מיכאל, בן שנתיים. לכל איש יש שם

השנה קראתי את שמות משפחתה של ברטה רוזבך ברלב ז"ל, אימא של מיכל וטובי ברלב, חברות של בתי ענת. ברטה הייתה ילדה בת אחת עשרה וחצי כשפרצה המלחמה. היא ובנות דודותיה עבדו במהלך המלחמה במחנות כפייה נאציים.

במהלך המלחמה נותק הקשר עם אביה, לוזר רוזבך ז"ל, שלפי עדות נראה גוסס מטיפוס במחנה עבודה בהרי אורל. אמה, גוטסי רוזבך ז"ל, נלקחה באקציה ומתה ככל הנראה באושוויץ. אחיה, מאיר ז"ל, נלקח באקציה ולא ידוע היכן מצא את מותו, כנראה בגיל 18. אחרי 1943 היא לא ראתה אף אחד מהם.

נחמה ריבלין עם בעלה נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין(עמוס בן גרשום, לע"מ )

ברטה ובנות דודותיה, שגם איבדו את בני משפחותיהן באקציות, עבדו במחנה הכפייה הנאצי פאולבריק, הסמוך לעיר שבה חיו, ואחר כך הועברו למחנה לנגן בלאו. המחנה שוחרר על ידי הרוסים. הן יצאו דרך השער הפתוח, וצעדו ברגל חזרה לבית סבתן, שם קיוו להתאחד עם משפחותיהן.

על אף הסבל, העינויים והעבודה הקשה, ברטה גדלה להיות נערה ג'ינג'ית יפהפייה

ונאלצה לברוח גם ממציליה הרוסים. כשהגיעו הביתה, ישבו וחיכו למשפחותיהן - אך אלה לא שבו.

ברטה עלתה לארץ ב-1947, התיישבה בקיבוץ נגבה ושירתה כקצינה בחיל הרפואה. היא נישאה לבני ונולדו לה שתי בנות, מיכל וטובי. ב-2005 היא נפטרה ממחלה קשה, אך זכתה להכיר את שני נכדיה הראשונים משתי בנותיה.

מיכל וטובי כיבדו בנעוריהן את רצונה של ברטה ולא שאלו אותה שאלות על תקופת המלחמה. בזכות שאול, בן זוגה של מיכל שעשה עבודת מחקר על גורל המשפחה, נודע להן מה עלה בגורלם.

היום אקרא את שמותיהם של בני משפחת רוזבך ז"ל, ובלבי שיננתי גם את שמות בני משפחתי ובהם גם את שמו של מיכאל בן דודי בן השנתיים שנרצח על ידי האוקראינים.

יהי זכרם ברוך.