מבצע אכיפה: ציאניד בחביות חלודות ואמוניה בערים

חלק מאזורי התעשייה נמצאים לא רחוק מאזורי מגורים ואחסנת חומרים מסוכנים שלא על-פי הנהלים עלולה לגרום לאסון שבו ייפגעו בני-אדם. לכן, יצא השבוע המשרד להגנת הסביבה למבצע ארצי בתחום החומרים המסוכנים. והתוצאות עגומות - מתוך 110 מפעלי קטנים ובינוניים שנבדקו - אותרו 18 הפרות, בהם היתרי רעלים שפגו וליקויים בתנאי החזקת החומרים המסוכנים.

"עבריינות סביבתית לא פוסחת על שום מגזר", מסביר מפקד המשטרה הירוקה יוסי בר. "האינטרס הוא כלכלי. למקסם רווחים ולמזער הוצאות. ברגע שאתה מבין מה התמריץ אתה פועל לשבור את המעגל הזה". אז בעלי העסקים בישראל הם עבריינים סביבתיים? "העבריינות הסביבתית לא מגיעה ממניעים אידיאולוגיים או יצריים. זה מגיע ממניעים כלכליים מובהקים. יש הבדל בין ארגון פשיעה שמנהל אתר פסולת שבו החשיבה עבריינית ורמיסת החוק שהיא חלק מהשגרה, לבין איש עסקים שרוצה להתקיים ולעבוד, אבל בעוגת הצרכים שלו ההיבט הסביבתי לא נמצא בראש מעייניו".

למרות שנקודת האכיפה הראשונה היא בשפרעם, בכל מקום שבו ניתן להרוויח כסף יש עבירות, הן במגזר היהודי והן בערבי. מספר תיקי האכיפה הגדול ביותר בתחום החומרים המסוכנים לשנת 2015 היה במחוז תל אביב ונגע לסחר בחומרים מסוכנים.

רק בשנה האחרונה נפתחו 150 תיקים ברחבי הארץ. יש לציין כי כיום המשרד נאלץ לפקח על בין 2,000 ל 3000 מפעלים. מדובר במפעלים מסוג A, הכי גדולים ובעלי פוטנציאל הזיהום הגדול ביותר, מפעלים בינוניים מסוג B ועוד עשרות אלפי עסקים המוגדרים עסקי C המטופלים על ידי רשויות מקומיות (דוגמת מכבסות, מפעלי פלסטיקה, נגריות, בתי קפה ועוד הזקוקים לרישוי סביבתי זה או אחר). כיום יש הצעת חוק לרישוי משולב, לפיו האחריות על פיקוח העסקים הקטנים יהיה של הרשויות המקומיות ואילו המפעלים הגדולים יישארו באחריות המשרד להגנת הסביבה. בנוסף, יאוחדו הרישיונות הניתנים כך שבעלי העסקים לא ייאלצו לתזז בין גופי הצלה וגופים ממשלתיים רבים כדי לחסוך בבירוקרטיה.

סכנה!

כשהכלכלי והסביבתי מתחרים ביניהם, בדרך כלל הפן הכלכלי מנצח. נציג המפעל הקטן בשפרעם הסביר כי גם הטרטורים הרבים שהוא נאלץ לעבור לקבלת היתר הרעלים גרמו לו לוותר על הרעיון. במפעל בשפרעם ההפרות הסביבתיות זועקות לשמיים. חביות חלודות ואכולות שהיו מלאות בציאניד שוכבות מחוץ למבנה, ללא משטח שחוצץ בינם לבין האדמה. בבדיקה עולה כי הליקויים ניתן לתיקון בעלות משוערת של כעשרת אלפים שקלים. עבור מפעל עם מחזור של כ-80 אלף שקלים מדובר בהוצאה שניתן לעמוד בה. "יש פה הפרה מרכזית שהיא העובדה שהמפעל פועל ללא היתר רעלים. זה לא עניין טכני. זה לא כמו נהג בלי רישיון", אומר בר.

מערך איגום השפכים לא מניח את הדעת. מכיוון שמדובר במתחם שנמצא על צלע הר אין ספק שעם משטר הרוחות הנכון תושבי שפרעם יקבלו את החומרים האלה עם או בלי ריח ישירות לבתים ולמערכות הנשימה", מסביר בר. "המשטרה הירוקה היא זרוע האכיפה הדומיננטית של המשרד להגנ"ס. הכלי המרכזי הוא האכיפה הפלילית, אך למשרד יש כלים נוספים, כלים מנהליים".

