ספר האזרחות נחשף: הועלמו הפערים בין אשכנזים למזרחים

"להיות אזרחים בישראל, במדינה יהודית ודמוקרטית". ספר האזרחות הזה לתלמידי תיכונים הוביל לסערה חודשים לפני שפורסם. עורך הלשון של ספר הלימוד שלח מכתב ובו הציג תכנים בעייתיים לכאורה מתוך הספר, מורי האזרחות ערכו כינוס חירום ואפילו תלמידים חתמו על עצומה למנוע את השימוש בספר החדש. היום (ב') נחשף הספר, וניתן לבחון אם אכן קיים שינוי משמעותי בינו לבין קודמו, שאותו ניתן לקרוא כאן.

עיינו בספר האזרחות החדש

הספר, שנפרס על פני 514 עמודים, כולל ארבעה חלקים - מהי מדינה יהודית, מהי מדינה דמוקרטית, משטר ופוליטיקה בישראל וחברה ופוליטיקה בישראל. ב-38 הפרקים בו יש התייחסויות כמעט לכל הסוגיות המרכזיות בנושא - מהקמת המדינה ומגילת העצמאות, דרך הפרדת הרשויות, אתגרי הדמוקרטיה והשסעים השונים בחברה ועד עמדות על דמותה הרצויה של המדינה. עם זאת, ובניגוד לגרסה הקודמת, הפערים בין אשכנזים למזרחים כמעט לא מופיעים בספר החדש.

כמה מורים לאזרחות שבחנו את הספר החדש ומכירים על בוריה את הגרסה הקודמת של הספר, שעודכן לאחרונה בשנת 2000, אמרו שלא נראית הטיה פוליטית משמעותית לכיוון מסוים. "יש הבדל בנקודת המבט בין הספר הזה לבין המהדורה הקודמת שלו, אבל השינויים משקפים את השינויים בתוכנית הלימודים. כל תוכנית הלימודים נדדה יותר ימינה וזזה קצת מהמקום המאוד שמאלני שהיא הייתה בו", אמר עדו פלזנטל, מורה לאזרחות מירושלים.

אך עיון מדוקדק מראה כי בניגוד למהדורה הקודמת, הפעם קטע קצר מאוד מוקדש לשסע העדתי. פרט לשורה שבה מוזכרים מהומות ואדי סאליב בחיפה והפגנות "הפנתרים השחורים", נכתב רק הסבר קצרצר ולפיו השסע העדתי הוא "בין 'אשכנזים', ממוצא אירופה-אמריקה, לבין 'מזרחים', יוצאי אסיה-אפריקה. שסע זה מתבטא במידת ההשתלבות של יוצאי ארצות האיסלאם במוסדות להשכלה גבוהה, במשרות בכירות ובתקשורת". בספר האזרחות הקודם מוסבר בפירוט מהו השסע העדתי, מה הגורמים לו, כיצד הוא מתבטא בפועל ואיך ניתן לצמצמו.

למה הגיעו כל כך מעט מזרחים למוקדי הכוח בישראל? לחצו על התמונה והיכנסו לפרויקט המיוחד של ynet

פרופ' יוסי דהאן, יו"ר מרכז אדוה, מתח על כך ביקורת וכתב בפייסבוק כי "בעולם המקביל שיצר הספר, מלבד שלוש שורות זניחות על 'השסע העדתי', אין מזרחים ואשכנזים בישראל, אין עיירות פיתוח, אין שכונות מצוקה, אין היסטוריה של קונפליקטים על קרקעות, משאבים והזדמנויות. עבור כותבי הספר 'כולנו יהודים ולמה לסכסך'. אין אפליה, ואין אי-שוויון. כך בעוד שהשר הקים בקול תרועה את 'הוועדה להעצמת מורשת המזרח', שתדון בהכנסת ההיסטוריה והספרות של המזרחים לתוכנית הלימודים, ספר האזרחות החדש מעלים ומוחק לחלוטין את נוכחותם הפוליטית, החברתית והכלכלית מהחינוך לאזרחות".

הקרב על השבת

סעיף מעורר מחלוקת אחר הוא המאבק על צביונה של השבת. בזמן שלתומכים בכך שהשבת תהיה יום של שביתה מלאה ניתנו הצדקות דתיות ("השבת מהווה סמל לעם היהודי"), חברתיות ("כל אדם זקוק ליום מנוחה") ולאומיות-תרבותיות ארוכות המתפרשות על כעמוד שלם, לאלו המעדיפים לייעד את השבת לבילויים ותומכים בתחבורה ציבורית בשבת הוקדשה פסקה קצרה.

