תבוא, אנחנו מחכים לך: האריסון בארנס נעלם
בדיוק כשהיה נראה שהוא יעשה את ההבדל מבחינת גולדן סטייט בסדרת הגמר מול קליבלנד, הפורוורד של סטיב קר הפסיק לקלוע. השלשות הפנויות כבר לא נכסות ובלעדיהן יהיה קשה לווריורס לזכות באליפות שנייה ברציפות. מצד שני – בסדרה כל-כך מוזרה, גם הוא יכול פתאום להפוך לגיבור הרגע
לפני משחק 6 בסדרת גמר ה-NBA התיישב לברון ג'יימס נינוח בעוד מסיבת עיתונאים, אחת מיני רבות שכבר עבר בקריירה. ברוגע האופייני לו הוא סימן מטרה שעד לפני כמה ימים נשמעה מופרכת לחלוטין, כמעט מנותקת מהמציאות: "יש לנו הזדמנות נהדרת להגן על המגרש הביתי שלנו ולהביא לידי מימוש את שתי המילים הכי טובות בעולם - משחק 7".
הלילה (בין ראשון לשני, 03:00 לפנות בוקר) יגיע המשחק שלברון חיכה לו מאז שעזב את מיאמי – קרב אחד ואחרון על כל הקופה, בפעם הראשונה מאז גמר 2013 בין ההיט לסן-אנטוניו. הקרב הזה הוא קודם כל הזדמנות עבורו להצדיק את החזרה ההיא הביתה בקיץ 2014, ולהביא אליפות מדהימה לעיר מוכת אכזבות ספורטיביות שלא טעמה אליפות כבר 159 עונות רצופות.
ללברון יש חלק עצום בכך ששתי הקבוצות נוסעות בחזרה לאוקלנד. על החלק הזה דובר רבות וסביר להניח שידובר עוד קצת עד הג'אמפ-בול האחרון של העונה. את הקאמבק הלא צפוי של קליבלנד ומחיקת ה-3:1 אפשר לזקוף בעיקר לזכות ההצגות המדהימות שלו, שהעלו ניחוח מוכר מאותה סדרה ב-2015. הצד השני והלא פחות חשוב של הסיפור הוא הקריסה השנייה במספר של גולדן סטייט בפלייאוף הזה, ובמיוחד ההיעלמות של הצוות המסייע שלה.
במשחק הראשון של הסדרה הצוות המסייע הזה החזיק את הווריורס על הכתפיים ונתן ביטוי לעומק ולרוטציה בריאה של קבוצה מיוחדת עם שיטת משחק ייחודית. בשני המשחקים האחרונים הוא הפקיר בחזית את סטפן קרי וקליי תומפסון והשאיר אותם בודדים במערכה מול מפלצת כדורסל שקשה לעצור בלי עזרה ותיאום מושלמים.
תומפסון הציג הגנה מעולה על קיירי ארווינג במשחק האחרון, אבל קרי נראה אבוד בחלק הזה של המגרש והתקשה להסתדר עם העוצמה של לברון והזריזות של קיירי. בלי סיוע משמעותי מאף שחקן אחר פרט לעשר הנקודות החשובות של לנאדרו ברבוסה המפתיע ברבע האחרון (בדרך ל-14 במשחק כולו), לשני הכוכבים פשוט נגמר האוויר. בהתקפה כולם חוץ מהם היו בגדר נוכחים נפקדים, בהגנה הרכות והאנמיות צעקו לשמיים.
תומפסון וקרי יהיו צריכים להיות בשיאם אם גולדן סטייט עדיין חולמת על האליפות. אבל חלק מהנסיגה המשמעותית ביכולת שלה להוות יריב לקליבלנד קשור, במידה כזו או אחרת, להאריסון בארנס. במשחק האחרון, כשדריימונד גרין לא מצא דרך להיכנס לעניינים אחרי ההרחקה המדוברת ואנדרה איגודאלה נראה סובל מכל רגע והיה מוגבל מאוד, היה אפשר לצפות מבארנס להיות שם לפחות מבחינה התקפית כדי לא לתת לקליבלנד לברוח כל-כך מהר. זה לא קרה.
