אני לא יכולה לנצח את תל אביב שלך
אני לא אנצח את ההיצע של הבחורות היפות, הזמינות לך לכל קשר מזדמן. אני לא אוכל לספק לך ריגושים בכמות המסיבות שאתה יוצא אליהן והאלכוהול שזורם אצלך בורידים במקום דם. אני רחוקה מתל אביב שלך, ברוב המובנים. בלילה אני נחה, ואני לא טובה בהעמדת פנים
אני לא יכולה לנצח את תל אביב שלך, אני לא אנצח את ההיצע של הבחורות היפות, הזמינות לך לכל קשר מזדמן. אני לא אוכל לספק לך ריגושים בכמות המסיבות שאתה יוצא אליהן והאלכוהול שזורם אצלך בורידים במקום דם. אני רחוקה מתל אביב שלך, ברוב המובנים. אני מיושבת, השתקעתי בפרבר, לא רואים פה אנשים אחרי שמונה בערב. פה אנשים עושים כל ערב הפסקה מהחיים ומסתגרים ספונים בבתיהם, ממוטטים אחרי עוד יום של שגרה.
אני לא תזזיתית מספיק, בלילה אני נחה, שלא כמו תל אביב שלך. אני גם לא טובה בהעמדת פנים. אני שקופה, כמעט כמו תל אביב מתחת לכל המסכות, ובעיקר אני החלטית בכל מה שקשור אליך. אין פה התלבטויות.
אני רחוקה ממך פיזית. אתה לא יכול פשוט לקפוץ אליי כשבוער לך או לבד לך, לא שאי פעם תודה בזה שאי פעם לבד לך. אתה לא תזמין אליי מונית כשאתה שיכור. אני גם לא יכולה פשוט לבוא אליך בהתראה קצרה של "ערה?". יש לי ילדה, ואני צריכה הכנה של חצי יום לפחות כדי לארגן פה סידור. כן, אני רחוקה מאוד, ולא ספונטנית.
לעולם לא אדביק אותך בקצב. תוהה בכלל עם מי אני עושה פה תחרות - איתך או עם תל אביב הזו שלך. בכל פעם שהעיר הזו מעסיקה אותך עם ההיצע שלה, זה שגורם לי לוותר, לקחת צעד אחורה כי זה "לא כוחות", אני מנסה ליצור לעצמי תל אביב משלי, ונענית להזמנה של איזה מזדמן. למרות שבעצם, כשחושבים על זה, אני רחוקה גם מכל גבר אחר שהוא לא אתה. לא יכולה לסבול מגע של מישהו אחר, לא בא לי על ריח של מישהו אחר, ובטח שאני לא יכולה לדמיין בכלל מישהו שאינו אתה רובץ אצלי ומבלגן לי את הסדינים. אין לי חשק לפלרטט יותר, לנסות מישהו חדש, לפתוח דלת.
אני מרגישה רחוקה מזוגיות ואהבה, מרחק השמש מהירח. לא רוצה לרצות את זה עם אף אחד אחר, ואם איתך זה בלתי אפשרי, כי מה לך ולזוגיות בתל אביב הזו שלך, אז אני רחוקה ולא רק ממך. רחוקה ממחויבות, רחוקה מבלעדיות, רחוקה מכל מה שחשבתי שלא ארצה עוד לעולמי עד. לא נוח להגיע אליי, אבל אתה הגעת, לא רק עם הרכב הזה שלך שגומע מרחקים כמו וודקה ביום חמישי.
אני לא יכולה לנצח את תל אביב הזו שאתה נושם אותה כבר שנים, אני גם לא רוצה. אם זו אני או היא – או הן כולן, כל הבחורות שרוקדות בימי חמישי ושישי ומוצ"ש, ויושבות על הבר ב"יום ראשון דיכאון" ככה באפס מחויבות, בלי לדאוג לילדים, לבייביסיטר ולעצמן, אז אני מפנה את הבמה לכל מי שמשחקת טוב ממני את "משחק סכום האפס" הזה. מוותרת מראש. אין לי כוח להוכיח כמה שאני שווה, לא לך ולא לאיש ואולי בקושי גם לעצמי. ואתה, שחי ממשחק למשחק, כבר יודע שאני לא מבינה שום דבר במגרש.
גם אתה רחוק. הדבר הבלתי מושג הזה שרציתי, אולי זה הקסם שלך. אני לעומתך, למרות המרחק, עודני זמינה ומושגת נורא. כבשת, ועכשיו אתה רוצה בעלות על הרכוש. אבל איך אוכל לתת לך אותי אם לך יש את תל אביב שלך?
זה רק לפעמים, כשאתה שוכב כאן לידי, מלפף את גופי בגופך, אני יודעת שאולי בכל זאת אין קרובה ממני בעצם.
לפנייה לכתב/ת 
