המפיק שוקי וייס: "בתחום ההופעות יש מי שמזלזל בקהל, חושב שהוא ספוג"
מפיק ההופעות הוותיק שוקי וייס מביא לישראל הרכבים אלקטרוניים, אך שומר פינה חמה לאמנים כמו אלטון ג'ון וסנטנה. בראיון נוקב הוא מסביר למה ויתר על ביונסה ("אנשים זורקים כספים") ועל ריהאנה ("היא באה לחלטורה"), ויוצא נגד המפיקים החדשים בתחום: "חוסר הניסיון והאגו יעלו לנו ביוקר"
.jpg "שוקי וייס. 40 שנות הפקה (צילום ירון ברנר)")
"יצא לי להפיק את אירוע חגיגות ה-40 למדינת ישראל, שם נערכה מסיבת הטראנס הראשונה בארץ, בלי שידעתי בכלל מה זה טראנס", הוא מספר בראיון ונזכר איך כחצי שנה לאחר מכן נכח במסיבת טבע באמצע שום מקום בפינלנד עליה ניצח הדי.ג'יי. פול אוקנפלד. "הבנתי שאני צריך להיות שם עד הבוקר. כולם שותים מים, וודקה וכל מיני ריקודים. חבר שלי רוקד את נשמתו וצועק לי 'אתה רואה, זה העתיד!'. אמרתי לו, שאם זה העתיד, אז אני רוצה להשאר בעבר".
לשמוע מוזיקה במחשב לא מדבר אליו, ואל תדברו איתו על אפליקציות סטרימינג. "אני מסרב להתחבר לטכנולוגיות החדשות", הוא מצהיר. ולכן אין פלא שליום הולדתו שחל לאחרונה אישתו קנתה לו פטיפון חדש. כך ערב שלם בילה בהאזנה לוויניל של לד זפלין. "Physical Graffiti", למקרה שתהיתם.
לא במקרה וייס הוא זה שמביא לכאן ענקי רוק ותיקים מזן הרד הוט צ'ילי פפרז, הפיקסיז או דפש מוד. את כוכבי הפופ של התקופה - קרי ביונסה, סיה, ריהאנה או ג'סטין טימברלייק הוא משאיר לאחרים. "ככל שבגרתי אני מרשה לעצמי לעשות מה שאני באמת אוהב", הוא אומר, "אני מתנגד לכל האמירה הזו שמביאים את הדינוזאורים או העתקים שלהם, כי למוזיקה אין גיל. אם זה טוב באמת זה לא מתיישן. צ'ייקובסקי ובטהובן לא מתיישנים, ואני חושב שגם פינק פלויד והצ'ילי פפרז. זה לא נהיה יותר רע".
אבל יש לראות להקה בשיאה ויש לראות אותה כמה שנים אחרי. זו חוויה שונה.
"אם יש ללהקה תקליט אחד שהוא נכס צאן ברזל, אז התקליט הזה הוא לנצח. לסנטנה יש כאן כמה בסיסים מאוד חזקים של ילדי ה-60, 70, 80. והייתה לו גם פריחה מאוחרת בשנות האלפיים. זה מוזיקאי מאוד מוערך. כשאני שומע על מופעים שמגיעים לכאן, אז יש מופעים מלאים, יש בערך ויש חלטורות. גם אמנים ישראלים עושים חלטורות, ועדי עובדים, והמופע שלהם בפני עובדי עירייה הוא לא המופע שלהם בקיסריה או בהיכל התרבות. כך גם עם האמנים הבינלאומיים.
"יש דוגמאות לזה, לא צריך לחפש הרבה. ריהאנה הגיעה לכאן לחלטורה מארץ החלטורות. זה לא סוד שאני כבר כמעט 40 שנה בענף, אז כמובן שהסוכנים שלה גם פנו אלי. שאלתי איזה שואו זה, אם זה במסגרת סיבוב הופעות, והם ענו: 'לא, זה עניין חד פעמי, הם במקרה בדובאי אז הם בדרך יעצרו כאן'. אמרתי זה לא אני, אני לא רוצה להתבזות. אני גאה לשים את שמי כמציג המופע, אני חושב שזו איזושהי אחריות, מחויבות. אני יכול להגיד לך שלא הגשתי הצעת מחיר, ואני לא במירוץ אחרי ביונסה".
אבל היית עד שלב מסוים. הצעת בערך חצי מהסכום הנוכחי.
"כשסוכן פונה אליך ואומר 'שוקי, הייתי רוצה שתגיש לי הצעה', ואני אומר לו 'תראה, לא כל כך מעניין אותי להביא אותה, היא לא כוס התה שלי, אבל היא שווה בארץ כך וכך' - זו לא הצעה. גם לא לריהאנה, לא לביונסה, ולא לבון ג'ובי, כי זה לא מעניין אותי. את בון ג'ובי הייתי רוצה להביא, אבל במסגרת טור. אני רוצה להביא אותם כאלה גדולים, ולא על הדרך. ועוד לא הגעתי לעניין התשלום של כל החבר'ה החדשים, שזורקים כספים לדעתי ללא הבנה גדולה, וחושבים שהקהל פה הוא סוג של ספוג שאפשר לסחוט ממנו את הכל".