יחד עם זאת רוב המפעלים הסוררים לא מטופלים בהיבט הפלילי, והפיקוח עדיין לא מקיף דיו. "אנחנו דואגים שהכלי הפלילי יישמר לטובת ההפרות הגדולות הרצידיוויסטיות, תלוי בזהות המזהם ובסוג הזיהום", הוא מסביר. "עם מנעד האכיפה הרחב של המשרד חייבים להגיע למצב שבו השימוש בכלי הפלילי לא מתבצע בשליפה, אלא שמור למקרים הקיצוניים". כך לדוגמה במקרים של השלכת פסולת בניין הקלף הפלילי לא נשלף לעיתים קרובות למרות שהיא מוגדרת כמכת מדינה.

(צילום: אביהו שפירא)

בר מוסיף: "מה שמייחד, אותה מעבר להיבטים המנטליים והאסתטיים, זה שמדובר בעבירה שהיא בדרך כלל עבירה הפיכה, שניתן להחזיר את המצב לקדמותו. אבל אם יש מפעל שתחום עיסוקו פינוי פסולת וזה משלח היד שלו אנו מצפים למודעות גדולה יותר. מפעל כזה עם הפרות בוטות ושהליכים מנהליים קודמים כשלו לא נהסס להשתמש באכיפה הפלילית. אבל אין לנו בעיה לרדת (מבחינת כתבי אישום פליליים) כמותית".

לא פיקחנו מספיק

מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ישראל דנציגר, ציין כי "הזיהומים והסיכונים המובילים זה זיהום אוויר, חומרים מסוכנים, זיהום מים ולאחר מכן זיהום קרקע וחשיפה לקרינה.

הזיהום המוביל הוא זיהום אוויר, שמגיע מ- 3 מקורות עיקריים. 50% מהזיהום מקורו מתחבורה. לאחר מכן מתעשייה וייצור אנרגיה".

מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, ישראל דנציגר(צילום: אביהו שפירא)

דנציגר מודה כי "לא פיקחנו מספיק. אנחנו צריכים לעשות יותר, ובשנה האחרונה שינינו את המגמה והגברנו פיקוח". בדו"ח מבקר המדינה האחרון ספג המשרד ביקורת רבה על נושא הפיקוח. "לא עשינו מספיק בעבר", הוא מודה. אבל כיום, לדבריו, אושרו תקנים נוספים למשטרה הירוקה והמשרד נוקט ביד קשה נגד המזהמים. דוגמה לכך ניתן לראות מהשבוע האחרון, שבו השביתו את פעילות ההתכה של מפעל חוד מתכות שסמוך לכפר מסריק, לאחר שהתגלה קשר ישיר בין הפעילות שלו לבין זיהום אוויר ומפגעי ריח מהם סבלו התושבים.

במהלך עבודתו זוכה בר לראות את כל הצדדים המלוכלכים בעסקים הישראלי. "פעם פיקחנו על גן אירועים באזור בנימינה. בגנים יש כמויות גדולות של שפכים. אירוח של 1,000 איש ביום זה כמו לנהל מפעל מזון. אז כשהמקום לא מחובר למערכת הביוב מזרימים את השפכים לבור ספיגה ושואבים. אם אין שאיבה רציפה יש גלישות של השפכים. הגיעה אלינו פניה אנונימית לפיה גן האירועים עובד עלינו בעיניים, שיש מערכת סמויה שמובילה את השפכים ללגונה 200 מטר מהגן.

ומה שמדהים היה שהרשות המקומית, שלעיתים לא מפקחת או מודעת לנושאים האלה, היא הגורם שהציע את הפיתרון המאולתר הזה. אני כבר לא מופתע מכלום. אחת הפרות הקדושות הייתה מערכת הביטחון, צה"ל. אבל כיום אין שום גורם שנהנה מחסינות כזו או אחרת מאיתנו".

במפעל השני, עליו הוטלו בעבר עיצומים כספיים בעקבות הפרות בהיתר הרעלים, הופתעו לטובה. המקום מאחסן 3 וחצי טון אמוניה סמוך לאזורי אוכלוסייה. היועץ המשפטי של המפעל הוא הראשון לפגוש את אנשי הפיקוח והאכיפה. "המפעל תיקן את הליקויים שנפצעו בעבר. הם קיבלו הזמנה לשימוע, מה שיכול להוביל לאכיפה פלילית. בכל מקום שיש הפרות שעלולות לסכן חיי אדם יש צורך בעיצום כספי", מסביר שלמה כץ מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה.