"הלכתי עם האינסטינקטים, וזכיתי בקאן"
עם סרט של 24 דקות בלבד, כבשה הקולנוענית המתחילה את ליבם של השופטים בפסטיבל היוקרתי. ב"אנה", המתחקה אחר אם ביום החופש מעבודה מתישה, היא השקיעה כארבע שנות עבודה ולא מעט כסף.בראיון ל-ynet היא אומרת: "ברור שזה מטורף ולא ציפיתי, אבל היה לי ברור שלא אוותר עליו ואגיע לקו הסיום"
24 דקות בלבד מונה הסרט הקצר "אנה" של אור סיני. 24 דקות ששבו את לבם של הבמאית היפנית נאומי קאווסה וחברי צוות השופטים של הסינפונדסיון – תחרות סרטי הסטודנטים של פסטיבל קאן, בה זכתה אמש הבמאית הישראלית. אבל כדי ליצור את 24 הדקות הללו נדרשו חודשים רבים, וגם המון המון כסף ומאמץ. " זה היה תהליך לידה קשה מאוד", אומרת סיני בראיון ל-ynet, "אני מעדיפה לא לזכור כמה מסובך זה היה, מביך אותי שזה לקח לי כל כך הרבה זמן".
"זו הרגשה מטורפת, אני עייפה בטירוף, ישנתי שלוש שעות. אני גמורה", מספרת הבמאית על הזכייה, "בחיים לא דמיינתי שזה יכול לקרות. כשהסרט התקבל לפה הרגשתי שזכיתי בלוטו, זה היה הרבה מעבר למה שחשבתי. אני חושבת שזה מלמד אותי משהו חשוב על ללכת עם האינסטינקטים. והנה, קיבלתי פידבק טוב עליהם".
הדמות של אנה בגילומה של דודינה היא זו שעומדת במרכזו של הסרט, ואפשר לשער שהיא זו שקסמה לשופטים יותר מכל. אבל סיני מספרת שתהליך העיצוב שלה היה הגורם העיקרי שהביא להתארכותו של תהליך היצירה, לצד המכשולים ההפקתיים הרבים שצצו בדרך. "כל דבר שיכול לא להסתדר לא הסתדר, אבל כנראה שתמיד מרגישים ככה כשעושים סרט. לקח לי מלא זמן למצוא שחקנים, וכל מני קשיים אובייקטיבים אחרים, אבל אני חושבת שהקשיים היו בעיקר פנימיים שלי. חפרתי על הסרט הזה ממש", היא אומרת.
מלבד הלבטים, היו כאמור לא מעט בעיות וקשיים הפקתיים וכספיים. סיני הצליחה להתגבר עליהם בחסות קרן רבינוביץ' שתמכה, ובית הספר סם שפיגל שהצטרפו בהמשך. אבל היוזמה ההתחלתית דרשה השקעה כספית אדירה, וגם המון מאמצים. "זה בור. שפכתי על זה מלא מלא כסף. קיבלתי קצת תמיכה מקרן רבינוביץ' וסם שפיגל, אבל עדיין - זו הוצאה כלכלית רצינית. אם לא הייתי מוציאה כסף, זה לא היה יוצא לדרך".
סיני בת ה-31, בוגרת בת הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים, השלימה את סרטה "אנה" אחרי סיום לימודיה. למרות שלא עמדה בלוחות הזמנים של בית הספר, התעקשה להשלים את המשימה שלה כפרויקט עצמאי משלה והגיעה איתו לקו הגמר. אחרי שהוקרן בפסטיבל חיפה וזכה לשבחים, נבחר כאמור גם לתחרות הסינפונדסיון, ממנה יצאה סיני כמנצחת.
"אנה", בו מככבת השחקנית יבגניה דודינה, מלווה אישה בודדה שמתגוררת בעיר אופקים בדרום הארץ. היא עובדת במתפרה וכל חייה סובבים את בנה בן העשר. יום החופש אליו יצאה מוקדש כולו לחיפוש אחר גבר לשכב איתו - משימה שמתבררת כקצת יותר מורכבת מהמצופה. בסרט לוקחים חלק מיקי ליאון, אלון דהן, דניאל ברוסובני וקאי פקר – כולם בצלה של דודינה שמגלמת את הדמות הראשית (והגיעה לקאן גם עם סרטו של אסף פולונסקי "שבוע ויום" שהוקרן במסגרת שבוע הביקורות).
"אני חושבת שהרבה מהחוזק שלו זה בזכות יבגניה שעושה עבודה מדהימה, ואני מקווה שאפשר ממש להרגיש את הדמות הזאת מקרוב", אומרת סיני בניסיון לפענח מה קסם לחבר השופטים של התחרות, "אני חושבת שזה מרענן, אישה שהולכת לחפש סקס, שזה משהו שאנחנו בדרך כלל לא רואים, ובאופן כללי יש שם היפוך תפקידים בין גברים לנשים. זה מה שנראה לי שתופס".
