השבת שלפני יום הזיכרון - מנוחה להורים השכולים

את הימים שבין יום השואה ליום הזיכרון מכנים הורים שכולים "הימים הנוראים". בימים האלה הכאב מתחדד, ובני המשפחות זקוקים לאגירת כוחות לקראתם. בשבת החולפת, השבת שלפני יום הזיכרון, התכנסו יחדיו 260 הורים שכולים בבית מלון בתל אביב על מנת לבלות יחדיו, לנוח ולחדש כוחות.

את הנופש המיוחד יוזם בכל שנה ארגון OneFamily, שהוקם לאחר הפיגוע במסעדת סבארו בירושלים בשנת 2001. מאז מלווה הארגון את נפגעי הטרור ומשפחותיהם מהרגע הראשון לכל החיים. שנטל בלזברג, מנכ"לית הארגון, מסבירה את הרעיון העומד בבסיס השבת המשותפת: "יום הזיכרון נועד לציבור הרחב, בכדי שנוכל להתחבר לזכרם של הנופלים והנרצחים וללמוד את מורשתם. מנגד, עבור המשפחות השכולות כל השנה, מדי יום ביומו, זהו יום זיכרון אחד ארוך. לכן עבורן יום הזיכרון הוא יום לא פשוט שמעצים את הכאב ואת הקושי הקיימים גם כך.

סדנת בישול להורים שכולים

"מכיוון שכך", היא ממשיכה, "החלטנו שצריך לחזק את המשפחות לקראת יום הזיכרון בכדי שיגיעו מוכנות ליום זה. מדהים לראות כיצד המשפחות מחזקות זו את זו. כל מי שנמצא מחוץ למעגל הזה ורואה את זה מהצד לא יכול שלא להתרגש".

הוריו של בניה שראל ז"ל הצטרפו לפני כמעט שנתיים למעגל השכול ולארגון "משפחה אחת", לאחר שבנם נהרג במבצע "צוק איתן". שלום, אביו של בניה ז"ל, סיפר כי לקראת יום הזיכרון ההורים השכולים פותחים את העצב הפרטי שלהם למרחב הציבורי. "מעבר לאבל הפרטי שלך שנמצא איתך כל יום, זאת תקופה שאנשים פונים ומבקשים לזכור אותו יחד איתך, הבית הומה, האזכרות והטקסים מלאים בבני אדם. זאת יוזמה מבורכת, ואנחנו שמחים לשתף את כל מי שרוצה לזכור ולהנציח את הנופלים שבזכותם אנשים מרגישים שהם חיים כאן היום".

שנטל בלזברג. "המשפחות מחזקות זו את זו"

"אבל הימים האלה הם ימים מאוד קשים ואינטנסיביים", הוא משתף, "ודורשים מהמשפחות כוח רב. לכן אני חושב שהעיתוי של סוף השבוע הזה, השבת האחרונה לפני יום הזיכרון, היא יוזמה מבורכת שמאפשרת קצת מנוחה ואיסוף כוחות לקראת יום הזיכרון. הכרנו לא מעט משפחות שאפשר לחלוק איתן את הסיפורים והרגשות. זה מעשה אציל שמאחד בין כל מי ששילם מחיר כבד, בין שמסר את נפשו בצבא ובין שמדובר באזרחים שנפגעו בגלל היותם אזרחים של המדינה".

גם אסתר פירסטטר, אמה של סמדר פירסטטר ז"ל, שנרצחה בפיגוע בקו 37 בחיפה לפני כשלוש עשרה שנים, סיפרה על הארגון שמלווה אותה בשנים האחרונות. "הם מלווים אותי מהרגע שסמדר נרצחה, הם מגיעים לכל האזכרות, הם עושים כל כך הרבה פעילויות ומפגשים וממש מדגישים את החלק של הנפש.

כבר כמה שנים שהנופש מתקיים בין יום השואה ליום הזיכרון, אלו הימים הכי חשובים, 'הימים הנוראים' אני קוראת להם. יום השואה הוא יום קשה בפני עצמו, ואחריו כולם מחכים לאזכרות של יום הזיכרון.

"הרי אנחנו לא חוגגים את יום העצמאות אלא 'חוגגים' במירכאות את יום הזיכרון", היא מספרת. "זאת תקופה מאוד לחוצה קשה, מתחילים טלפונים מהיחידות הצבאיות ומבתי הספר של הילדים ומכל הטקסים השכונתיים, זה לכתוב נאומים ולארגן הסעות וכיבוד, ומתחילות כל התוכניות בטלוויזיה. זה מחדד את הכאב ומעמיס מאוד מבחינה נפשית. שבת הנופש הזאת היא מיוחדת בגלל שבאות המשפחות ולא עושים שום דבר מיוחד. התחושה היא כמו נופש של אנשים נורמלים, כלומר כמו נופש ממקום העבודה. כולם מרגישים בנוח עם כולם, יש פעילויות נהדרות, יושבים לאכול בחדר האוכל וכולם כמוני, זה מאוד עוזר, זאת הסחת דעת לנפש".