"בואו נחזיר את המדע למרכז"
כל הישגי המדע בישראל הינם פירות של השקעות עבר. אם בעבר הוקצו לאוניברסיטאות כ-60% מההוצאה הלאומית למו"פ, הרי כיום עומד השיעור הזה רק על 17% - עובדה המציבה את ישראל בתחתית דירוג מדינות ה-OECD. פרופ' יוסף קלפטר קורא להחזיר את ההשקעה במדע הישראלי לפני שיהיה מאוחר מידי
מדינת ישראל קוטפת כיום את פירות השקעות העבר בתחומי המדע והאקדמיה. פעם אחר פעם, הוכיחה מערכת המדע הישראלית את יכולתה לתרגם השקעה כספית ותשומת לב ממלכתית לפריצות דרך בקנה מידה בין–לאומי. מאז הקמתה, השכילה מדינת ישראל לפתח רפואה מתקדמת, לשגר לוויינים לחלל, לקיים חקלאות מהמתקדמות בעולם, וליצור יצירות תרבות מפוארות - הכל הודות להון האנושי המצוי כאן ולהשקעה במדע: במחקר ובהכשרת חוקרים.
אלא שהפירות שאנו קוטפים כיום הם כבר בבחינת אחרוני היבול ההולך וממוצה. ישראל של היום איננה מפיקה את מלוא הפוטנציאל הגלום בה. קיים צורך דחוף לחזור לראיית העולם הרחבה של מקימי המדינה, שראו במדע את אפיק ההשקעה הלאומי המבטיח ביותר של עם ישראל, שיבסס את קיומה ושגשוגה של המדינה בעתיד. המשאבים הלאומיים היו אז דלים, אבל החזון היה גדול.
שלל נתונים ודירוגים עולמיים מאששים את התובנות אודות ייחודו ומעמדו של המדע בישראל. ארבע אוניברסיטאות ישראליות מדורגות בין 200 האוניברסיטאות הטובות בעולם, מתוך למעלה מ-20 אלף מוסדות אקדמיים. דירוג רויטרס מציב את אוניברסיטת תל אביב ואת הטכניון בין 100 המוסדות החדשניים בעולם. אוניברסיטת תל אביב ממוקמת במקום ה-20 בעולם באחוז בוגריה מכלל המגוייסים לעבודה בגוגל, ובמקום ה-9 בעולם במספר חברות ההזנק שבוגריה גייסו להם הון.
כל ההישגים האלה הינם פירות של השקעות עבר
מעמדן הגבוה של האוניברסיטאות בישראל בא לידי ביטוי בשיתופי הפעולה המדעיים והמחקריים שהן מקיימות עם אוניברסיטאות עילית ממערב אירופה ומצפון אמריקה ועד הודו וסין. אלפי חוקרים ותלמידי מחקר בישראל לוקחים חלק פעיל בשיתופי פעולה ענפים אלה, שהינם למעשה התשובה היעילה ביותר לקריאות לחרם נגד האקדמיה הישראלית.
אולם, אסור לנו לנוח על זרי דפנה. כל ההישגים האלה הינם פירות של השקעות עבר. בכל העולם, גם במזרח התיכון ובעולם הערבי, הבינו זה מכבר את הקשר ההכרחי שבין השקעה בהשכלה גבוהה לבין פריצות דרך מדעיות. כך, בעוד ההשקעה של המדינה במחקר ופיתוח הלכה ופחתה, היא נסקה במדינות הסובבות לנו. בשנת 2012 חזרה ההשקעה הממוצעת בישראל לרמתה בשנת 2000, לאחר שצנחה בשנים של תת תקצוב מוסדות ההשכלה הגבוהה שכונו "העשור האבוד".
בתקופה זו עלתה ההשקעה הממוצעת במדינות ה-OECD ב-15%. בשנת 2012 ההשקעה בישראל לכל סטודנט היתה בשיעור של 39% מהתמ"ג הממוצע לנפש. זאת כאשר במדינות עניות מאיתנו כמו טורקיה ופולין, היא עמדה על 43% ובמקסיקו על 48%. מרבית המדינות העשירות מישראל משקיעות שיעור גדול יותר מהתמ"ג שלהן, כלומר: ישראל נאלצת להתחרות עם הצמרת העולמית מעמדה לא שיוויונית. התוצאות מטרידות: ב- 2002 עקפה טורקיה את ישראל במספר הפרסומים המדעיים ובשנת 2007 הצטרפה אליה איראן. כיום מייצרות גם טורקיה וגם איראן כמעט פי 3 מאמרים מאשר ישראל. (הנתונים: Scimago, based on Scopus).
על פי נתוני האקדמיה הישראלית למדעים (2013), צנח מספר חברי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות ב-7.6% משנת תש"ס לשנת תש"ע ומספר המשרות של חברי הסגל הזוטר התכווץ באותה תקופה ב-15%, וזאת כאשר חל גידול במספר הסטודנטים. כך הגיעה ישראל למצב בו ממוצע הסטודנטים לאיש סגל בכיר הוא 26 לעומת 16 במדינות ה- OECD.
המספרים חייבים להדליק אור אדום
אם בעבר הוקצו לאוניברסיטאות כ-60% מההוצאה הלאומית למו"פ, הרי כיום עומד השיעור הזה רק על 17% - עובדה המציבה את ישראל בתחתית דירוג מדינות ה-OECD, בהן הממוצע הוא 23%. הנתונים מדאיגים גם כאשר בוחנים את השתתפות הממשלה במימון ההוצאה למו"פ: חלקו של המגזר הממשלתי במימון הזה ירד בהדרגה מ-35% באמצע שנות ה-90 והתייצב סביב 16% משנת 2006 והלאה. נכון, ירידה זו מוסברת בחלקה בגידול העצום בהשקעות עסקיות במו"פ. אבל להשקעה במו"פ אקדמי יש חלק גדול בהישגים שלנו כיום, ובלעדיה העתיד אינו מזהיר.
המספרים חייבים להדליק אור אדום אצל מי שמאמינים, כי ישראל מתקיימת בזכות יתרון איכותי: הנתונים בהם אנו גאים, הם תוצאה של השקעות שאפיינו עבר רחוק מדי. הנובליסטים והסטארטאפיסטים של העשורים הבאים חובשים היום את ספסלי האוניברסיטה, והם אמורים ליהנות מתנאים שאותם אנחנו מתקשים לספק. המדע היום מחייב משאבים כספיים ניכרים. אנו מצויים בעידן, שבו עלינו להתחרות עם העולם על ההון האנושי שלנו.
ההתפתחויות המדעיות המואצות המונחות לפתחנו, מהוות בעבור האקדמיה אתגר והזדמנות כאחד. הודות לפלטפורמות טכנולוגיות חדשות, המאפשרות לימודים בכיתה וירטואלית, יש לנו עתה הזדמנות לחולל מהפכה חברתית: לפרוץ את מגדל השן ולהנגיש את הידע לאוכלוסיות רחבות ככל האפשר. השינויים הדמוגרפיים המתחוללים בישראל קוראים לכך כיום יותר מאי פעם בעבר.
אין ספק כי השנים הבאות יגדירו מחדש את האוניברסיטאות ואת השפעתן על כלל הציבור. ישראל של 2050 תהיה הבבואה של ההשקעות בעשור הזה.
הכותב הוא נשיא אוניברסיטת תל אביב
לפנייה לכתב/ת 
