איך נראים חייהם של החוששים ממחויבות?
הם מתרגמים רגשות כמו התרגשות וציפייה עם חרדה מכישלון, ובטוחים שככל שיהפכו מעורבים רגשית יותר בקשר, כך יאבדו את עצמם בתוכו. מבט מבפנים
בשיתוף אלפא
לפני מספר שנים (ולפני עידן מורגן בראון), הודה השחקן ג'רארד באטלר שעמוק בפנים, הוא מפחד ממחויבות. "גברים הרבה יותר פגיעים וחלשים ממה שהיו רוצים להודות", סיפר בראיון ל-OK מגזין, והוסיף: "אני מלא בחרדות, מלא בפחדים הקשורים במחויבות".
באותו ראיון אגב, הודה באטלר שהחששות שלו לא מונעים ממנו מלהיקשר לאנשים חדשים וכן לפתח רגשות של אהבה, אבל כשזה קורה, החרדה משתלטת עליו וברוב הפעמים גם מכריחה אותו (באופן בלתי מודע לעיתים) לסיים את הקשר לפני שהוא עובר לשלב הבא. באופן אינסטינקטיבי, תיאר באטלר בצורה די מדויקת את המצב המדעי של התופעה המכונה "פחד ממחויבות".
הסובלים מפחד ממחויבות לא יכולים להישאר זמן רב מדי בתוך מערכת יחסים אחת. בזמן שהם כן מסוגלים להרגיש רגשות של אהבה – כפי שהעיד על עצמו באטלר, הרי שהאינטנסיביות של הרגשות הללו עלולה להבהיל אותם, ולהגביר אצלם את תחושת החרדה ואת החשש שלהם לאבד שליטה ואפילו את עצמם בתוך מערכת היחסים.
גם כשזה מגיע לחלום הגדול על חתונה – לא תמצאו איזו סתירה מהותית, ואנשים שמפחדים ממחויבות בהחלט יכולים להצהיר על עצמם שהם חולמים להתחתן ביום מן הימים, אולם החרדה שמציפה אותם מונעת מהם מלהישאר במערכת היחסים זמן רב מדי, וכשלוחצים עליהם - למשל כשהפרטנר שלהם מבקש להגדיר את הסטטוס הזוגי, או להבין היכן הם עומדים ביחס לקשר החדש - מרבית הסיכויים שהפוחדים ממחויבות יעדיפו לשבור את הכלים ולעזוב, מאשר להיות כנים מספיק כדי להתמודד עם החרדות שהם חשים.
חוץ מזה, אם בעבר היה נהוג לדבר על פחד ממחויבות כאל דבר מה השייך נטו לגברים, כביכול בגלל החשש שלהם מלחיות רק עם אישה אחת למשך כל חייהם (נו, באמת), הרי שהיום חוקרים כבר מבינים שאין שום קשר למגדר, ושהרבה מאד נשים מוצאות עצמן נמנעות מקשרים או מסיימות קשרים מהר מדי מתוך פחד וחשש ממחויבות, כל אחת מסיבותיה שלה.
ד"ר ג'ון גרול, טוען שאנשים עם פחד ממחויבות עלולים לבלבל רגשות חיוביים כמו התרגשות מהקשר החדש, עם רגשות שליליים כמו חרדה. עוד טוען גרול, כי הגורמים לפחד ממחויבות מגוונים קצת כמו מספר האנשים הסובלים מהתופעה. עם זאת, כשמנסים בכל זאת לחפש מכנה משותף בין ה"זוגי-פובים", מוצאים אנשים רבים שמעידים שחוו בעברם מערכות יחסים בעייתיות או שהיו להם חברים קרובים שסבלו מכאלו, ודאגו לשתף אותם בכך.
תסמינים משותפים נוספים שחווים החוששים ממחויבות, כוללים: פחד שמערכת היחסים תסתיים ללא התראה ובפתאומיות; פחד להיכנס למערכת יחסים שאינה "נכונה"; חשש ממערכת יחסים שתסתיים בנטישה או ניצול; בעיות אמון וחוסר יכולת לסמוך על בן/בת הזוג; טראומות ילדות למיניהן ודינאמיקות בעייתיות עם ההורים שחוזרות הרבה אחורה, אל הילדות.
את התסמין האחרון הוכיחה החוקרת הישראלית ד"ר שרון דקל, פסיכולוגית וחוקרת בבית הספר "בוב שפל" לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. במחקרה מצאה שרון שהמכנה המשותף בין אנשים שמפחדים להתחייב למערכות יחסים, טמון במערכת היחסים הראשונה שקיימו עם ההורים שלהם בילדות, או יותר נכון – במערכות יחסים לא נכונות שחוו עם הוריהם, שבאו לידי ביטוי בהורות מתערבת וחטטנית מדי מחד, או בהיפוך המוחלט שלה: הורים שלא התערבו ולא הפגינו מספיק נוכחות בגידול הילדים שלהם.
התיאוריה עליה מתבססת דקל שהיא שבזמנים של לחץ, ילדים מבקשים להתקרב להורים שלהם כדי לקבל מהם תמיכה רגשית נאותה. אולם כשההורה לא נוכח, או להבדיל כשהוא יותר מדי מתערב, הילד לומד פשוט לדלג על הפניה ולהסתדר בכוחות עצמו.
לא משנה כיצד מתבטא אותו פחד ממחויבות או הסיבה העיקרית שיצרה אותו, המומחים של אתר ההכרויות אלפא מזכירים כי חשוב לדבר גם על כל נושא הרווקות המאוחרת: "הפחד ממחויבות נובע גם מהגיל המאוחר יחסית בו אנחנו מחליטים להתמסד", טוענים באלפא ומוסיפים: "יותר ויותר רווקים היום בין אם בשנות העשרים, השלושים ולעיתים אפילו הארבעים לחייהם, נהנים ומתמכרים לחופש הזה של להיות רווק, והפחד מלאבד את החירות הזאת הוא אמיתי וקיים כמעט אצל כולנו. עם זאת, ההמלצה שלנו היא לקפוץ למים מדי פעם, כי בזוגיות טובה ואמיתית לא תרגישו שאיבדתם דבר, גם לא את חירותכם".
לפנייה לכתב/ת 
