור יודע לדבר (ובכלל קוראים לו וויליס!). ושוב דיבורים על המלחמה הזו שבאה, אותה מלחמה שאנחנו שומעים עליה כבר שש עונות. מה היתה מטרת הפלאשבק? כנראה להזכיר לנו שהתשובות להכל נעוצות בעבר. וכמעט לא שמנו לב שבחיזיון בראן מסוגל ללכת.
5. לוסינגמייריליג'ין
כמה היה בא לנו שג'יימי ידחוף איזה כידון לתוך הלוע של הדרור העליון, הטיפוס הזחוח והמצחין הזה שמאשים את כולם בעוונות וחטאים, אבל מתעלם מהחטא הגדול שלו עצמו – הסירוב להחליף את הכותונת המטונפת שלו. אבל גם היה ברור שהוא לא יעשה כלום, ממש כמו שברור שטומן לא יעשה כלום כדי לחלץ את מרג'ורי. נותר רק לרחם על סרסיי (זוכרים שפעם ממש שנאנו אותה?) ולקוות שהענק הזה שהפך לקווין קוסטנר הפרטי שלה, יהפוך גם למועיל ביום מן הימים ויעזור לה לנקום את נקמתה (וקיבלנו רמיזה לכך מהטחת ראשו של השיכור לתוך הקיר).
ושלוש קטנות
- ברכות לאריה – סליחה, הילדה ללא שם – שקודמה מדרגת קבצנית לדרגת השד יודע מה. קצת מטריד לראות אותה מנסה להילחם ומפרפרת כמו ג'וק שהרגע חטף מנת K700.
- ת'יאון עזב את סאנסה, מרוב רגשות אשם. והכי מתחשק לומר לו: ביץ', פליז. פשוט תישאר איתה עד הסוף, יא דביל.
- כמעט שכחנו מסצנת שחרור הדרקונים של טיריון, שהיה ונשאר הדמות הכי חדה בסדרה. גם הוא חזר קצת לילדות שלו, כמו בראן, ונזכר כמה רצה דרקון כשהיה ילד. אז תודה לך שהיית אורנה בנאי לכמה דקות וסיפקת לנו את דקת הצער בעלי חיים הזו ויאללה, עופו משם, יצורים ריריים שכמותכם, ותהיו מועילים לשם שינוי.
