וולוו פולסטאר בנהיגה ראשונה - משפחתית עם פלפל

מאז מקרה מצער שכלל קופסת קרטון מלאה במגזינים, הפך הגב התחתון שלי לחיישן מושבים משוכלל. הכיסאות בחברת התעופה Alitalia למשל, הדליקו לי אור אדום בוהק. אלה של וולוו S60 Polestar, לעומת זאת - כתום מהבהב. זה לא מובן מאליו כשמדובר בדגם הקרבי ביותר של השבדים. סדנת השיפורים שהם רכשו בשנה שעברה, מתחרה צנועה לאגדות מוטוריות כמו חטיבת M של ב.מ.וו או AMG של מרצדס, הוציאה תחת ידה מכונה רושפת: 367 כ״ס ממנוע שני ליטר, גיר שמונה הילוכים פנטסטי, נהמת אגזוז מנערת חלונות וכמות גומי שתספק ארבע משפחתיות.

תשאירו את בורר ההילוכים במצבו השפוי, מימין, וקיבלת - ובכן - וולוו. מכונית נוסעים מהוקצעת ונוחה, שההורים בגן לא יחשדו בה כשתתקרב בזחילה למשמרות הזה״ב. זה לא רק המושבים, כמובן. גם למתלים של אוהלינס יש תרומה לא מבוטלת למפגן הנוחות והיציבות של הפולסטאר, אבל החבילה כולה מפתיעה בנינוחות שלה. מי שנהג פעם בגרסאות קצה של מכוניות נוסעים, מכיר ודאי את תחושת הקרש הנוקשה כשהוא מניח את עכוזו במושב הנהג. הוולוו הזו שונה, ועושה רושם של מכונה דו-שימושית אמיתית. כזאת שמחלצת מכתבי רכב היכלי תהילה של קלישאות, שאין ברירה אלא להידרש למפורסמת מכולן: זאב בעור כבש.

ההבדל בין פולסטאר ל"סתם" S60 הגיונית הוא לא פחות מ-250 מספרים סידוריים. בין היתר מגדש שונה, מסנן אוויר אקסטרה-לארג׳ ומשאבת דלק גדולה, מייצבים אחרים וגל זיזים שונה, מטיסים אותה מ-0 ל-100 קמ"ש ב-4.7 שניות - שכונה לא ממש רחוקה מהאזור בו מקננות מכוניות על.

אבל שלל השינויים האלה, כמובן, לא באים לידי ביטוי רק מתחת לקליפה. למכוניות נוסעים שעברו שדרוג לכיוון ספורטיבי, כמו סדרת פולסטאר של וולוו, יש היסטוריה מפוארת של עיצווב בעייתי. אבל השוודים נמנעו מכך, ובחרו דווקא בצד השמרני של התעשייה. אז כן, יש חישוקי "19 ו-"20, מסיט רוח קדמי עמוק ואחד אחורי עם עיצוב מחודש. וכשנכנסים פנימה פוגשים קרבון בסביבת הנהג ובורר הילוכים מצועצע. אבל בסך הכל היא לא נראית שונה בהרבה מהמשפחתית המודרנית שעליה היא מבוססת. עם תוספת ניצוץ של טירוף בעיניים. בואו נשכח ממה שאמרתי קודם ונלך על נמר בנגלי בעור בופאלו.

מסלול פול ריקארד הנפלא ממוקם שעת נהיגה ממארסיי, בכבישים נפלאים עם אינספור תמרורי אזהרה מפני אופנוענים. פעם בשנה יש פה שני מרוצי WTCC. זו אליפות העולם במירוצי מכוניות סלון, או בעברית פשוטה יותר, "עוד מרוצים שאתם לא רואים". הכיסאות המיותמים ביציעים הם אנדרטה עגומה למה שקורה לצפייה בספורט מוטורי שאינו פורמולה 1 או מוטו-GP בשנים האחרונות. אנשי ה-WTCC טוענים ששידורי הטלוויזיה המשתפרים גורמים לירידה תלולה במספר הצופים מסביב למסלול, אבל תרשו לי לחלוק עליהם: גברים צעירים פשוט מתעניינים יותר בטלפונים סלולריים מאשר במכוניות ספורטיביות. הם אולי לא יתלו פוסטר של האייפון החדש על הקיר, אבל הם עדיין יבלו איתו דקה מתוך כל ארבע.

במרוץ הנוכחי בפול ריקארד, בכל אופן, מישהו ניצח. כמוכם, גם אני מעדיף לקרוא מיילים מאשר לראות מרוצים, וחוויית הצפייה במסלול היא לא מאוד ידידותית - פשוט כי רואים רק קטע קטן ממנו. ולמרות זאת, היום הזה הסתיים בחדשות טובות במיוחד: מחר נעלה על המסלול הזה בעצמנו, במשפחתית צנועה עם ניצוץ של טירוף בעיניים.

"בקרת זינוק" זה מונח עם ניחוח בטוח וכוונה הפוכה. רגל שמאל על הבלם, רגל ימין עם דוושה לרצפה. שחררו את הבלם והיא כבר תעשה את היתר, כל הדרך למנתק ההצתה. בלי פרפור גלגלים, בלי המון דרמה חוץ מפיצוצי טורבו עסיסיים ובשרניים בפריקת הלחץ לקראת העברת ההילוכים.

על המסלול? ובכן, זה לא בדיוק המקום האידיאלי לוולוו הזאת, או לכל מכונית נוסעים אחרת למען האמת. ים האספלט שמשתרע מסביב גורם לנהג בינוני כמוני לאבד את דרכו כמו בן חמש בעזריאלי. האייפקס היה פה, לא? או שם? אפילו הקונוסים הצהובים שהשוודים פיזרו ביד רחבה לא באמת עוזרים להתמצא.

כמות הפניות הטכניות והשיקיינים הארוכים היא פשוט יותר מדי עבור מוח שמתחיל להתפורר לקראת גיל העמידה. החמצה אחרי החמצה של נקודות הפנייה גורמות לי להרים ידיים ולסרב להצטרף אפילו ל-Hot lap, סיבוב רצחני עם נהגי מרוצים, פשוט כדי לא להתבאס יותר מדי. אה, זה בטח הגב.

מבחינת מחיר, וולוו מכוונת לאזור הצפוף של גרסאות ספורטיביות למכוניות יוקרה כמו ב.מ.וו סדרה 3 או אודי 4. ובתרגום לכסף זה צפונית ל-400 אלף שקל. האם היא שווה את זה? שאלה קשה עם תשובה קלה: תלוי למי. אם אתה אוהב לנהוג מהר ומעדיף שלא ידעו מזה, יש לך משפחה וצווארון לבן וחשוב לך לשמור על תדמית מהוגנת מצד אחד ולהיות מיוחד מצד שני - אז כן, היא שווה את זה. אם לא, היא לא.

ועכשיו תסלחו לי, אני צריך להתייחד עם מארז משפחתי של נרות וולטרן. הטיסה חזרה הייתה של אייר פראנס.