הרפובליקנים כבר לא יוכלו לסכל את המועמדות של טראמפ
איל הנדל"ן עשה בית ספר למפלגתו ובה בעת קבר אותה. אחרי הניצחון המרשים באינדיאנה ופרישתם של קרוז וקייסיק, כל התוכניות לבלום אותו נראות כמו בדיחה גרועה. איש לא יעצור אותו בטיעונים טכניים. "אם טראמפ הוא המינוי, אנחנו נושמד ואנחנו ראויים לכך", הצהיר לינדזי גרהאם. על המפלגה לחשוב פעמיים לפני שהיא בזה להצהרתו שיביס גם את קלינטון
שמחת הניצחון של דונלד טראמפ לאחר נצחונו אמש (ד') באינדיאנה, שהפך אותו למועמד היחיד לראשות מפלגתו בדרך לקרב על הנשיאות, מהולה בהרבה עליצות שיכולה לספק רק שמחה לאיד. מתחת לאפם של שונאיו במפלגה הרפובליקנית, למרות רצונם ובניגוד לתוכנית הפעולה התחמנית שנועדה להרחיק אותו, הוא הצליח לנצח ולהציג את הניסיונות לבלום אותו כבדיחה גרועה.
בצמרת הרפובליקנים הבינו היטב מה קרה, רק שאין להם מה לעשות. הם לא יוכלו לטעון שגנב ניצחון או שהוא לא ראוי לעמוד בראש. אחרי פרישתם של טד קרוז וג'ון קייסיק הוא נותר מועמד יחיד, עטור צירים, והוא כנראה יגיע למספר הנכסף של 1,237 צירים אחרי הפריימריז בקליפורניה ובניו ג'רזי בחודש הבא.
כישלונו המהדהד של "התרגיל המסריח"
אתמול נכנס טראמפ למסלול ההמראה לעבר הבית הלבן והוא ישעט לשם בסולו. שעות אחדות לאחר שטד קרוז, יריבו המר, פרש מהמרוץ עשה זאת גם ג'ון קייסיק. שניים אלו, בברכת המפלגה הרפובליקנית עשו את התרגיל המסריח של הפריימריז: קייסיק פינה מקום באינדיאנה כדי שקרוז יוכל להיכנס ראש בראש בטראמפ, ובתמורה הבטיח לו קרוז שהוא יפנה לו דרך בניו מכסיקו כדי שהוא יחבוט בראש של טראמפ בלי מועמד שלישי.
במזימה שנראתה כמו מעשה שני נחשים הם זממו להכיש בתנועת מספריים ולגנוב את הקופה. בסופו של יום הם מצאו עצמם מכישים את עצמם. הבוחרים של אינדיאנה אמרו בסקרי העומק כי התרגיל "מגעיל ומסריח מפוליטיקה ישנה". קרוז לא קיבל יותר קולות בשל התפוגגותו של קייסיק באינדיאנה, נהפוכו – הם נדדו לטראמפ שצחק כל הדרך לקלפיות.
טראמפ, שכלל לא היה צפוי לנצח באינדיאנה כי שם הוביל קרוז במשך כמה שבועות, עשה זאת בפער מוחץ ובלתי ניתן לערעור בדמות ניצחון דו-ספרתי. אלמלא התרגיל המסריח, ייתכן שקרוז היה בכל מקרה מובס, אבל בפער קטן ולא מעליב, לא כזה שייאלץ אותו עוד באותו הלילה לרדת מהבמה עם זנב בין הרגליים, כמו מי שנבעט מכל המדרגות וסולק מהעיר.
היום שבו הפך דונלד טראמפ למועמד מפלגתו לנשיאות הוא היום שבו מתה המפלגה הרפובליקנית, לפחות במתכונת שהיתה מוכרת עד כה. קשה למצוא תקדימים למצב שבו מפלגה שלמה, על מנהיגיה, ספסריה, תורמיה ופעיליה, מתלכדת למען משימה שאותה הפכו לקדושה: לעצור את טראמפ. הסנאטור לינדזי גרהאם, שבעצמו התמודד בפריימריז של הרפובליקנים והובס, אמר היום: "אם טראמפ הוא המינוי, אנחנו נושמד ואנחנו ראויים לכך".