עם פרוץ סערת ספר האזרחות הועלתה טענה שלפיה בספר נטען שהסתה לא הובילה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. למעשה, דעה זו - שאכן מופיעה בספר החדש - מובאת כציטוט מלפני עשור של היועץ המשפטי לשעבר, מני מזוז, שאמר אז: "הייתי מאוד נזהר מליצור לינקג' בין אירוע כזה או אחר להסתה כזו או אחרת. אני יודע שנוהגים להזכיר שוב ושוב את רצח רבין כפועל יוצא של הסתה. עד היום איש לא הוכיח את זה ואין לנו שום אינדיקציה לכך".

שער החלק הראשון של הספר

לצד זו, מופיעה דעה מנוגדת של פרופ' אריה נדלר, שאמר בשנת 2005 כי "היו תנאים חברתיים שעודדו את המחשבה הגורמת להתנתקות מוסרית מהציווי ’לא תרצח', ומציגה את הרצח אפילו כמצווה. מנהיגים, חילוניים ודתיים כאחד, אשר כינו את רבין בוגד, אכן לא לחצו על ההדק, ברובם לא רצו כלל ברצח, אבל הם סללו את הדרך להתנתקות המוסרית, ובקצה הדרך הזאת עמד רוצח, ואקדח עשן בידו". דעות אלו מובאות כחלק מדיון על גבולות חופש הביטוי.

בספר, בניגוד לקודמיו, מופיעה התייחסות לתופעת הסרבנות לצד הסבר כי קיים הבדל בין אזרח המבצע פעולה אקטיבית בלתי חוקית (כמו הקמת מחתרת) לצד פעולה פסיבית כסרבנות (כמו סירוב של צעיר בן 18 להתגייס לצה"ל). "הסרבנות הפוליטית היא לרוב פומבית ולא אלימה. היא מתבטאת בסירוב לציית לחוק, תוך נכונות לשאת בתוצאות החוקיות של המעשה, כלומר להיענש", נכתב בספר.

"מלחמה טראומתית עבור ערביי ישראל"

בנוסף, משפט אחר שעשוי לעורר מחלוקת הוא ההתייחסות לערביי ישראל אחרי מלחמת העצמאות: "גם עבור הערבים שנותרו בתוך שטחי מדינת ישראל החדשה הייתה זו מלחמה טראומתית. הם נותרו ללא חלק ניכר מן המנהיגות שלהם, התשתית החברתית והכלכלית נהרסה, והם הפכו מרוב בארץ למיעוט".

התייחסות מעמיקה לשסע העדתי בספר האזרחות הקודם

ובספר החדש - פסקה אחת בלבד

לדברי המורה לאזרחות פלזנטל, "כשמאלן עד לפני כמה שנים חשתי מאוד בנוח עם תוכנית הלימודים - נוח מדי. התוכנית השתנתה והוכנסו אליה נושאים כמו תפיסות דמוקרטיות והצדקות דמוקרטיות למדינת לאום. גם הבחינה של השסע הלאומי וגורמיו השתנתה קצת. כל אלו הם בעיניי שינויים מבורכים מאוד שיוצרים פלורליזם אמיתי בתוכנית הלימודים ולא יוצרים תחושה שדמוקרטיה זה להיות שמאלני. ובמקומות שבהם יש 'הליכה ימינה' מהמהדורה הקודמת זה נובע מה'הליכה ימינה' של תוכנית הלימודים ולא מעבר".

פלזנטל הבהיר כי "מה שחשוב זה לא הספר, אלא מה המורים יעשו איתו. דורות של ספרים שמאלניים לאזרחות לא הולידו אזרחים שמאלנים. מורים שירצו ללמד אזרחות בצורה מיטבית יוכלו לעשות זאת בקלות עם הספר. מורים שירצו ללמד אזרחות רק לבגרות יוכלו גם הם לעשות זאת בקלות".

לעומתו, ד"ר ריקי טסלר מהאוניברסיטה העברית טענה: "הרוב המוחלט של מי שכתבו וערכו את הספר מייצגים זרם אחד מתוך שלושת הזרמים - נציגי הציונות הדתית. כל האחרים הודרו מהכתיבה. התוצאה: ספר מוטה באופן חד לכיוון מדינת לאום אתנית וחסר רגישות ל'קולות אחרים': ליברלים, ערבים, רפורמים וקונסרבטיבים". היא מציינת כי בספר אין התייחסות לעמדות החילונים בדבר כפייה דתית ויש הצדקה לחקיקה דתית.

