מעורב צרפתי / חוויות מהמסע בטולוז

לפעמים החיים בוורוד הם לא רק פנטזיה של אדית פיאף אלא מציאות של אחרים, למשל תושבי טולוז. עם כל הכבוד לפריז, העיר באפור, ההיסטוריה העניקה לטולוז את התואר האופטימי יותר, העיר בוורוד.

זה לא קרה בזכות יחסה המיוחד של העיר לקהילה הגאה - למרות שטולוז נחשבת גם לכזו - אלא תודות למבנים העטופים בחיפוי ורוד־אדום הדומיננטי בחלקה העתיק. ברוכים הבאים לבירת חבל מידי פירנה, העיר שעל גדות נהר הגארון, הגאה להציג במרכזה את ארמון הקפיטול היחיד שלא עוין את ג'ניפר לורנס.

התמהיל של טולוז מושלם לתיירים. מבנים היסטוריים, מזג אוויר נוח יחסית, אטרקציות מעודכנות כמו הבסיס של ענקית התעופה איירבוס, מסעדות עם מגוון סוגי מטבחים וגם חיי לילה שלא מסתיימים בחצות. 440 אלף איש חיים בטולוז, שנמצאת בדרום צרפת, 681 קילומטר מפריז. בזכות אוניברסיטאות מצוינות ובתי ספר המתמחים במינהל עסקים, נמצאים לפי הערכה 100 אלף סטודנטים בעיר, שנותנים נופך נוסף לאירוח היורו, כי אפשר למצוא כאן מספיק אוהדים כמעט לכל נבחרת.

בקפיטול של טולוז, מבנה עתיק מרשים שמאכלס את העירייה, אנחנו פוגשים את אביב זונדבנד, ישראלי לשעבר, שהגיע עד לעמדת סגן ראש העיר. בתחילת שנות ה־70 מיהר זונדנבד לישראל כדי להתגייס לצה"ל ובמלחמת יום הכיפורים לחם בגדוד 50 של הנח״ל. הוא מבקש לשלוח ד"ש לחברים בקיבוץ משמר הנגב, שם העביר 5 שנים.

"יש לנו כאן קהילה יהודית מאוד חמה ומחוברת", אומר זונדבנד, "משהו כמו 26 אלף באזור העיר. אני לא אשקר. החיים בשנים האחרונות בצרפת הם לא קלים בכלל ליהודים, נוכח הפיגועים הקשים שהתעצמו משנה לשנה. להערכתי, בשנים האחרונות עזבו 600 יהודים את טולוז ועלו לארץ, שזה אומר המון לטובת ישראל כי פעם היהודים כאן היו עוזבים מצרפת לקנדה או לארצות הברית.

"החיים לא קלים בכלל ליהודים". אביב זונדבנד(צילום: עוז מועלם)

"אני בקשר עם הרבה תושבים של העיר שכבר גרים בישראל וכבר זיהיתי בעיה. חלק הם רופאי שיניים שמתקשים לקבל אישור עבודה מהגורמים המוסמכים בישראל למרות שהם בעלי ניסיון רב. אני חושב שהממשלה שלכם צריכה לתת את דעתה על כך".

זונדבנד מספר שהצרפתים עדיין נמצאים תחת טראומת הטרור, "מה שהפך את אירוח היורו עבורנו בעיר למסובך יותר. אתם רואים לבד את המחסומים ואנשי האבטחה. אבל היי, מי חשב שהאלימות של האוהדים תצוץ ככה ביורו? בחיים לא חשבנו שנראה קטטות לא נורמליות כאלה. זה מאוד ציער את כל הגורמים שעבדו קשה על אירוח היורו הזה. החוליגנים הם מכה קשה למשחקים".

"מזמין ישראלים לאכול אצלי"

רצוי להגיע לטולוז במכונית, כי מוניות הן לא הדבר הכי נפוץ פה, אבל אין צורך במסעות מסובכים. הדבר הכי נכון לעשות הוא לחנות באזור הקפיטול ולתת לרגליים לעבוד. בסביבה תוכלו לראות את הבזיליקה הגדולה סנט סרנין, תוצר של המאה ה־11, שנבנתה מאותן לבנים אדומות ומעליה מגדל הפעמונים.

לא רחוק משם נמצאת כנסיית המנזר היעקוביני במבנה בן 800 שנה. מעל נהר הגארון שוכן הגשר היפהפה פונט נף, הבנוי קשתות ואורכו כ־220 מטר. אם אתם בענייני מגדלים, הוטל ברני (28 מטר גובה) יספק לכם צילומים לא רעים בכלל.

"הלוואי שיכולנו לחיות בשלום". סמי עבאש(צילום: עוז מועלם)

רגע, מה עם שופינג? אל תבנו על זה, למרות שיש היצע מסוים. כדאי לקפוץ לשוק הקטן בכיכר הקפיטול (לברר קודם אם עובד כי לא תמיד הוא פתוח) שמציע את אותם דוכנים מוכרים של חולצות, מזכרות ובגדים. באחד מהם נמצא שר, יליד סנגל, שמוכר ארנקים, תיקים וגם את צעיפי המדינות המשתתפות ביורו. "הלוואי כל יום טורניר יורו", הוא צוחק, "אני לא מפסיק למכור".

