רק שיעבור בשלום / דיווח ממארסיי

שבעה כלבים גדולים ונחמדים הרכיבו קבלת פנים מעניינת בשדה התעופה המנומנם במארסיי. השוטרים הצרפתים, בלי דונאטס, משייטים באיטיות עם הכלבים המרחרחים בקפדנות את המזוודות. "מבחינתנו אנחנו כבר כמה שבועות במצב יורו", מסביר לי האחראי באנגלית רהוטה, "זה אומר לא לקחת שום סיכון".

בעוד יומיים תעלה צרפת המארחת למשחק הפתיחה מול רומניה אבל בינתייים הכדורגל קצת בצד. הרושם שמתקבל משיחות עם לובשי חולצות היורו המנומסים הוא שהצרפתים בעיקר מעוניינים לעבור את המשחק בשלום, בלי קשר לתוצאה. המתפרצות של הרומנים הרבה פחות מפחידות מאשר אפשרות קיימת לשחזור התקפת הטרור בפריז. ההיערכות הבטחונית כבדה. בשדה של מארסיי סיפרו לנו שבכל מקום רלוונטי מסתובבים מאבטחים סמויים ומיומנים. לפחות ליאם ניסן יכול להתרווח בבית ולחשוב על הסרט המופרך הבא.

כמה שעות לפני בנתב"ג, דווין סמית׳ מחכה לטיסה הביתה, מוקדם מהתכנון המקורי של הצהובים. הוא לא מתכוון לצפות ברוב משחקי היורו, אולי בגמר, ובטוח שיהיה איתנו גם בעונה הבאה. "אני הולך לטפל בפציעה ואחזור למכבי בוודאות", הוא מחייך.

במטוס למארסיי, בספסלים האחוריים, נמצא זלאטן - הישראלי, כלומר - ברק בדש. יחד איתו החבר הטוב גל אלברמן. הם באו עם המשפחות לנוח מכדורגל דווקא במקום היחיד באירופה שבו יהיה קשה להימנע ממנו. "אנחנו לא הולכים לאף אצטדיון", מצהיר במכס אלברמן, שחקן העונה במשאל הפנימי במכבי ת"א, "הגעתי למלא מצברים אחרי שנה מאוד מעייפת". האמת? מגיע לו.

בדש טוען שאלברמן סלח לו מזמן על שער השיוויון שהבקיע לרשת של ראיקוביץ' ברעננה. "דיברו איתי על זה המון. יש לי הרבה חברים טובים במכבי ועברנו את העניין", הוא מבטיח, "אל תשים אותי עוד פעם בפינה הזו. מי ייקח את היורו? לדעתי צרפת, המארחת".

בדש בשדה התעופה(צילום: עוז מועלם)

שני צרפתים שואלים אותי מי היה המרואיין ולמה הוא מעניין. "כדורגלן? ממש דומה לזלאטן", הם קובעים, "ולמה נבחרת ישראל לא פה?". רציתי לענות להם הסברתי שזה ייקח יום שלם ולא בטוח שהתשובה תהא מדויקת. אחרי שנייה הצרפתים עזבו אותי וביקשו סלפי עם ברק בדש. אז מי אמר שאין לנו נציגות ביורו?