למי קראתם רועי צאן?

גארת' בייל הצליח לחמם את האווירה בתחילת השבוע, לקראת הדרבי של הממלכה הלא ממש מאוחדת מחר. "לאנגלים אין גאווה ותשוקה כמו שיש לנו, הוולשים", אמר הכוכב הכי גדול באי הבריטי כיום, והכניס בעיטת וולה לאזור המפשעה של האומה האנגלית.

אפשר לומר הרבה דברים שחסרים בכדורגל האנגלי ב־50 השנים האחרונות – כמו למשל כישרון ותבונה – אבל לגמרי לא בטוח שהתשוקה נמצאה בראש הרשימה. רוי הודג'סון, מנג'ר הנבחרת המושמצת, מיהר לשמור על כבודם של שחקניו. "אין לי צל של ספק בפטריוטיות של הבחורים", אמר המאמן והג'נטלמן, והוסיף נזיפה: "שחקנים צריכים לשמור על כבוד היריבים שלהם".

המאמן והג'נטלמן, רוי הודג'סון(צילום: רויטרס)

אלא שלא כל האנגלים הסתפקו בתגובה המעודנת הזו. ג'ק ווילשר, קשר ארסנל והנבחרת, ניסח זאת בפשטות: "הוולשים לא אוהבים אותנו, ואנחנו לא אוהבים אותם".

הצהובונים הבריטים הריחו אש, ולשמחתם הכוכב הוולשי - שכבר כבש כאן - הגיע ליורו בשיא הכושר גם מבחינת הדיבור. אתמול, כשנשאל את מי משחקני אנגליה הוא היה מצרף לנבחרת וויילס, השיב בייל בלי לחשוב פעמיים: "אף אחד!". הוא גם הוסיף: "להם יש מדינת ענק ויותר אנשים שאפשר לבחור, אבל לדעתי סגרנו את הפערים".

חימם את האווירה. בייל(צילום: AFP)

האנגלים, שעלו כאן לכותרות רק בהקשר של החוליגנים, העדיפו להנמיך להבות בגזרה הבריטית הפנימית. למסיבת העיתונאים שכינסו אתמול במחנה של הנבחרת בעיירת השאנטי שאנטיי, הם שלחו שתי צנוניות תקשורתיות - קשר ליברפול אדם ללאנה ומגן סאות'המפטון ראיין ברטראנד. "שיחקתי עם בייל בסאות'המפטון", אמר ללאנה. "הוא שחקן גדול שהצליח לשדרג את עצמו בגדול. לכולנו יש בקבוצות חברים מנבחרת וויילס".

אתה חושב שבייל הוא אחד מחמשת השחקנים הגדולים בעולם? ניסה שדר של ה־BBC לבוא אליו בהפוכה. "כן", ענה ללאנה. אם ככה תצטרכו לתת לו תשומת לב מיוחדת, לחץ השדר. "אנחנו מאוד מכבדים אותו", אמר קשר ליברפול, "אבל יהיה קצת נאיבי מצידנו להתייחס רק לשחקן אחד".

ללאנה בתפקיד סמי הכבאי(צילום: עוז מועלם)

"שמעת מה אמר ווילשר על הוולשים", ניסה עיתונאי מהטלגרף לשמור על המתח. "זה הוא אמר, לא אני", השיב ללאנה בתפקיד סמי הכבאי. "אין לנו שום רגשות מיוחדים בגלל שהיריבה היא וויילס. אנחנו רוצים לנצח". וברטראנד הוסיף: "זה כדורגל, לא מלחמה".

אחרי הראגבי, וויילס רוצה לנצח בכדורגל

נכון, המפגש מחר בלאנס לא יהיה טעון כמו מפגש דמיוני בין נבחרות ישראל לפלסטין, למשל, למרות שמגרשה של קבוצת החובבים צ'סטר סיטי, שהתפרקה ב־2010, מזכיר קצת את הכפר רג'ר שחלקו בישראל וחלקו בלבנון. האצטדיון של צ'סטר, "דבה סטאדיום", עדיין ניצב במקומו, על הגבול, כשחלקו בצד הטריטוריאלי של אנגליה וחלקו בוויילס. אבל שם אין בסביבה קונצרטינות, חיילים ושדות מוקשים אלא נחלים, כבשים ושדות מרעה.