50 מטר משם נמצא דוכן השווארמה של סמי עבאש, סורי מחלב. הוא שומע שאנחנו מישראל ובהתחלה מסרב לדבר. עוד ניסיון שכנוע קטן והוא קורא לחברו אחמד כדי להתייעץ בערבית. אחמד נתן אור ירוק ועבאש מסכים לדבר, אבל מבקש שנפרסם רק תמונה אחת (עם השווארמה) ולא קטע וידאו.

"אני כבר 4 שנים בטולוז", הוא מספר, "עזבתי את סוריה, שכמו שכולם יודעים לא נמצאת במצב טוב, ואני מאושר פה, אבל המשפחה שלי חסרה לי. הם בסדר, אני בקשר איתם, לא מודאג לגורלם או משהו כזה, אבל אני מאוד עצוב כמובן בגלל מה שקורה בסוריה.

הלוואי שהיינו יכולים לחיות בשלום שם ולחיות בשלום עם ישראל. הרי אנחנו בינינו מדברים עכשיו ככה בכיף, אז למה המנהיגים שלנו לא מסוגלים? אני חושב שרוב הסורים שתשאל אותם, רוצים שלום, רוצים שקט. אני מזמין את הישראלים לבוא לפה לשווארמה טובה. מבטיח שלא תתאכזבו".

"שארל אזנבור אכל פה לא מזמן"

ההיצע של טולוז בתחום הקולינריה הוא עשיר ומרתק. לצד אוכל רחוב מצוין, למשל לאפות הודיות הנאפות בטאבון ומגולגלות עם בשר, תוכלו למצוא פיצות מעולות בתנורי אבן (מסעדה בשם גרנד פיצריה עושה את זה מדויק), מסעדות קוריאניות או יפניות, בריםשל המבורגרים ומסעדות טאפאס שמתפקעות בימים אלה מאוהדי נבחרת ספרד. אבל לפני הכל, כדאי לבדוק את המסעדות הצרפתיות ואת המאכל המסורתי של טולוז, הקסולה.

יש מספר גרסאות להכנת הקסולה, שמורכב משעועית, בשר ברווז, נקניקיות ולעתים כבש המבושלים יחד במשך כשבע שעות בכלי חרס, המוגש לשולחן מבעבע. זהירות: אל תזמינו מנות ראשונות לפני הקסולה, כי המנה מספיקה לשניים ומאוד כבדה, משהו בסגנון חמין. אחת המסעדות המצטיינות בקסולה היא bibent, שהוקמה בשנת 1861 ונחשבת לעילית של טולוז. כדאי להזמין שולחן מראש. השף אלכסנדר בורני גיבש תפריט מעודכן לפני 5 שנים שמציע את כל המאכלים המסורתיים של טולוז וגם מילפיי לקינוח, שאחריו החיים נראים הרבה יותר טובים.

"מגיעים למסעדה שלנו הרבה סלבז צרפתים", הוא אומר, "שארל אזנבור למשל אכל פה לא מזמן. אבל אין כמו תיירים שמבקשים לומר לי תודה אחרי ארוחה. זה מרגש כל פעם מחדש. ישראלים באים לפה לא מעט ואני יכול לומר שהם מבינים גדולים באוכל. מאז היורו אנחנו מבשלים פי 2 קסולה לעומת ימים רגילים, אבל יש לנו עוד המון דברים טובים בתפריט".

עוד טיפ קטן: למרות השם הטוב שיצא לצרפתים בענייני קפה, הם מאכזבים לא פעם בתחום, בעיקר בגלל נטייה להרתיח מדי את החלב. אחרי תחקיר מעמיק של מקומיים, נמצאה הפנינה: אחד מבתי הקפה הטובים בעיר הוא La fiancée, לא רחוק מהקפיטול. הקפה מעולה, הוגש בטמפרטורה מדויקת ובקפוצ'ינו, למרבה ההפתעה, לא דחפו אבקת שוקו סתמית. העוגיות הנאפות במקום הן חוויה, כמו גם הפנקייקים השמנמנים שמוגשים לארוחות בוקר.

אפילו WIFI מהיר מאוד יש כאן, נתון שתמיד מעורר הערכה. הבעלים, אוליביה קולומב, מאוד מרוצה מהעובדה שטולוז נכללת בין הערים המארחות את מארחת את היורו. "אני לא רואה אף משחק כמעט כי יש עבודה מטורפת", הוא מצהיר, "לדעתי, ביום המשחק של ספרד נגד צ'כיה מכרנו אלפי כוסות קפה. הסוד של טולוז בעיני? היא עיר שקטה וגם קולית, כי יש המוני סטודנטים. ולא לשכוח שיצאו מכאן זוכי פרס נובל. זה לא פחות מכדורגל".