הרוכש נדחה: לא הייתה התחייבות לחניית נכה

אב לנכה רכש דירה בפרויקט של "פנורמה הצפון" וביקש חניה מתאימה. כשהבין שלא יקבל אותה – החל הליך משפטי שהסתיים בהפסד שלו

עו"ד יוני כהןפורסם: 09.06.16 , 16:49

בית המשפט העליון קיבל לאחרונה ערעור שהגישה חברת הבנייה "פנורמה הצפון", וקבע כי היא לא מחויבת להקצות חניית נכה לרוכש דירה בבניין שלה בפתח תקווה, אף שהוא ביקש זאת בטופס ההרשמה לפרויקט.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-2009 נחתם הסכם למכירת דירה שבנתה החברה בפתח תקווה. בתביעה שהגיש נגדה הרוכש ארבע שנים לאחר מכן הוא טען שהחברה לא עמדה בהבטחתה להקצות לו חניית נכה בבניין. הוא טען שפעל לשריון החניה מבעוד מועד, וצירף את טופס ההרשמה לרכישת הדירה שבו נכתב במפורש כי נשמרה לו "חניית נכה מס' 2", אך בפועל הוא קיבל רק שתי חניות שאינן יכולות לשמש את בנו.

תביעה

בית המשפט פינה את השכן ש"גנב" את החניה

עו"ד תומר ברבי

במשך שנים ארוכות נהג תושב חיפה להחנות את מכוניתו במקום הרשום בטאבו על שם שכנים שלו. רק תביעה שהוגשה נגדו הצליחה לפנות אותו

בית המשפט פינה את השכן ש"גנב" את החניה

הוא עתר לבית המשפט המחוזי להורות לחברה לספק לו את החנייה ולשלם לו 50 אלף שקל פיצוי על עוגמת נפש, אך החברה טענה מנגד שהסכם המכר ביטל את כל ההסכמות הקודמות, כולל זו שבטופס ההזמנה. בהסכם ובתשריט – שהרוכש לא צירף לתביעה – צוין במפורש שמגיעות לו שתי חניות בחניון בלבד, ולא מוזכרת חניית נכה כלשהי.

מעבר לכך, הוסיפה החברה, הקצתה עיריית פתח תקווה לרוכש חניית נכה בצמוד לכניסה לבניין, כך שאין לו באמת צורך בחנייה נוספת. בהקשר זה טען הרוכש כי החנייה הזו פחות נוחה לבנו.

המחוזי קבע שאת הסכם המכר יש לפרש ברוח ההערה בטופס ההרשמה, והורה לחברה להעביר לו את החנייה המבוקשת. החברה ערערה על ההחלטה לעליון וטענה בין השאר שלנוכח העובדה שכל החניות נמכרו - ממילא אי אפשר לאכוף את פסק הדין.

לא מצריך פרשנות

ניסיונות להביא את הצדדים לפשרה לא הניבו פרי בשל סירוב הרוכש לפיצוי שהוצע על ידי בית המשפט, שלטענתו אינו משקף את שווי החנייה שהפסיד. והדבר עלה לו בהפסד: שופטי ההרכב – ענת ברון, ניל הנדל ונעם סולברג – קיבלו את הערעור וביטלו את פסק הדין של המחוזי.

השופטת ברון קבעה כי לא הייתה שום סיבה להסתמך על טופס ההזמנה, שכן לשון הסכם המכר הייתה ברורה ומפורשת: לדירה שרכש המשיב הוצמדו שתי חניות בלבד, כפי שצויר בתשריט. בשום מקום לא צוין כי לתובע מגיעה חניה נוספת. במצב כזה, הדברים ברורים ואין צורך בפרשנות או בהסתמכות על הסכמות קודמות – שממילא בוטלו בסעיף 9 להסכם.

השופטת הצטרפה לביקורת שמתח בית המשפט המחוזי על כך שהמשיב לא צירף את ההסכם לתביעה. לדעתה, כתוצאה מכך "לא ניתן משקל הולם ללשונו החד-משמעית של הסכם זה".

בנוסף, השופטת הסכימה עם החברה שפסק הדין כלל אינו ישים לנוכח העובדה שהחניות בפרויקט נמכרו זה מכבר. פסק הדין של המחוזי בוטל, ולפנים משורת הדין, בשל הנסיבות האישיות של המשיב ובנו, לא נפסקו נגדם הוצאות.