שתף קטע נבחר

26 שנות נישואין: בעל יקבל רק שליש מהדירה

לפני החתונה ב-1989 קנו בני זוג דירה ששני שליש ממנה נרשמו על שם האישה. כשנפרדו דרש הבעל מחצית ממנה, אבל בית הדין הרבני דחה אותו

בית הדין הרבני בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגיש גבר לחלוקה שווה בדירה שבה התגורר עם אשתו לשעבר במשך יותר מ-20 שנות נישואיהם. הדיינים קבעו שהוא זכאי לשליש בלבד מהזכויות עליה, כפי שנרשם בעת שקנו אותה.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

זמן קצר לפני נישואיהם ב-1989 רכשו בני הזוג דירה ששני שליש ממנה נרשמו על שם האישה ושליש על שם הבעל. לאחר גירושיהם ב-2015 ביקש הבעל לחלק את הדירה שווה בשווה מכמה סיבות: העובדה שהייתה זו דירת המגורים המשותפת, שיפוצים שביצע ולטענתו השביחו את ערכה, ותשלום מלוא ההוצאות על הדירה במשך השנים.

 

עוד ביקש הבעל כי איזון המשאבים (חלוקת הזכויות שצברו הצדדים) יבוצע באופן לא שוויוני כך שהוא יקבל שני שליש מהזכויות של אשתו מעבודתה. לדבריו, רוב נטל הפרנסה, הטיפול בבית ובשתי הילדות שלהם היה על כתפיו, ואת משכורתה הפקידה אשתו בחשבון נפרד. הוא ביקש לחייב אותה ב"דמי שימוש" עבור חלקו בדירה החל מינואר 2012, שכן הוא היה מנוע מלגור בה בשל הליכי הגירושין הממושכים.

 

האישה טענה מנגד כי היא תרמה רבות לניהול והחזקת הבית, טיפלה בבנות וגידלה אותן, עזרה בפרנסת המשפחה וכך גם הוריה שתמכו בה בסכומים גדולים. לדבריה הדירה המדוברת נרכשה כולה מכספים שהעבירו הוריה, אך היא הסכימה לרשום שליש ממנה על שם הבעל בתמורה לכך שיפקיד לחשבון המשותף כספים שקיבל באותה עת. אלא שהוא מעולם לא הפקיד את הכספים ולכן יש לקבוע כי הדירה כולה שלה.

 

הדיינים הרב מאיר פרימן, הרב מאיר קאהן והרב יצחק רפפורט, החליטו שאין צורך להכריע מהיכן הגיעו הכספים לרכישת הדירה, שכן "במקרה של סתירה בין הרישום ומקור הכספים רואים את הרישום כנתינת מתנה", ודחו את טענת האישה שהדירה כולה בבעלותה.

 

מנגד קבעו הדיינים כי הבעל לא הוכיח שהאישה הסכימה שהשיפוצים יבואו בתמורה להגדלת חלקו בדירה. לדבריהם, הוא אף הודה שהאישה סירבה לשנות את הרישום כשביקש זאת ממנה במשך השנים. הדיינים הוסיפו כי גם לפי חוק יחסי ממון אין לקבוע שהדירה שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים שכן היא נקנתה לפני נישואיהם.

 

גם "חזקת השיתוף" אינה מסייעת לבעל שכן היה עליו להראות "דבר מה נוסף", מעבר לחיי הנישואין, שילמד על כוונה משותפת שהבעלות בדירה תהיה שווה בשווה, אך הוא לא עשה כן.

 

עם זאת הדיינים קיבלו את טענת הבעל לעניין דמי השימוש וחייבו את האישה לשלם לו סכום חודשי בגובה שליש מערך הדירה החל ממועד הגירושים.

 

בסיכומו של דבר קבעו הדיינים כי לבעל אין חלק בדירה מעבר למה שרשום על שמו, ולכן האישה תקבל שני שליש מהתמורה ממכירת הדירה ואת היתר – הבעל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובע: עו"ד מרב דוד פלד ועו"ד מאיר בר-מוחא
  • ב"כ המשיבים: עו"ד דרורה רמיגלוסקי
  • עו"ד טל אזוגי עוסקת בדיני משפחה
  • הכותבת לא ייצגה בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים