קדושת המטרה: כלכלת מצרים מול זו שבמדבר

כניסת בני ישראל למדבר הביאה איתה קולות מהקהל בנוגע להסתגלות למצב החדש. המציאות המדברית, בה הכל תלוי בחסדי הקב"ה, ואין לאדם יד ורגל בכלכלת העם, יכולה לערער מאד את היסודות עליהם גדלו בני ישראל במעצמה הגדולה - ארץ מצרים. 

כתבות נוספות בערוץ הכלכלה

וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה: וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ה' וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה': וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ: (במדבר, פרק י"א, פסוק א).

העם בוכה על מה שרואות עיניו - אותו אוכל מדברי מוזר, שמגיע אליהם אחת ליום בכל בוקר - מן. הוא עורג למאכלים נוסטלגיים שזכר ממצרים - דג, קישואים, אבטיחים ומיני מטעמים.

בניסיון לבחון את הבדלי איכות החיים בין מצרים לבין המדבר, נכון להתבונן מעט אחורה על כלכלת המעצמה, ולנסות להבין איך עולים זכרונות חיוביים בעיניהם של עבדים שעבדו בפרך, שכתוב עליהם עוד בספר שמות (פרק ה', פסוק ז'): לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן.

באותה תקופה, מצרים כידוע הייתה מעצמה בינלאומית (עוד מתקופת יוסף), אשר נתנה מענה כלכלי לכמעט כל מדינות העולם. עוצמתה נבעה מתהליכי קבלת ההחלטות שהטמיע יוסף בתקופת השפע הגדול (7 שנים), באיחסון התבואה במחסנים ברחבי המדינה (שיטת פריסת המחסנים נועדה בכדי לתת תחושת ביטחון לכלל האזרחים, ולאפשר לכלכלה להמשיך לצמוח עוד בתקופות משבר גדולות - מתוך ראייה שיש רשת ביטחון במקרה של בצורת), בשיעבוד והלאמת קרקעות ועוד. השפע שמצרים היתה נתונה בו, איפשרה התפתחות למעצמה שמעבירה מזון לכל האזור כולו. שליטה מלאה בניהול הכלכלה - מונופול.

יחד עם זאת, תרבות השפע שנוצרה כתוצאה מעודף מוצרים, בנתה מציאות של זלזול במוצרים - מחירים זולים בשל היצע גדול על הביקוש בשילוב יוקר מחיה במדינות שכנות. לכן מתברר שגם העבדים היו יכולים להרשות לעצמם ולחוש את טעמם של המוצרים.

כמו כן, כלכלת המדבר נראתה לכאורה דומה לכלכלת מצרים. הממשל (הקב"ה) הוא שנתן את המן לאכילה, דאג לכך שהבגדים והנעליים של כל עם ישראל לא יתבלו, נתן מים לכל אורך הדרך ובעצם השאיר את תודעת השפע כפי שהייתה.

כלכלת מצרים שלטה על העם המצרי והמהגרים שהגיעו, יצרה מציאות של עבדות גלובלית, שיעבוד להיררכיה השלטונית ותלות בחסדי הממשל. וכמוה, גם כלכלת המדבר - שליטה מלאה בעם ההולך במדבר, תלות בחסדי הקב"ה. אך בשונה ממצרים, התורה יודעת ללמד אותנו את ההבדל היסודי בין שתי כלכלות - המטרה.

מטרת המצרים היתה להתעשר על חשבון העבדות והשיעבוד, לעומת זאת, מטרת המדבר היתה לאפשר לעם ישראל תהליך מעבר הדרגתי בין שיעבוד מצרים לכניסה לארץ ישראל עם תפישת כלכלה שונה מקצה לקצה.

בארץ ישראל, האדם עובד ומייצר את מוצריו. יש חלוקת קרקעות, אין שלטון יחיד ששולט בשוק, אלא שוק פתוח ותחרותי. מעבר חד משיעבוד לשוק פתוח יכול ליצור אנרכיה וקריסה כלכלית, ולכן יש צורך במעבר.

ייתכן ונוכל ללמוד מהעניין שניתן לייצר תפישות כלכליות דומות אך עם מטרות שונות. הרי שאופן הפעולה, ההתייחסות, דרכי העבודה - שונים בתכלית כיוון שנועדו למטרות אחרות: אלו למטרות של הגדלת הפערים בין העשירים לעניים ואלו להקטנת הפערים. התבוננות על היבט כלכלי אחד בלבד מצר את תפישת הכלכלה הרוחבית הכוללת היבטים רבים ומטרות שונות

הכותב הוא מנהל מחוז מרכז והדרום בארגון פעמונים