ההורים שלא הצליחו למצוא שם לילד

"במשך כל ההריון הייתי בטוחה שלבני השלישי ייקראו יונתן", מספרת צליל גינזבורג, אמא לשלושה בנים. "בעלי, חיים, שר לבטן שלי 'יונתן הקטן' והבנים הגדולים גם התרגלו לשם הזה. מיד אחרי שנולד ראיתי אותו שניות ספורות והוא נלקח לבדיקות בפגיה (כי נולד במשקל של פחות משני קילוגרם). חיכיתי כל כך לרדת מהמיטה וכבר לראות את התינוק, אבל בגלל כל מיני בעיות היה אסור לבוא לבקר אותו. רק אחרי יומיים סוף סוף ראיתי אותו מקרוב ואמרתי לאבא שלו: 'זה לא יונתן, השם הזה לא מתאים'. התחלנו לחשוב ולהתלבט".

צליל ובנה - "רגוע וסוער כמו הים"(צילום: אלבום משפחתי)

איך בכל זאת התקבלה ההחלטה?

"כל מי שבא לבקר אותנו בבית חולים הגיע עם רשימת השמות משלו, ואף אחד מהשמות האלה לא התאים מבחינתנו. לא עשינו לו ברית בגיל שמונה ימים כי היה עדיין קטן וחלש מדי ורק אחרי חודש קיבלנו אישור. לא הייתה ברירה, היינו חייבים לחשוב על השם. שאלנו אפילו את האחים הגדולים שלו: תום, שלמד אז בכיתה ז', התעקש על 'יונתן' ובן, שלמד בכיתה ב' רצה שיקראו לתינוק החדש 'אדם'. גם כאן לא הייתה הסכמה.

"ערב לפני הברית ישבתי וחשבתי ופתאום עלה לי בראש השם 'ים'. מיד התקשרתי לבעלי ושאלתי מה דעתו והוא הסכים. אמרנו גם לבן הגדול והוא קיבל את זה יפה ועכשיו נשאר להודיע רק לבן האמצעי שלנו. כשנכנסנו עם התינוק החדש הביתה, בן פתאום צעק: 'תראו איזה יאמי מאמי!'. מיד קפצנו על ההזדמנות: 'איך אמרת? יאמי? אז אולי נקרא לו ים?', ובן הסכים. היום אני מבינה כמה צדקנו, כי ים הוא באמת כמו ים – לפעמים רגוע, לפעמים סוער ובסך הכול ילד מקסים.

למה כל כך קשה לחלק מההורים לבחור שם ומה אפשר לעשות כשיש דילמה? צפו:

השם עלה בחלום

גם ליעל נצר, אמא של לילי ברנדט, היה קשה לבחור שם לתינוקת. "בגלל שבעלי דובר צרפתית הוא לא יכול להגיד טוב ר', ח' וכ'. שם ישראלי לחלוטין לא אופציה כי הוא לא מתחבר. רציתי לילי. הוא התנגד נחרצות. לא הכיר וחשב שזה קיצור של משהו. לא שיתפנו אף אחד בהתלבטות, גם לא את הורים.

"בוקר אחד כשהייתי בתשיעי, אמא שלי התקשרה וסיפרה לי שחלמה בלילה שקוראים ללתינוקת לילי. תביני, אנחנו לא מכירות אפילו לילי אחת. מאותו רגע כבר לא היתה התלבטות. וזה עוד לא הכול - חודש לפני הלידה החלטנו שאת השם האמצעי נקרא ברנדט. לעשות כבוד לאמא שלו שבחוף השנהב ולשמח אותה כי היא היתה קצת חולה. כך, ילדתי את לילי ברנדט ב-22 באפריל בשמונה בבוקר (ביום של סדר פסח). בשמונה בערב, באמצע הסדר, עבדול בעלי קיבל שיחת טלפון ואחותו הודיעה לו שאמו נפטרה לפני כמה דקות. מפה לשם, ברנדט אחת נולדה בשמונה בבוקר ובשמונה בערב השנייה נפטרה".

אולי יעניין אותך גם:

- הילדים הפסיקו לדבר והתחילו לצעוק

- "לא הולך לקייטנה!"