סטיב קר צריך להיות מאוכזב מחוסר התפקוד שלו בנקודת הזמן הזו, כי את סדרת הגמר הזו בארנס, שחקן שעתידו עוד לפניו ועושה קצת מכל דבר, דווקא פתח מצוין. במשחק 1, שאליו קרי ותומפסון לא הופיעו, הוא קלע 13 נקודות באחוזים טובים וסיפק 30 דקות רגועות ויציבות. במשחק 2 השתדל בעיקר לא להפריע, אבל בשני המשחקים באוהיו העלה את הרמה.
בהתפרקות המסורתית במשחק 3 הוא היה היחיד שתיפקד ובניצחון המרשים במשחק 4 היה לכוח עזר חשוב עם 14 נקודות ושתי שלשות עמוק במאני טיים. הציפייה ממנו הייתה פשוט להמשיך ככה – לצלוף בקור רוח את הזריקות החופשיות שהוא מקבל כתוצאה מההתמקדות של ההגנה בקרי ותומפסון, ולעשות דברים טובים עם הכדורים של גרין המושעה.
גולדן סטייט הייתה חייבת את בארנס יעיל ומדויק כדי לגמור את הסדרה, אבל דווקא אז הוא נעלם מהאזור. משחק 6 היה המשך ישיר להתאיידות שאת ניצניה קיבלנו כבר במשחק 5. בשני הלילות הללו הנזק מכיוונו היה גדול מהמצופה וכואב בעיניים והסתכם בשורה סטטיסטית מחרידה: 5 נקודות, 2 מ-22 מהשדה, 1 מ-11 לשלוש ומדד פלוס-מינוס מזעזע של 26-.
באורקל ארנה קיבל מקר 38 דקות ועם הפציעה של אנדרו בוגוט הוסט לעמדה 5 בהרכב הנמוך של קר, שלא הסתדר עם ההפצצות של ארווינג ולברון והדומיננטיות של טריסטן תומפסון בצבע. כשהווריורס פיגרו בשבע נקודות הוא קיבל שני מבטים חופשיים לגמרי והחטיא שתי שלשות פנויות שהיו יכולות לשנות לגמרי את המומנטום. במשחק 6 הוא קיבל הרבה פחות אמון, דווקא ברגעים שהכי היה צריך אותו.
לא מרגיש בבית
השלשות הפנויות שלא נכנסות הן הדבר המרכזי שעומד מאחורי הנפילה האחרונה של האלופה. בפלייאוף היא קלעה זריקות כאלה ב-38.3 אחוזים וזריקות חופשיות לחלוטין ב-41.8 אחוזים. בשני המשחקים האחרונים גולדן סטייט קלעה שלשות חופשיות ב-34.5 אחוזים בלבד והתרסקה ל-31.0 בזריקות פנויות לגמרי.
הירידה הזו מסבירה במשהו למה היא קולעת רק 99 נקודות בממוצע במשחקים 5 ו-6 - כמעט 10 נקודות פחות לעומת ממוצע הנקודות שלה בפלייאוף. בארנס, אגב, נהג לקלוע שלשות חופשיות לגמרי ב-37 אחוזים מהרגע שהסתיימה העונה הסדירה ההיסטורית ועד שני המשחקים אחרונים, אז קרס ל-11.1 בלתי מוסברים (יותר מ-40 אחוזים מהזריקות שלו במשחקים האלה הוגדרו כנוחות).