לא קשה לקרוא בין השורות. במה שנחשב לאחד הקיצים העמוסים ביותר בתולדותינו בגזרת הביקורים מחו"ל, מי שיכול לזקוף לעצמו קרדיט חשוב ומרכזי כבונה סצנת ההופעות בארץ מסרב להשתתף בחגיגות השמחה. אנריקה איגלסיאס, גארבג', וויז קאליפה, קווין - הרשימה עוד ארוכה, ומצטרפים אליה שמות חדשים על בסיס יומיומי. "אנחנו עוד נשלם על זה", הוא אומר. "הקהל, המפיקים. לאחרונה יש לא מעט שחקנים חדשים - לא בהכרח חובבי מוזיקה, כמו עסקנים שגילו את שוק ההופעות ונכנסו לזירה. חוסר הניסיון והאגו עוד יעלו לנו ביוקר."
יש מי שיבוא ויגיד ששוקי וייס מפיק ותיק, שפתאום יש מולו תחרות קשה, הוא מרגיש שגנבו לו את הבכורה, והוא קם להגן על הטריטוריה.
"אם פעם באמת הייתה הרגשה שהייתי לבד פה, אז אף פעם לא הייתי לבד בשוק הזה. תמיד היו חדשים, תמיד הצטרף איזה אייזיק חדש ועוד כל מיני חדשים כאלה. אז עכשיו גם יש. האמן לי, אני בעד כל מופע מחו"ל שיבוא ויצליח. יחד עם זאת, אני חושב שכל אותם שמות חדשים ישר קופצים ומביאים שם גדול, ומתחילים עם ההפקה הראשונה שלהם בלייב פארק בראשון או בפארק הירקון. אני אומר חבר'ה אולי תעשו איזה 2-3 שנים בבארבי, תלמדו את כל הניואנסים של ההפקה ואחר כך תגדלו."
"קח את חברת נרנג'ה לדוגמה. אני רואה אצלו את ההתפתחות הטבעית, כשהוא מביא את אלט ג'יי ואת טיים אימפלה אחרי ארבע-חמש שנים שהוא מתמקצע במה שהוא עושה. אני מברך על אחד כזה. אני פחות מברך על כאלה שמזלזלים בקהל, חושבים שהמופע מוצלח כי הם הביאו 30-40-50 אלף איש. אני רואה בזה זלזול בקהל, מה אתה חושב שאנחנו כל כך מטומטמים שאתה יכול לתת לנו מופע חלטוריסטי ולא מוקפד? אני מרגיש שזו לא הדרך. להיפך, אלה גורמים לי נזק מאוד גדול אחרי הכל. אני צריך להוכיח אחר כך שאין למופע שלי אחות ושזה לא אותה חלטורה".
אולי הישראלים לא כאלה אניני טעם, ופשוט רוצים לראות את האמן?
"היו כאן אירועים שהתגלגלו לכל מיני תביעות, אחרי שבנו את היציעים בזווית לא נכונה ולא רואים כלום. אז פה זה שירות דוב, כי אחרי זה אני צריך לבוא ולנקות. צריך לשכנע ששלי בסדר. אני לא נהנה מזה, אבל אני מסתכל מהצד ומסתכל לראות מי ישרוד ומי ישקע. המון מפיקים ימצאו את עצמם למטה. וזה קורה כי הצעירים חייבים להוכיח את עצמם, אז הם מתחרים, מגיעים לסכומים לא הגיוניים, יש כאלה שמוכנים גם להפסיד לא מעט כסף ולהגיד 'עשיתי'".
גם אתה עשית את זה בסטונס, לא יצאת ברווח אבל הגשמת פנטזיה.
"עשיתי, כן, אבל מראש פה אמרתי 'חבר'ה, זה לא הכל כסף'. אבל אני, ממרומי גילי המופלג ואחרי המון שנים אומר - יש כמה דברים שהם מעבר לכסף. וזה אחד מהם. מותר לי".
נשארו עוד פנטזיות בשלב הזה?
"יש לי עוד חוב אחד - ניל יאנג. זו האהבה הגדולה שלי, זה בפירוש להגשים חלום. בקיץ לפני שנתיים, ברגע שחטפו את שלושת הילדים, אמרתי 'אנחנו לא נסיים את הקיץ הזה'. ידעתי שתהיה מלחמה. אבל עם הביטול של ניל יאנג, אמרתי שכמו שהחזרתי את ניק קייב, הצ'ילי פפרז והפיקסיז אחרי הביטולים, אחזיר גם את ניל יאנג".
מה עם ספרינגסטין? גם הוא לא נהיה צעיר יותר.
"ה-70 של היום זה ה-50 של פעם. ראיתי אותו בגיל 16 בניו ג'רזי. אני אוהב מאוד, רוצה להביא אותו. זה עוד יקרה".
