החולי של מכבי חיפה נחשף / על ערב ירוק עצוב

מכבי חיפה מועדון חולה. ביום שלישי בטדי ניסו לרפא את המחלה עם יוד שנשפך על מה שנראה כמו פצע. אבל היוד נשפך על פצע חשוף שנקרא הקהל - ועכשיו הפצע זועק. עכשיו הפצע שורף יותר וגדול יותר. היוד לא פתר את המחלה. הוא חשף אותה.

אפשר להתלונן על יחס החברה לאנשי ספורט ותיקים ומצליחים. זה מה שכל הזמן עושים. אבל אפשר גם לתהות כיצד שחקן, ענק ככל שיהיה, ומועדון, גדול ככל שיהיה, מגיעים למצב הזה.

יוסי בניון הביא את זה על עצמו. הקהל, שרק לפני שנתיים דרש וחלם לראות את "היהלום" שוב בירוק, לא פילל לצעוק לו "פחדן" בערב הפרידה. לא זו הייתה משאלתו. האלפים שקנו מנויים בגללו, לא קיוו לשרוק נגדו בוז. לא זו הייתה כוונתם. ההתעסקויות הקטנוניות של יוסי, הריבים עם אוהדים בודדים, השמועות מחדר ההלבשה או התקשורת המקומית שאיתרגה אותו ומנעה כל בדל ביקורת, הם שוליים. היה זה הראיון שהעניק מיד עם סיום גמר הגביע. ראיון מלא סכינים חדות וקטנות שנזרקו לכל עבר ופגעו גם באוהדים. שמחה של 18 שנה, הפכה תוך שעה בלבד למערבולת של בלבול וכעס, כשכולם מתעסקים בעתיד של יוסי, במקום בגביע. מה בער לו להשבית שמחה כל-כך מהר?

לא רק שהוא סיכם, על-פי אינספור הידיעות, בקבוצה אחרת לפני סיום העונה. לא רק שזה היה אצל היריבה בגמר - אלא גם בקבוצה הכי שנואה על האוהדים. השחקן שרצה לסיים קריירה כסמל ירוק, עובר, כנראה, ללבוש צהוב. אם מסיפור שמעון גרשון ובית"ר כל כך התרגשנו - מה שונה עכשיו?

הערב העצוב של מכבי חיפה, הוא שיא של הידרדרות בת חמש שנים. ערב סימבולי שמייצג באופן מוחשי את הנתק העצום שנוצר בין המועדון לקהל. נכון – זה לא היה יפה, אולי לא מכובד – אבל במקום להסתכל על מקור הבעיה, מסתכלים על התוצאה. מסתכלים עקום.

ערב מכונן בתולדות מכבי חיפה(צילום: גיל נחושתן)

"5,000 צופים שהגיעו לא יכולים לנכס לעצמם את האירוע", אמר בקול מבקר פרשן בטלוויזיה והוסיף: "יש פה סגירת חשבון". ובכן, זו לא סגירת חשבון – זו המציאות. והאוהדים לא מנכסים לעצמם את האירוע – האירוע הוא בשבילם. מספיק כבר

לחנך את הקהל. ל-20 אלף שנסעו חמש שעות לטדי רק שלושה ימים אחרי הערב הכי משפיל בעידן יעקב שחר, ולאלפים שקנו כל עונה יותר ויותר מינויים למרות רצף הכישלונות, יש דעה. והם רוצים להביע אותה. מותר להם.

זה היה אחד הערבים המכוננים בתולדות מכבי חיפה. תסכול ברמות שונות, שמייצג חלק גדול בקהל, נחשף. תסכול שאי אפשר להתעלם ממנו יותר. אי אפשר לצקצק על כל שריקת בוז, או להתנשא על מחאות לגיטימיות (וזה מה שעשו אוהדי מכבי חיפה לרוב), או על שלטים דמוקרטיים שמבקרים את הבוס. המיאוס הוא לא מיעקב שחר. אף אחד לא מוחק ולא ימחק את העובדה שהפך קבוצה לאימפריה. המיאוס הוא מדרך הניהול שלו בשנים האחרונות.

שני ערבים – ההשפלה בשבת והזעקה אמש – חשפו את מכבי חיפה האמיתית. מכבי חיפה חולה. הגיע הזמן לאנטיביוטיקה.

מסכימים? היכנסו לעמוד הפייסבוק של שרון דוידוביץ' או לחשבון הטוויטר שלו