לסטיב קר אסור גם להתבסס על ההנחה המפורסמת שאומרת שבבית הקליעה של שחקנים משלימים חשובים דוגמת בארנס משתפרת. במקרה שלו ספציפית, זה לא מדויק. במשחקי החוץ בפלייאוף הזה בארנס הוא קלעי שלשות טוב בהרבה ומדייק ב-39.5 אחוזים מבחוץ לעומת 26.5 אחוזים חלשים בבית. במשחקי הבית בארנס קולע 8.4 נקודות ב-37.9 אחוזים מהשדה ו-66.7 אחוזים מהקו. בחוץ הוא משתפר ל-9.7 נקודות ב-40.2 אחוזים מהשדה ו-85.7 (!) אחוזים מהעונשין. לכן לא ברור עד כמה והאם בכלל יתרון הביתיות רלוונטי עבורו, בטח במעמד מלחיץ שיכול לגרום לידיים לרעוד.
קליבלנד ניצחה את שני המשחקים האחרונים בהפרש מצטבר של 29 נקודות ולהאשים בכך רק את בארנס יהיה לחטוא למציאות. אי אפשר להפיל את כל התיק על השחקן הרביעי בחשיבותו בחמישייה, אבל קשה לברוח מהשאלה האם אחד המשחקים האלה היה יכול להתפתח אחרת אם הוא רק היה מגיע אליהם באותה רמת ריכוז ותחושת דחיפות שאפיינו אותו במשחקים 3 ו-4.
בארנס תמיד ייתן גוף בהגנה ויוכל לשמור על שחקנים גבוהים ונמוכים כאחד, על אף הקושי הרב שגילה בהצרת צעדיו של לברון. למרות זאת את הערך המוסף הוא צריך לתת עם ניצוצות בהתקפה, כפי שכבר נתן בלא מעט רגעים. בלילות שבהם הוא וגרין לא מהווים פקטור מהבחינה הזאת הסיכוי של האלופה להיות שוב אלופה מצטמצם. במשחק הלילה הזריקות החופשיות שבטוח יקבל מההגנה של קליבלנד יצטרכו להיכנס באחוזים משופרים, בטח במקרה שבו קרי, תומפסון או שניהם יחד יקפאו ברגע האמת.
גם ברמה האישית בארנס נמצא בתקופה קריטית. בקיץ הוא יהפוך לשחקן חופשי מוגבל, שזה אומר שגולדן סטייט תוכל להשאיר אותו אצלה אם תשים מספיק כסף על השולחן. בסדרה האחרונה הוא החל להראות גרף שיפור אחרי פלייאוף לא יציב ומלא בעליות וירידות, והירידה התלולה בישורת האחרונה של העונה לא תיזקף לזכותו אצל הבעלים ג'ו לייקוב והג'נרל מנג'ר בוב מאיירס כשיתכנסו לקבל החלטות בפגרה.
רק בקיץ האחרון בארנס דחה הצעה להאריך את החוזה בארבע עונות תמורת שכר מכובד מאוד של 64 מיליון דולר, מתוך אמונה שהוא שווה יותר. עד לא מזמן הגישה בהנהלת הווריורס הייתה לעשות הכל כדי לשמור על שלד מנצח, גם אם זה אומר להעניק חוזה מקסימום לשחקן שעדיין לא הוכיח לחלוטין שהוא שווה אותו. הפסד במשחק 7 לא צפוי להשפיע כמובן על עתידם של גרין, תומפסון וקרי, אבל הוא יכול בהחלט לשנות את התמונה מבחינת העתיד המקצועי של בארנס, להיט מכללות בעברו הלא הרחוק. בינתיים הוא כבר הוזכר כמועמד להגיע לבוסטון ובכל מקרה הולך להרוויח לא מעט בקיץ הזה, בין אם בקבוצתו הנוכחית ובין אם במקום אחר.
גולדן סטייט הייתה יכולה לפתוח שמפניות כבר מזמן, אבל אז קרה לה מה שקרה לה לא פעם בפלייאוף המסובך הזה - היא חפרה לעצמה בור וקפצה אליו קפיצת ראש. יהיה מוזר אם האריסון בארנס יחזור להיות דווקא במשחק 7 שובר-שוויון, אבל בסדרה כל-כך מוזרה זה כנראה יהיה הדבר הכי פחות מוזר שיכול לקרות.
לפנייה לכתב/ת 
