כשבית דין הופך לבית חרושת / טור

ב־13 באפריל נערך משחק במסגרת המחזור האחרון בליגה ג' מחוז מרכז בין הפועל אבירי בת־ים למ.כ צעירי לוד, שתי קבוצות משיפולי הטבלה. בהפסקה, כשלוד הוליכה 0:2, החליט השופט יעד אילני לשרוק לסיום. בדו"ח שהעביר להתאחדות הוא הסביר: "שחקני בת־ים אמרו לי שלאחר שריקתי לסיום המחצית הראשונה, נשמעו איומים כלפיהם מצד שחקני לוד ושמתוך חשש לבריאותם ולבטחונם, אינם מוכנים לעלות למחצית השנייה".

בת־ים הועמדה לדין ובין העונשים שהשית עליה הדיין עמנואל סלע, שימו לב: "הפסקת פעילות עד תום העונה הנוכחית". כל זה, להזכירכם, אחרי שהעונה תמה. והמשמעות: הפועל בת־ים לא תוכל לשחק במהלך הפגרה.

למה הסיפור חשוב? כי ברור שבית־משפט אזרחי אינו צריך להתערב בהחלטות בית־הדין של ההתאחדות. אבל כשאותו בית־דין הופך לבית חרושת של החלטות, בלי אחידות וללא היגיון, אז כן, חייבים מישהו מבחוץ שיעשה סדר.

עו"ד מורן מאירי בבית הדין(צילום: אורן אהרוני)

"מה הייתה הבעיה לבצע עיכוב של יום?", שאל אתמול השופט המחוזי איתן אורנשטיין את בא־כוחה של ההתאחדות, והאחרון השיב: "היו מגוון

שיקולים גם של לוחות זמנים, שכן היינו יממה לפני ערב החג". הפרקליט המלומד לא התכוון לערב החג בבלומפילד, אבל כשמדובר בסוגיה כה רגישה, דומה שלמשפטני ההתאחדות קצת אצה הדרך.

אם לנאשם אין זכות ערעור והפסח בפתח, מדוע שלא יישבו בתיק שלושה דיינים? עם כל הכבוד לדי־די דייננו.

ובתוך כל אלה, מישהו שמע את נשיא בית־הדין העליון של ההתאחדות, השופט בדימוס אורי גורן? לפני קרוב לארבע שנים הוא מונה לתפקיד, בשכר של 30 אלף שקל לחודש, אבל גם אתמול שמר כבודו על זכות השתיקה. לא הגיע הזמן שוועדת האיתור של עיני, דמאיו וצביקה רוזן תמצא לבית־הדין נשיא חדש?