- הילדים שלא יכולים לאכול מוצרי חלב

שני שמות כי לא הצליחו לבחור

"כשהבן שלנו נולד התלבטנו ולא הצלחנו להחליט על שם", מספרת דנה מרידור-אהרון. "אחרי הלידה התפתחה לו צהבת ולכן הברית לא נערכה בגיל שמונה ימים אלא רק מאוחר יותר, וכל הזמן הזה הוא היה נטול שם. רק במעמד הברית, כשהרב שאל אמרנו את שני השמות שהתלבטנו לגביהם במחשבה שנחליט אחר כך. הרב התלהב. אחרי הברית השם הראשון פשוט תפס ונראה לנו מתאים יותר אבל השארנו גם את השני כי זה פשוט יפה יחד וסיפור חמוד - זוהר יאיר".

זוהר-יאיר - בברית עדיין לא היה ברור איך יקראו לו(צילום: אלבום משפחתי)

"פחדתי לתת שם לילדה"

"לטליה לא היה שם במשך חודש", מספרת אמה, שלומית פרבר ויזנר. "בהריון נודע לי שנדבקתי ב-CMV (זיהום) והיה חשש שגם התינוקת תידבק ותיפגע. גם אחרי הבדיקות שעברתי בהריון ולמרות שהייתי כבר אחרי לידה, עוד נותר חשש. היה לי קשה להתחבר, מתוך פחד שאולי אאבד אותה.

"רק אחרי שעשינו לה אולטרסאונד של מוח בגיל חודש, כשהגעתי הביתה וידעתי שהכול תקין, סוף סוף בעלי ואני נתנו לה שם. התלבטתי בין תהילה או הודיה, משהו שישקף את התודה שחשתי. ואז עלה השילוב של טל (נולדה בבוקר מוקדם) ויה. וכפי שאמרה לי מישהי מאמינה שהשם טליה הוא ראשי תיבות של טוב להודות לה', ידעתי שזה יהיה השם שלה".

הגרלה על השם

"התינוקת שלי כבר בת 18, אומרת שרון הורוביץ. "החלטתי שיקראו לה גיל כבר כשהיתה בבטן. ידעתי שכך אוכל לקרוא לה גילגיל כשם חיבה, ואולי גם יקראו לה גילי. כשהיא נולדה, פתאום אבא שלה ואחותה הגדולה שהיתה בת שש, החליטו לעשות שרירים, ורצו לקרוא לה יעל. לא הסכמתי והיו ויכוחים. החלטנו לעשות הגרלה. כתבנו את השמות גיל ויעל על פתקאות, הכנסנו לכובע וערבבנו. החלטנו שאני אוציא פתק. הוצאתי וכמובן שיצא יעל. לא הפסקתי לבכות יומיים. בסוף בעלי נשבר. קראנו לה גיל. כולם קוראים לה גילי ואני קוראת לה גילגיל. הבטחתי שבילד הבא אני לא מתערבת".

בכיתה ד' החליפה את השם

ויש גם ילדים שההורים שלהם דווקא הסתדרו עם בחירת השם אבל הם לא אהבו אותו. נוי אראל החליפה את שמה מ"טום" בכיתה ד'. היא מספרת: "בשנת 1998 לא היה נהוג לקרוא לילדים בשם לועזי. ושמות יוניסקס בכלל לא היו מקובלים.

"ההורים שלי החליטו להיות נורא מתוחכמים ומתקדמים ולקרוא לי שהוא גם לועזי וגם יוניסקס . נולדתי בשם טום. אף פעם לא הרגשתי טום, שנאתי את השם הזה. כל הגן והיסודי זכיתי לכינוים כמו: טומטומה, טומטומ, מטומטמת ועוד. זה פגע בי, הייתי ילדה קטנה אבל לא בגלל זה שיניתי את השם.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

"תמיד הרגשתי משהו פנימי שאני פשוט לא טום. שזה לא אני ובכלל לא מתאים לי. בכיתה ד' באתי לאמא שלי בוכה. אמרתי לה 'אני שונאת את השם שלי, אני רוצה לשנות אותו'. והיא ענתה 'טוב'. נכנסתי קצת לשוק שהיא הסכימה, אבל אמא שלי היא מהממת וחברה הכי טובה שלי.

"יום למחרת היא חזרה עם רשימת שמות שמתאימים לפי התאריך לידה ובחרתי נוי כי זה היה השם היחיד שלא היה לאף בת בכיתה שלי. שינוי השם השפיע על החיים שלי רבות, אני מאמינה שרק בגלל השם הפכתי להיות מי שאני היום. במראה, באישיות ובהכול. כבר שנים שלא קוראים לי בכלל טום אלא רק נוי ואני מרגישה שזה השם שמתאים לי".