בלילות הם היו מתכנסים בחדרי הישיבות בגבעת הקפיטול בוושינגטון וחורשים מזימות במסגרת תנועת-בת מפלגתית שזכתה לכינוי "רק לא טרמאפ". הם הצליחו לפתוח את הגדולים שבין הארנקים של התורמים כדי לבצע את זממם והציפו את המדינות שבהן התקיימו הפריימריז בתשדירים שמכפישים את טרמאפ בכל דרך. מפה לאוזן הם העבירו סיפורים שנועדו להציג אותו כליצן, וכשדיברו עליו השתמשו במונחים הלקוחים מתחום רפואת הנפש.
ככל שניסו להפיל את טראמפ – כך התעצם
נושאי תפקידים במפלגה אמרו שהוא נרקסיסט, אגוצנטרי, מגלומן, נבער, בור, גזען, שונא נשים שונא זרים, ובכלליות מוציא שם רע למפלגה השמרנית שאותה אמור לייצג. הם טענו שהוא מסוכן לדמוקרטיה, שאין לו חזות נשיאותית, שהוא בז לערכים השמרניים שהם נשמת אפה של מפלגתם, שאין בו את יסודות החמלה הנדרשים כדי להנהיג את מה שהם מתיימרים להיות.
ככל שהם יצאו נגדו, ותחבלו נגדו, ככל שהם ניסו להערים מכשולים בדרכו ולהפיל אותו כך הלך כוחו האלקטורלי והתעצם. ההמונים שבאו לסגוד לו בעצרות הבחירות לא באו רק להריע לו, הם באו גם לזעוק את מחאתם נגד אותו ממסד רפובליקני. בכל סקרי העומק, יותר ממחצית הנשאלים טענו כי המפלגה הרפובליקנים בגדה בהם.
יותר מאשר התלהבו המצביעים מטראמפ, הם רצו לומר בקול גדול כי נקעה נפשם מהמפלגה הרפובליקנית שלא דאגה להם והשאירה אותם מאחור. טראמפ ידע לנצל לטובתו את גלי השנאה ובנה קמפיין של זעם. הוא הצליח ביד אומן למכור למעריציו את האשליה כי אם הם רק יבואו אחריו הוא יהפוך אותם למוצלחים ועשירים כמוהו. הוא לא רק יחזיר את אמריקה להיות נהדרת, הוא גם ידאג להם לפרנסה, לחינוך ולתוכנית בריאות חדשה.
איל הנדל"ן החל את המרוץ שלו כמו המוקיון של השכונה. ראשי הרפובליקנים לא הנידו עפעף כשהוא הכריז על מועמדותו כשלצידו והיו משוכנעים שהליצן לא יצליח לטפס למעלה. הם העריכו שהוא ישתעשע קצת באור הזרקורים ואחר כך יחפש לו צעצוע אחר ולא פוליטיקה.
עכשיו, בהתגנבות יחידים, בשקט והרחק מאור הזרקורים, הם מנסים לחסות בצלו. טראמפ עצמו סיפר, בהנאה גלויה, כי גדולי משמיציו מצלצלים אליו עכשיו וגם לבני משפחתו העובדים בקמפיין ומבקשים לקפוץ על "רכבת טרמפ". הוא נשמע מפויס יותר בנאום הניצחון שלו אחרי אינדיאנה, אך מי שמכיר אותו היטב יודע שבקרוב יחזור הדונלד: הוא לא ישכח ולא יסלח למשמיציו מהעבר. מבחינתו, המפלגה היא לא יותר מאשר מסגרת פורמלית: הוא מאמין שיצר תנועה עממית, ומשוכנע שהוא עצמו הפיתרון לכל הבעיות של אמריקה. הוא לא צריך את המפלגה, הוא רק משתמש בה.
לפנייה לכתב/ת 
