למה אסור לך להתערב בחיי האהבה של בתך
חנה כמעט הפסידה את הבת שלה אחרי שהתערבה בחיי האהבה שלה. הראלה ישי על הגבול בין הרצון הלגיטימי לדאוג לילד ובין התערבות בוטה ופולשנית
לא פעם אני שומעת אמהות מתלוננות באוזניי ותוהות כיצד ייתכן שהבת המוכשרת, היפה והמדהימה שלהן בחרה דווקא בבחור הספציפי הזה. "היא יכולה להשיג מישהו פי מיליון יותר טוב ממנו", הן יגידו. לא מזמן שמעתי על אימא אחת שאף הגדילה לעשות והצהירה על עצמה כי נכנסה לדיכאון. ולמה? כי הבת שלה נכנסה לקשר רציני עם בחור שבא ממשפחה הרוסה. כשהיא הבינה שהוא לא הגיע מ"שושלת אצילים" (כלומר למשפחה נורמטיבית לפי הספר), עולמה חרב עליה. הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר היא הבינה שאבא שלו היה מכה אותו עד זוב דם, וכאן היא כבר הרגישה שהיא חייבת להתערב.
היא פנתה לבת שלה ואמרה: "את יודעת שאלימות במשפחה כמעט תמיד עוברת בירושה. אם אבא שלו הכה אותו, סביר להניח שכשיהיו לכם ילדים, הוא יכה אותם. ככה זה עובד". ולמרות שבן הזוג של הבת שלה היא בחור מאוד מצליח, מלומד, מנומס, עצמאי וכדומה, היא לא קיבלה אותו בשום צורה, והפצירה בביתה להיפרד ממנו לאלתר.
לא חסרות דוגמאות כאלה. ה"אמא הפולנייה" מחליטה שהיא לא רוצה את בן הזוג של הבת שלה, מאלף ואחת סיבות - כי הוא מגיע ממשפחה הרוסה, כי המקצוע שלו לא לרוחה, כי העבודה שלו לא מספיק רצינית, כי הוא חתיך מדי או לא מספיק חתיך, וכן הלאה. אך הפעם בחרתי לדבר איתכם דווקא על המצב ההפוך - כשהאימא רוצה שביתה תיכנס לקשר זוגי עם אדם מסוים, אבל הילדה היא זו שמסרבת.
הסיפור על חנה ובתה
קחו לדוגמה את המקרה של חנה. יש לה ילדה בת 28 שלא מזמן נפרדה מחבר שלה אחרי שנתיים של קשר. הסיבה לפרידה היתה כי אותו חבר לא היה ממש בשל לקשר רציני. הוא לא מצא את עצמו מבחינת עבודה, וכל הזמן היה נוסע להודו לכמה חודשים וחוזר. בשלב מסוים, הילדה הבינה שהיא לא יכולה לקשור את גורלה בגורלו, ופירקה את הזוגיות שלהם. היא עשתה זאת בצער גדול כי היתה ביניהם אהבה גדולה, ענקית אפילו, והבעיה היתה עניין יותר טכני, שהיא מחפשת יציבות, והוא מחפש הרפתקאות. זה פשוט לא התאים באותה נקודת זמן. אגב, חנה לא סבלה אותו (באופן מאוד לא מפתיע).
חנה עובדת במשרד גדול ומכובד של עורכי דין. לא מזמן הגיע אליהם מתמחה, בחור צעיר ומאוד מרשים - נראה מבית טוב, מנומס, שאפתן, חרוץ וחברמן. כל העובדים במשרד אהבו אותו מהרגע הראשון, והגלגלים במוח של חנה מיד התחילו לעבוד והיא חשבה לעצמה - הוא יתאים בול לבת שלי!
אחרי שהם הכירו קצת יותר, היא הרגישה בנוח לשאול אותו אם הוא פנוי, וכשאמר כן, היא הראתה לו תמונות של הבת שלה, והוא מיד נדלק. מכיוון שחנה ידעה שבתה לא נמשכת לטיפוסים כמו עורכי דין, היא החליטה לעשות לה "טריק" ולהביא אותה למשרד בערמומיות כדי שתכיר את הבחור מבלי לדעת שהיא מנסה לעשות שידוך. הרי אם היתה מספרת לה עליו, היא בטוח היתה מסרבת. היא הרי נמשכת לטיפוסים יותר אמנותיים, יצירתיים, כאלה שחיים את הרגע. אבל חנה היתה מלאת תקווה שאולי תצליח לשנות זאת ולגרום לביתה לראות את היופי בבן זוג יציב, מסודר ושאפתן.
היא הוציאה את התוכנית שלה אל הפועל והשניים הכירו. הבחור ניסה בכל מרצו להפעיל את קסמיו, אך היא לא התרשמה לרגע. אחרי כמה ימים חנה הפצירה בה לנסות לצאת איתו לדייט. "מה איכפת לך? שבי איתו רק לכוס קפה. אולי הוא ימצא חן בעיניך?", אמרה לה, אבל הבת לא הסכימה בשום פנים ואופן. מפעם לפעם חנה היתה מנדנדת בעניין אותו בחור עד שביתה היתה פשוט מגלגלת עיניים ומתעלמת. אבל היא לא התייאשה. היא דאגה בערמומיות שהם ייפגשו שוב, וכאן הבת שלה כבר "התפוצצה" וסירבה לדבר עם חנה במשך כמה חודשים ארוכים.
דבר השדכנית
הורים יקרים, אני אימא לשישה ילדים. האמינו לי שאני יודעת כמה חשוב לכם שהילדים ימצאו בני זוג טובים ומתאימים. הרבה פעמים אנחנו כהורים יודעים להסתכל מהצד ולראות מראש את הנולד - איזה קשר יחזיק מעמד ואיזה קשר הוא סתם בזבוז זמן ויגרום לשברון לב. יחד עם זאת, למרות כל הניסיון שלנו, חוכמת החיים והרצון האמיתי לעזור לילדים שלנו, יש גבול לרמת ההתערבות. אני בעד לכוון את הילדים, לתת להם עצות, לעזור להם בתהליך קבלת החלטות, אך בשום פנים ואופן לא להתערב יותר מדי, ובטח שלא בצורה פולשנית.
תנו לילדים שלכם ספייס, שדרו להם שאתם מאמינים בהם וסומכים עליהם, וגם אם הם עשו טעות, הם יכולים ללמוד ולתקן, ואתם תמיד תהיו שם בשבילם. אך אם המעורבות הבריאה שלכם תהפוך להתערבות פולשנית, אתם עלולים להפסיד את הילד שלכם, וזה קרה בעבר. אז אנא מכם, כבדו את הרצון של הילדים ותנו להם את המרחב שמגיע להם.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
לפנייה לכתב/ת 