לפני כחצי שנה החלה הסערה סביב ספר האזרחות, לאחר שמשרד החינוך פרסם מחוון מושגים חדש לבגרות שעורר את זעמם של מורים ואנשי אקדמיה. הם טענו שהמחוון החדש שם דגש על מדינת ישראל כיהודית ופחות כדמוקרטית, והניחו כי על בסיס רוח זו נכתב גם ספר האזרחות החדש.

המחברות פרשו, הטיוטה שונתה

הסערה לא עצרה כאן. שלוש מכותבות הספר - אסנת סברון, אביטל ספיבק וד"ר רויטל עמירן - ביקשו להסיר את חתימתן מהספר, לאחר שטענו כי הפרקים שכתבו עוותו בעריכה. בהמשך העביר עורך הלשון של הספר, יהודה יערי, מכתב לגורמים במשרד החינוך ובו הלין על כך שבטיוטה שהגיעה לידיו קיימת השוואה בין רצח רבין להטבעת האונייה אלטלנה וכי רוב הפיגועים בגל הטרור הנוכחי בוצעו על ידי ערבים אזרחי ישראל. בגרסה הסופית שני דברים אלו אינם נכללים.

מתוך הספר: מאפייני מדינת ישראל כמדינה יהודית

כחלק מהמחאה שהחלה בעקבות זאת פנו מורים, מנהלים, אנשי אקדמיה ואפילו תלמידים לשר החינוך נפתלי בנט ודרשו ממנו שימנע את הדפסת הספר. "לפי מומחים שקראו טיוטות של הספר, הוא מציג את ישראל כמדינה יהודית, נקודה, ודוחק את ערכי הדמוקרטיה לשוליים", טענו המתנגדים. כל אותם אנשים לא נחשפו לגרסתו הסופית והמלאה של הספר, שמשרד החינוך מפרסם היום.

למורי האזרחות הייתה טענה נוספת, והיא שהם לא היו שותפים בהליך כתיבת הספר. בהודעה שפורסמה היום מטעמם נאמר כי "מועצת המורים לאזרחות מצרה על כך שמשרד החינוך בחר לפעול בחוסר שקיפות ולהסתיר את ספר האזרחות עד לדקה ה-90 לפני הוצאתו לאור, מבלי לשתף מורים ממגוון זרמים בתהליך. נפרסם את תגובתנו והמלצותינו לתלמידים, למורים ולהורים ביחס לספר האזרחות החדש רק לאחר קריאה מעמיקה של הספר".

תהליך שכתוב הספר החל בשנת 2011 והסתיים רק לאחרונה. מדובר בעדכון לספר הלימוד הנוכחי שיצא לאור בשנת 2000. הגרסה החדשה עתידה להחליף את הספר הקיים ולהצטרף לשני ספרים שכבר קיימים במערכת. מנהלי בתי הספר והמורים לאזרחות יוכלו לבחור באחד מבין שלושת הספרים, בעוד במגזר הערבי יהיה זה הספר היחיד שיתורגם לערבית וישמש את המורים בכיתות.

לדברי משרד החינוך, הספר נועד "לטפח בקרב התלמידים יחס מכבד ומחויבות כלפי זכויות האדם בישראל, כלפי עקרונות הדמוקרטיה וערכיה, וכלפי זכותו של העם היהודי למדינה יהודית". הם ציינו כי הספר "מציג את מורכבות הנושאים השונים שמעסיקים את החברה הישראלית כיום. הוא מציף דילמות ומגוון של השקפות עולם וגישות שונות בתחומי היהדות, הדמוקרטיה, הליברליזם והלאומיות. הוא כולל ציטוטים ממגוון העמדות - דתיים וחילוניים, ימין ושמאל, ערבים ויהודים בתחומים של פוליטיקה, כלכלה וחברה".

גורמים במשרד החינוך הסבירו כי ב-2011 עודכנה תוכנית הלימודים באזרחות על ידי ועדת המקצוע, שכוללת מומחים מהאקדמיה ומשדה החינוך. במסגרת תוכנית הלימודים מאותה שנה הוחלט כי תלמידי מערכת החינוך ילמדו על אודות חמישה שסעים: השסע הלאומי, השסע האידיאולוגי-מדיני, השסע הכלכלי-חברתי והשסע העדתי. ההתעמקות תעשה בשני שסעים: הלאומי (יהודי-ערבי) והדתי (חילוני -דתי).

לדברי אותם גורמים ההחלטה נבעה מהצורך לכלול במסגרת שעות הלימוד הקיימות את כלל העדכונים החדשים שהתרחשו בעולם ובישראל בנושאי תיאוריות, עובדות ונתונים בסוגיות שונות וחדשות.