ובכל זאת, אהבה גדולה אין שם. בעיקר מהצד של הקטנים. "אנחנו בסך הכל מדינה של שלושה מיליון אנשים, שמתמודדת מול מעצמה. זה כמו דוד נגד גוליית", אמר לי עיתונאי וולשי. "לא אוהבים אצלנו את השחצנות והפטרונות האנגלית. לכן האנשים בוויילס מאוד קנאים לשפה הוולשית ולעצמאות הפוליטית בפרלמנט שלהם. מבחינת הספורט, האנגלים די מזלזלים בנו, בעיקר בכדורגל. מה שכמובן הם לא יכולים לעשות בראגבי".

בראגבי הוולשים ממש לא אנדרדוג(צילום: גטי אימג'ס)

ממש לא. בטורניר הראגבי היוקרתי "גביע שש האומות" שנערך בפברואר האחרון, האנגלים אמנם ניצחו 21:25, אבל חצי שנה קודם, באליפות העולם, הוולשים חגגו עם 25:28. בכדורגל, לעומת זאת, הוולשים היו ונשארו אנדרדוג מובהק. בפעם האחרונה ששתי הנבחרות נפגשו, במוקדמות המונדיאל לפני עשור, ניצחו האנגלים בבית ובחוץ. הפעם האחרונה שוויילס ניצחה את אנגליה הייתה ב־1984. מי זוכר? שני הצדדים!

גם אנשי התקשורת בצד האנגלי מאשרים, אכן בפטרונות, שהתחום היחיד שבו אפשר לדבר על מץ'־אפ הוא הראגבי. "בכדורגל הם תמיד יהיו אנדרדוג", מכריז כתב אנגלי. "אם הם ינצחו אותנו, זו תהיה בהחלט השפלה. האנגלים לא שונאים את הוולשים. אלא לא ממש סופרים אותם".

אז למה ווילשר אמר מה שאמר?

"הוא רק הגיב למה שאמר בייל. זה הנשק שהוולשים צריכים כדי להדליק את עצמם לקראת המשחק. הפטריוטיות".

הגיב לבייל. ווילשר(צילום: AFP)

ובכל זאת, בייל מצליח היום יותר מכדורגלני אנגליה.

"נכון, רוב האנגלים נותנים לו כבוד, ואפילו וויין רוני אמר שבייל הוא אחד מחמשת השחקנים טובים בעולם כיום אבל גם האמירות האלה באות מתוך פטרונות. 'הוא אמנם וולשי, אבל את יסודות המשחק הוא קיבל אצלנו. בתחילת הדרך בסאות'המפטון ואחר כך, הפך לכוכב בטוטנהאם. אילו הוא היה משחק בקרדיף או בסוונזי, הוא בטח לא היה מגיע לריאל מדריד".

עיתונאי אחר, אף הוא מאנגליה, סיכם את נקודת המבט מצדה (המתנשא) של מולדת הכדורגל. "כן, זה נכון, מרבית האנגלים מסתכלים על הוולשים מלמעלה ומחשיבים אותם ללא הכי אינטליגנטים ומתורבתים. מכנים אותם רועי צאן, כי יש להם המון כבשים. לכן אנגלי שיגיע לביקור בוויילס, לא יתקבל בחיבה יתרה. הם פשוט מתים לנצח את 'האנגלים השחצנים'. בכדורגל, לא בראגבי. עבורם זה יהיה עוד סוג של הכרזת עצמאות". אבל מה עושים עם הכבש מספר 11?

"בייל קיבל את יסודות המשחק באנגליה"(צילום: AP)

ביציאה משאנטיי, ליד המלון בו משתכנת "נבחרת שלושת האריות", ציפתה לצאת השחקנים לאימון חבורה של חמישה אוהדים, עטופים בדגל האדום־לבן. מה יהיה מחר? שאלתי. "0:3 קל", התנדב אחד מהם לענות. אבל לכם אין שחקן ברמה של גארת' בייל, זרקתי. "אל תדאג", ענה הגוץ שבחבורה. "מחר נחזיר אותו לגודלו הטבעי".

והכבשים פעו בוואדי כמו חליל.