הנעלם הגדול של נבחרת פולין

באירוויזיון 1990, טוטו קוטוניו כבש את אירופה עם "אינסיימה", השיר שהעניק לאיטליה את הזכייה האחרונה שלה, והפזמון שלו מסתיים במילים, "התאחדי, התאחדי אירופה". לאחר מכן היא באמת התאחדה בתפיסת הבטן שלה מרוב צחוק, אחרי שהשמפניה שנשפכה עליו בחגיגות הניצחון שטפה לו את הצבע מהשיער בזמן שעלה לבמה.

הכינותי מבעוד מועד את הדיסק עם השיר הנפלא הזה (אמיתי, אני ממש אוהב אותו והוא היה מוכן לי בשליפה), והוא היה הראשון שצליליו מילאו את הרכב שלי בנמל התעופה במארסיי. רק בשביל האירוניה, לא היה שיר מתאים יותר להאזין לו. אתה נוסע לנתב"ג באמצע הלילה, שומע את קובי ברקאי מדווח בחדשות הלילה של רשת ב' שתומכי ההישארות באיחוד מובילים ושהמחנה הנגדי הרים ידיים, טס לצרפת ומתנתק לכמה שעות מהעולם – ואז מגלה שהעולם הזה התהפך.

אירופה של שלב הבתים ביורו 2016 היא כבר לא אותה היבשת של שמינית גמר אליפות אירופה 2016. הפרישה הבריטית הכתה גלים ביקום, אלא אם אתה עיתונאי/אוהד/שחקן של נבחרת שעדיין ביורו, וחי לך בבועה צרפתית. האיחוד האירופי יכול לחכות, יש כאן כמה היסטוריות שמתבשלות וכמעט מוכנות להגשה בשרב השורר כאן.

במקרה של פולין, היא כבר על השולחן. היא לא הצליחה לעשות את זה ביורו 2008, זה כאב לה במיוחד בטורניר שאירחה במשותף עם אוקראינה ב-2012, אבל הפעם היא צלחה לראשונה בתולדותיה את שלב הבתים, בזכות ולא בחסדי המקום השלישי. שבע נקודות, תיקו עם גרמניה, פספוס המקום הראשון רק בגלל הפרש שערים. שווה.

אבל מי בכלל צריך את המקום הראשון? ממש כמו בלגיה שקיבלה במתנה את ההפסד לאיטליה במחזור הראשון, גם פולין נהנתה מהסגנות שלה. הצד הקל של ההגרלה מחכה לה, ובעיקר שווייץ – נבחרת ששיחקה כדורגל פרווה בשלב הבתים ונראית נחותה ממנה לקראת שמינית הגמר.

מי צריך את המקום הראשון? פולין מתכוננת לשווייץ(צילום: רויטרס)

הערב (ו') פולין עלתה על הדשא בסנט-אטיין כדי להתחמם. על הדשא פזורים בסדר מופתי המוני קונוסים קטנים וצבעוניים, מחכים לרגע בו התקשורת תגורש מהחלק הפתוח של האימון כדי לייצג את השטחים במגרש שהמאמן אדם נוואלקה רוצה לעבוד עליהם. במרכז, בלי כפפות, עומד השוער וויצ'ך שצ'סני ומשתתף במשחקון הקפצות בשתי נגיעות. אוי, וויצ'ך וויצ'ך. במשחק הפתיה של היורו הקודם, מול קהל מוטרף בוורשה, הוא ספג אדום נגד יוון וראה את המחליף שלו פשמיסלב טיטון הודף פנדל. הפעם הוא סיים את משחק הפתיחה מול צפון-אירלנד פצוע, והמחליף לוקאש פביאנסקי שמר בינתיים פעמיים על שער נקי (פולין טרם ספגה). לפחות הוא שומר על מצב רוח טוב – עד שהחברים נכנסים לאימון האמיתי והוא נשאר מתוסכל. היורו, ממש כמו במקרה של בריטניה, זה לא הקטע שלו.

ובמרכז רוברט לבנדובסקי. צוחק, משתף פעולה עם החברים, תורם לאווירה המחויכת על המגרש. הוא לא סופרסטאר מהסוג המתנשא, שמקפיא את שאר שחקני הנבחרת בסנוביות מיותרת. זה אחד מהסודות של פולין, החיבור החברתי, והוא אחד מהחבר'ה.

הקונוסים מחכים לרגע בו התקשורת תגורש(צילום: יאיר קטן)

אבל יש פיל על המגרש, וכולם יודעים שזו סוגייה רצינית. גם נוואלקה נאלץ להתייחס לכך שוב במסיבת העיתונאים לפני המשחק, ושוב ניסה להיות הקול השפוי והמרגיע: "אין לנו בעיה עם כך שרוברט לא הבקיע עדיין, כי הוא עשוה דברים נהדרים על המגרש. הוא הסתגל לתפקיד שלו במהירות, כי יש לנו הבנה הדדית בנבחרת".

אבל יש ממה לדאוג. בסופו של דבר, בלי לבנדובסקי פולין שיחקה לא רע אבל התקשתה לכבוש. ארקדיוש מיליק הבקיע פעם אחת, יקוב בלשצ'יקובסקי פעם שנייה, וזהו. כדי לא להיגרר לפנדלים, ייתכן שלבנדובסקי יהיה חייב לשנות משהו. האיש שהבקיע השנה 48 שערים בבאיירן מינכן ובנבחרת כבש לאחרונה ב-14 במאי, ומאז חלפו חמישה משחקים של יובש. הרצף הארוך ביותר שלו במהלך העונה עמד על ארבעה בלבד.

צוחק, משתף פעולה, רק לא כובש(צילום: רויטרס)

נוואלקה, מבחינתו, מתכוון לתת ללבנדובסקי את הכלים מבחינת הסגנון: "שווייץ היא נבחרת מצוינת, ואין לנו מקום לטעויות נגדה. עלינו לדבוק בתוכנית המשחק – לתקוף כל הזמן ולהחזיק את שווייץ בעמדת התגוננות".

סנט-אטיין כבר מלאה בגדוד של עיתונאים פולנים. חלקם לובשים את חולצות הנבחרת, ונראים נרגשים מאוד מהמעמד. אחד מהם, שהבהיר שאין סיכוי שלודוביק אוברניאק ממכבי חיפה יחזור לסגל, אמר לי: "זה הדבר הגדול ביותר שקרה לכדורגל שלנו במאה ה-21. רק שתבין, הפעם האחרונה בה עברנו שלב בתים כלשהו הייתה באולימפיאדת ברצלונה 1992. זו הצלחה עצומה".

מתי אצלנו? בואו רק נאמר שהשיר השני באותו דיסק שפתחתי איתו נקרא "בחלומות שלך".