"קרב השפים הגדול": הקצפת של מאסטר שף
מזל טוב, ריאליטי בישול חדשה נולדה! מה הטעם? דווקא משובח. עם משימות מוצלחות, מודעות עצמית ועקיצות להתפחת האגו, מסתמנת "קרב השפים הגדול" של אייל שני ויונתן רושפלד כטלוויזיה טובה. רק צריך לקצר קצת
איפשהו, במפגש האלכסונים שבין משרדי קשת ו"גיל הפקות", ישבו אנשי התוכן של שני הגופים ואמרו לעצמם: אחד: אין לנו כרגע אף ריאליטי בישול באוויר. שתיים: יש לנו שני טאלנטים בחופשה. שלוש: הדבר הכי חם עכשיו זה תחרות משימות באיטליה, אז בואו נרכב על הגל.
על הנייר מדובר בפנטזיה של כל מי שצפה בתוכנית האם - לראות את השופטים נשפטים, ננזפים, כוססים ציפורניים מול מוצא פיהם של שופטים זרים שלא מבינים את גודל המעמד, נלחצים, מתרצים תירוצים ומקבלים שיקוף של מה הם שווים באמת. בפועל, מדובר בתחרות רנדומלית שלתוצאות שלה אין באמת שום השפעה, למעט אולי על מספר הפעמים שהניצחון הזה יוזכר בעונה הבאה של "מאסטר שף", כשאחד מהשפים ירצה לומר את המילה האחרונה.
גם בלי התחושה שהצדק צריך גם להיראות (בטלוויזיה), מדובר בקצפת של הפורמט המקורי. נחסכו מאיתנו סיפורי אימה על טראומות עבר ודמעות סחוטות. המקסימום שתשמעו פה זה כמה רושפלד מתגעגע לאבא שלו וכמה אייל שני אוהב את הים. שני ורושפלד הם בבחינת ציר מרק שצומצם והשתבח. הם יודעים לעשות טלוויזיה, כל אחד בתחומו. הם מצחיקים וטבעיים מול המצלמה, רגע אחד עוקצניים ורגע אחרי מתעלפים מפרגון. ואם המנות שלא יכולנו לטעום ב"מאסטר שף" היו טעימות, תארו לעצמכם כמה מענגות המנות שלא תטעמו בנאפולי!
בין בחירות משימות חכמה עד לרמת זיהוי כבד ארנבת, ספציפיקציה של מוצרלה ועריכה מוצלחת - "קרב השפים הגדול" נהנית מקורטוב של מודעות עצמית ממש כמו השפים עצמם, אגב, אלא שאצלם אתה אף פעם לא יכול לקבוע איפה נגמרת המודעות העצמית המבודחת שלהם ואיפה מתחיל האגו האמיתי. הם מספקים את החומרים הרגילים שלהם - שני עם פיוטים כמו "בא לי להוליד אותך מההתחלה" או "זה מקבל מעמקים מאוד גבוהים של ים", מול הפשטנות הרושפלדית שמאבחנת ש"אם תידרס עכשיו זה מאוד יעזור לתחרות מבחינתי". הם משלימים האחד את השני כשרושפלד מגיע כדי לעשות את רושפלד ושני בא כדי להיטמע. הראשון דוחף פלפל חריף לכל דבר ומגבה את זה בשקר כלשהו והשני מגיש מרק חם בפלסטיק כי זה מרגש אותו.
אז לא רק הכרוב מלא בעצמו וזה בסדר, אפשר לסלוח להם על הכל. רק על דבר אחד קשה לסלוח בערב הסימפטיקו הזה, וזה על האורך. כי אפילו לאנשים הכי נחמדים שאתם מכירים, אפילו אם הם מלך איטליה, לא תקשיבו שעה וחצי נטו בלי פרסומות. או בפרפראזה על אייל שני: מכירים את זה שאתם יוצאים מתוכנית טלוויזיה ומרגישים כאילו מישהו אכל לכם את הראש? אז בתיאבון.
