בית המשפט: נשים רשאיות להפעיל בית בושת

בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב קבע היום (יום ב') כי נשים שעבדו בבית בושת שייסגר יוכלו להמשיך לעסוק בזנות במסגרת בית בושת, אם הן יפעילו את המקום בעצמן. הפסיקה התקבלה במקביל להוראה לסגור את בית הבושת ברחוב יצחק שדה שבדרום העיר, למרות ש-15 נשים שעובדות בו התייצבו לצד משכיר הנכס וביקשו שלא לסגור אותו. הנשים חששו שיאלצו לעסוק בזנות רחוב, שלטענתן התנאים בה קשים בהרבה.

כבר לפני שנתיים ביקשה המדינה לסגור את בית הבושת. בתחילת ההליך התיר בית המשפט למקום להמשיך לעבוד באופן זמני, עד להחלטה סופית בעניין. הדיונים נמשכו עד היום. הנשים ביקשו מבית המשפט שיתחשב בהן, וביקשו להיות צד בהליך. הן הקפידו להגיע לכל אחד מהדיונים, ואף העידו בהם. כך, מה שהיה אמור להיות עוד תיק בהחלטה מנהלית, הפך לזירת ויכוחים נוקבת בין הצדדים. עורכת דינן של הנשים העלתה במהלך ההליך המשפטי השגות שמדובר בנשים עצמאיות, שחופש העיסוק שלהן נפגע.

הפרקליטות האזרחית והפלילית טענו כי הבקשה לצו הגבלת השימוש במקום הוגשה כדי למנוע ביצוע עבירות. החשש היה שנעשית במקום סרסרות לא חוקית למעשי זנות, ונטען כי הבעלים לא הכחישו שבמקום קיים בית בושת.

לטענת הפרקליטות, ההתייחסות בחוק היא שמדובר בעבירות בזויות שיש למגר. "מדובר בבית בושת גדול, אם לא הגדול ביותר במחוז תל אביב", כתבו. עוד טענו כי הכוונה היא לא להעמיד לדין את הנשים, אלא את אלו שבמעטפת של המקום. כמו כן, המדינה דחתה את הטענה כי מדובר בהתארגנות מצומצמת ועצמאית של הנשים.

מנגד, הנשים שהעידו הציגו את העיסוק בזנות כעיסוק מתוך בחירה. מרביתן סיפרו שהמניע שלהן כלכלי להישרדות או לשיפור רמת חיים. עוד סיפרו כי המקום דיסקרטי, נקי, מסודר ובטוח. הנשים אמרו כי סגירתו של המקום לא תוציא אותן ממעגל הזנות, אלא תשלח אותן לרחוב. "זה הגוף שלי. אני לא חושבת שלמישהו יש זכות להגיד לי מה לעשות איתו", העידה אחת מהן.

"פגיעה בכבוד האדם"

בהחלטה מנומקת, לא חסך השופט איתי הרמלין ביקורת מהמצב הנוכחי בישראל: "אני סבור שכל עוד הזנות מותרת בישראל, וכל עוד המחוקק לא אסר על גברים לקנות בכסף יחסי מין מנשים זרות להם – חובתה של המדינה היא לצמצם את הפגיעה בנשים שעוסקות בזנות. דחיקתן של הנשים שעוסקות בזנות אל הרחוב היא פגיעה בכבוד האדם שלהן, שאין להשלים עמה. מכאן שמתן פרשנות לחוק העונשין, שלפיה כל עיסוק בזנות בתוך מבנה מוליד עבירה, היא פרשנות לא חוקתית שיש לדחותה".

אבל מנגד הסביר הרמלין כי "אין ספק שהגבלת השימוש במקום פוגעת בחופש העיסוק של הנשים שעוסקות שם בזנות, אך מדובר בפגיעה מכוח חוק שנועד למניעת ניצולן הכספי ולהגדלת האוטונומיה שלהן בבחירת עיסוקן והיקף פעילותן".

"השתכנעתי שיש יסוד סביר לחשש שאם לא יוגבל השימוש במקום, ימשיכו לעבור בו עבירות של סרסרות למעשי זנות", הוסיף. "המדינה התחייבה בפני שלא ייאכף סעיף החוק שנוגע להחזקת מקום לשם זנות, אם מדובר באחד המצבים הבאים – העיסוק בזנות הוא בדירת מגוריה של האישה העוסקת בזנות, העיסוק בזנות הוא במקום שנשכר לצורך העיסוק בזנות על ידי כמה נשים במשותף לצורך עיסוקן בזנות, או שהעיסוק בזנות הוא במקום שנשכר על ידי אישה לצורך עיסוקה בזנות והיא הזמינה נשים נוספות שזה עיסוקן לחלוק אותו עמה. משמעות הדבר היא שהנשים שעיסוקן בזנות, שהתנגדו להגבלת השימוש במקום, לא יצטרכו להעביר את עיסוקן לרחוב כפי שחששו".

עוד הביע הרמלין תקווה "שקולן של הנשים שעיסוקן הוא זנות לא יושתק עוד כשדנים בעניינן".

עורכת דינן של הנשים, קטי צווטקוב, שייצגה אותן יחד עם עורך הדין ירוסלב מץ, אמר כי "בית המשפט אמנם נתן צו סגירה לבקשת המדינה, אך בגוף ההחלטה עומד על הקושי הקיים אצל הנשים לעסוק בעיסוק הזנות שהוא חוקי. הוא מתמודד עם הקושי הזה ונותן הנחיות איך לפעול כדי לא לעמוד מול אימת הדין, וזה מבורך. אני מאמינה שהנשים ינסו לעמוד בתנאים שבית המשפט הכתיב להם".

בעלי הנכס לא נקט עמדה בדיון לגבי המקום ופעילותו. עורך דין שי גלילי, שייצג את השוכר של המקום, אמר כי "בית משפט פסק שהוא נותן תוקף חוקי להתחייבות הפרקליטות שלא תנקוט בהליכי אכיפה נגד בתי בושת שבהם הנשים שוכרות ומנהלות את המקום בעצמן. מכאן שלאור התחייבות הפרקליטות ועיגונה בהחלטת בית משפט, אין מניעה חוקית כיום במדינת ישראל לנהל בית בושת בכפוף לתנאים והסייגים שצוינו. נשקול הגשת ערעור על עצם צו הסגירה שהוצא נגד המקום הספציפי".