מדינה רב תרבותית חייבת לשמור על קמפוסים חרדיים

תוכנית המסגרות החרדיות לשילוב החרדים בהשכלה הגבוהה וכפועל יוצא מכך בחברה ובשוק התעסוקה בישראל, שהתקיימה בחמש השנים האחרונות, מסתיימת בסוף שנה זו. הלכה למעשה, התוכנית איפשרה קיומן של מסגרות אקדמיות נפרדות לחרדים וכן הפרדה בין כיתות נשים לכיתות גברים. בעת הזו עוסקת מדינת ישראל בשאלה האם להמשיכה או להפסיקה לאלתר. המתנגדים לתוכנית עושים זאת בשל ההפרדה המתקיימת במסגרות אלו.

עוד בערוץ הדעות:

שלום, לא עכשיו

גישור חובה בסכסוכי משפחה - יתרונות מול חסרונות

אורלנדו היא רק ההתחלה

הפיגוע באורלנדו - מסקנות ראשוניות

אותה איראן, אותן שאיפות

קל לסנגר על ההפרדה המתקיימת בקמפוסים חרדיים - אלפי חרדיות וחרדים הופכים לסטודנטים ועם סיום הלימודים יוצאים לשוק העבודה ותורמים לכלכלת ישראל במקום להיות לה לנטל. נתוני הלמ"ס מצביעים על עליה מתמדת בשיעור תעסוקת החרדים וסקר שערך משרד הכלכלה בשיתוף קרן קמח מלמד רכישת השכלה גבוהה בקרב חרדיות וחרדים מכפילה את שיעור התעסוקה שלהם ומעלה את שיעור שכרם בכ-40%.

אולם, בעיניי, הנתונים הכלכליים החיוביים אינם הצידוק העיקרי להמשך קיומה של תוכנית החומש. מדינת ישראל מתיימרת להיות מדינה רב-תרבותית - מדינה המאפשרת קיומן של תרבויות שונות ומגוונות בתוכה ובכך מאפשרת לאנשים המשתייכים לכל תרבות להרגיש "בבית" וכפועל יוצא מכך להיות שותפים מלאים, פעילים ושווי זכויות בחברה.

דוגמה בולטת לפרקטיקה כזו היא מערכת החינוך שבמסגרתה ישראל מאפשרת הפרדה תרבותית ומגזרית מוחלטת במערכת החינוך - לכל מגזר מערכת חינוך משלו: חרדי, ממלכתי-דתי, ערבי, נוצרי וכיוצא בזה. אין ספק שמדינה רב-תרבותית מחויבת בכך. חובה זו אינה מסתיימת, נעצרת או משתנה במעבר של אדם מבית הספר למוסד להשכלה גבוהה.

תפיסה רב תרבותית - בהגדרה - אינה מכתירה עולם ערכים של תרבות אחת כנכונה ואת האחרת כשגויה ובלתי מקובלת אלא מאפשרת למגוון "אמיתות" לחיות זו לצד זו ולא לחוש מאוימות זו מזו. הדבר לא צריך להתבצע במסגרת "תוכנית חומש" ולעמוד לדיון עם סיומה, אלא כאורח חיים ועניין שבשגרה. חרדים יכולים לרכוש השכלה בקמפוס המכבד את עולם הערכים שלהם ואת אורחות חייהם וחילונים יכולים לעשות זאת גם כן. זה נכון בבית הספר וזה נכון במוסד להשכלה גבוהה. מדינת ישראל לא צריכה "תוכנית חומש" לקיום מסגרות תרבותיות תואמות לאזרחיה אך היא כן זקוקה לתוכנית חומש לקיום מסגרות שיח בין המגזרים השונים אשר מרכיבים את הפסיפס החברתי המורכב שבה.

חובתה של מדינת ישראל היא לא לדון בשאלה האם קמפוס כזה הוא "מותר" והאחר הוא "אסור" על-פי סולם ערכים של תרבות אחת שלטת, אלא לאפשר לשניהם לדור זה לצד זה בתוך הזירה הציבורית, להשקיע משאבים בבניית גשרים בין שני הקמפוסים ולייצר הזדמנויות לשיח מפרה ומכבד שכולנו נצא נשכרים ממנו.

רנן הרטמן, מייסד ומנכ"ל הקריה האקדמית אונו