רגע הזכיה(צילום: Thomas Leibreich)
"יש בדמות הזו משהו קשה לעיכול ואני בהתחלה נורא ניסיתי להילחם בזה. רציתי שיזדהו איתה וחשבתי כל הזמן איך אני מתקנת את זה בשביל לגרום לקהל להזדהות איתה. ובאיזשהו שלב הבנתי שזו הדמות וככה היא צריכה להיות. יכול להיות שיהיו אנשים שיתעצבנו עליה ולא יזדהו איתה, אבל זאת היא ואני לא יכולה להילחם בזה. על זה הסרט. פשוט לקח לי הרבה זמן".
סיני. שנים של עבודה
זה סרט קצר – מה גרם לך ללכת על פרויקט כזה ולהשקיע בו כל כך הרבה?
"קודם כל אני רוצה לעשות סרטים. כרגע אני לא יכולה לעשות סרט ארוך, אז עשיתי סרט קצר - גם כי אני רוצה ליצור וגם כי אני רוצה ללמוד. למדתי מהעבודה על הסרט הזה המון. העבודה על הסרט הזה היתה ממש ממש קשה. ובאמת לפני כמה זמן, קיבלתי את זה שזה בסדר שהסרט לא יגיע כל כך רחוק. זה בסדר כי זה חלק מהתהליך שאני צריכה לעבור בדרך, למדתי ממנו הרבה דברים, ועליתי שלב מבחינתי. ואז קאן קרה, וברור שזה מטורף ומדהים ולא ציפיתי, אבל אני באמת מאמינה שצריך לעשות - לא בשביל לזכות בקאן, אלא בשביל לעשות. אם אתה רוצה ליצור סרטים, אתה חייב לעשות".
במידה רבה, "אנה" הוא הסרט שהחזיר את סיני למרכז העשייה. ב-2012 היא השלימה את סרט הגמר הדוקומנטרי שלה "ויולטה מי וידה", עליו זכתה בפרס פסטיבל ירושלים ובמענק להפקת פרויקט גמר. היא מספרת כי מאז סיום הלימודים עסקה בעיקר בעריכה, היתה שותפה להפקת "מיסטר גאגא" של תומר הימן, ותהתה לאן מועדות פניה בעודה עושה צעדים ראשונים כקולנוענית עצמאית רצינית. זה לקח ארבע שנים, אבל לראשונה מאז "ויולטה מי וידה", היא חתומה על עוד יצירה זוכת פרסים – ועוד בפסטיבל קאן.
"זו היתה תקופה נורא מבלבלת - לצאת מהלימודים ולמצוא את עצמך בתעשייה הזאת", היא נזכרת, "שאלתי את עצמי, מה אני - עורכת או מביימת? אני רוצה לעשות סרט, אבל אני צריכה להתפרנס. ערכתי המון דברים, והיה חשוב לי שאנשים יכירו אותי ואני אקבל עבודות, אז זה שאב אותי לכיוון הזה. לקח לי זמן להבין איך הדברים עובדים, ולחלק את הזמן כדי שיישאר לי מקום ליצור. ובאמת, הסרט הזה נפגע מתוך זה שלא היה לי מקום בתוך הבלגן הזה. אבל היה לי ברור כל הזמן שאני לא מוותרת עליו, ואני אלחם והוא שם. מלא אנשים כבר אמרו לי 'יאללה, תשחררי', אבל היה לי ברור שאני לא אוותר עליו ושאגיע לקו הסיום".
מלבד פרס כספי בסך 15 אלף אירו שסיני תקבל כאות הערכה על "אנה", זכייתה בפרס הראשון בסינפונדסיון מבטיח כי אם וכאשר תשלים סרט ארוך בעתיד, מקומו מובטח בתוכנית הרשמית של פסטיבל קאן. כך קרה לאחרונה לאלעד קידן, שסרט הגמר שלו "המנון" (גם הוא מסם שפיגל) זכה באותה מסגרת ב-2006, ואשתקד הקרין בבכורה את סרטו הארוך הראשון "היורד למעלה" בריביירה הצרפתית. התמריץ הזה משפיע על סיני להיות קצת יותר אסרטיבית ותכליתית בעבודה על הפיצ'ר, שאת התסריט שלו כבר החלה לכתוב.
"עכשיו קיבלתי פוש רציני, וזה מזרז את התהליך לפחות בחצי. קיבלתי טפיחה רצינית על השכם", היא מודה, "אני מקווה שלמדתי מתהליך היצירה הארוך של 'אנה', ובפעם הבאה הוא יהיה הרבה יותר קצר".
מה את יכולה לספר על הסרט הארוך?
"זה עוד מה זה מוקדם. יש הרבה דברים שאני לוקחת מהסרט הקצר, אבל זה לא אותו סיפור. אני מתחילה לעכל את זה שאשכרה הסרט יוקרן בקאן. אני ממש ממש חדשה בזה. הכל קורה עכשיו. אני מרגישה שאני נורא תמימה. אני צריכה איזה סוכן, מישהו שידחוף".
אור סיני. עבודה קשה שהסתיימה בהצלחה
צילום: Thomas Leibreich
מומלצים
