"הגרושים תמיד הופכים לחלק מהקשר החדש"

אף אחד לא אוהב להתראיין על זוגיות בפרק ב', ובהחלט אפשר להבין. קשה מאוד להיחשף ולספר על התחושות המורכבות שמאפיינות את הקשרים הללו. לכן כשבילי (36) ויקי (40) מורד הסכימו להתראיין לכתבה שלי, לא חיכיתי יותר מדי, ופשוט נסעתי לביתם שבקרני שומרון. הם קבעו איתי במוצ"ש, ואני תהיתי אם זה שבוע שהילדים איתם או לא, תוהה איך זה עובד אצלם. אני פוגשת את בילי ראשונה: "היו לי כמה שעות אוויר לבד", היא משתפת. "יקי תכף יגיע, הוא בדיוק מחזיר את הבנים שלו מאימא שלהם".

אז ספרי לי, איך נראית המשפחה המשולבת שלכם?

"אני גרושה כבר כמה שנים עם שני ילדיי מפרק א', בת ובן. ליקי יש שלושה ילדים, אבל הוא משמורן של שניים מהם, והבת שלו אצל האימא. לנו יחד יש תינוק משותף בן שבעה חודשים".

אז את בעצם שותפה בגידול הילדים שלו?

"שותפה מלאה", היא עונה לי. "אם לומר את האמת, אני זו שנמצאת איתם רוב הזמן, אני מקבלת אותם כשהם חוזרים מבתי הספר, אני מכינה צהריים, אני מתעוררת עם כולם בבוקר. כמובן שיקי מעורב ואני גם עובדת, אבל אנחנו חיים בזוגיות עם חלוקת תפקידים ברורה".

"הנה הם הגיעו", היא מחייכת חיוך שרומז על הבאות. לבית נכנסים ראשונים שני הילדים של בילי. "איפה יקי?", בילי שואלת. "הוא מביא כמה דברים מהאוטו ובא", הם עונים לה. יקי נכנס תינוק שישן על ידיו, ועם שני בניו הגדולים שעוזרים לו. חמודים ומנומסים, הם אומרים לי שלום, ואחרי כמה דקות של רעש ילדים, כולם עולים לחדרים שלהם בהוראת ההורים. "למה דווקא כאן?", אני שואלת אותם. "את מהקריות במקור ואתה כפר סבאי". "זה בית שהיה לי לפני הרבה שנים והיינו צריכים כלכלית להתאזן". "אין ספק", אני פולטת, "שישה ילדים זה לא הולך ברגל".

איך הכרתם?

"בפייסבוק", יקי מחייך. "היא עשתה לייק לתגובה שלי בפוסט ומיהרתי לבדוק מי היא. ראיתי שעל תמונת הקאבר שלה כתוב: Go for whatever makes you happy וזה מצא חן בעיני. משם התגלגלו העניינים".

הכירו בפייסבוק. יקי, בילי והתינוק כשעוד היה בבטן(צילום: אוסף משפחתי)

"בילי למדה אותי לכעוס פחות על המצב"

כמו הרבה זוגות שנכנסו לפרק ב', גם בילי ויקי מיהרו לחבר את הבתים. "זה הרגיש לנו נכון", הם אומרים לי, אבל אני יודעת שלפעמים זו יכולה להיות טעות מסוכנת. יקי היה כבר גרוש כמה שנים והתנסה במערכות יחסים. בכל הזמן הזה, הוא הקפיד לשמור על האבהות שלו, נלחם על המשמורת של ילדיו, ומגדל אותם לבד. בילי - גם היא המשמורנית של ילדיה והבית העיקרי שלהם. לזוגיות הזו הגיעה אחרי זמן מה בו היתה לבד. אני בטוחה שלחבר את הבתים והילדים לא היה מהלך קל עבור אף אחד מהצדדים.

"תראי", יקי אומר לי, "ברור ששום דבר הוא לא דבש וקינמון. אין לנו מה להסתיר, גם לא את הקושי. אנחנו חיים את חיינו, מאמינים בדרכנו, וכן, זה לא קל, אבל יש לנו אהבה. מאז שאני עם בילי היא מאזנת אותי, היא לימדה אותי לכעוס פחות על המצב המורכב, ולנשום".

מה הכי קשה?

"הכי קשה זו ההתמודדות עם פרק א' ופרק ב' במקביל. אתה בעצם אף פעם לא עוזב את פרק א', אתה לא עוזב באמת את הגרושים וזה מכניס הרבה אי שקט לחיים".

וההורות החורגת (שלובה)? אני לוחצת אותם

בילי: "אני חד וחלק אמא ברמת התפקוד, אבל הילדים לא יגידו לך את זה. זה חלק מקונפליקט הנאמנות של הילד, ואנחנו מבינים את זה. למשל כשאני מגיעה לבית הספר, התלמידים אומרים 'אמא שלכם הגיעה', והם מיד מתקנים ל'היא לא אמא שלנו'. התחושות שלי תמיד מורכבות, אין שם ראוי לתפקיד שלי. אמא חורגת היא מכשפה, ואני לא מכשפה וגם לא רק האישה של אבא".

"היה לי ברור שנהיה ביחד"(צילום: אוסף משפחתי)

"הבנו שכל אחד צריך להכיר ביתרונות ובמגבלות שלו"

יקי:" אני חושב שהבנו שהכי טוב זה שכל אחד יכיר במגבלות וביתרונות הכוח שלו. אני לא מחופש למה שאני לא, ואני לא אימא. עשיתי שינויים גדולים בחיי, אני לא אבא שלי, אני עושה הכל בבית כשבילי בעבודה, אבל עדיין, האילוצים הכלכליים מחייבים אותי לעבוד יותר - ויש לזה מחיר. אני משתדל לחזור הכי מוקדם שאני יכול, ויש כמה פעמים שבילי יוצאת לעבוד בערב. האבהות שלי נוכחת מאוד".

בזמן שבילי עולה לילדים לסיבוב אחרון של לילה טוב, יקי עונה לי על זה: "הילד היה מתוכנן, רצינו משהו שיסמל את האהבה שלנו - דווקא בגלל הקשיים. רציתי לקשור את החיים שלי עם החיים שלה. יש לנו הרבה מאמצים בהורות, אבל האושר הטמון בלראות אותם מתפתחים, הוא גמול עצום". כשבילי מצטרפת אני שואלת אותם: "יש אהבה גדולה יותר בפרק ב'?"

בילי: "לא היתה לנו זוגיות מאושרת בפרק א', אבל יש אנשים שלא התגרשו מחוסר אהבה. לדעתי, הדבר שמייחד אותנו זה החיבור וההתאמה בדברים החשובים. זוגיות זה דבר קשה ומורכב לכולם".

אז למה כולנו ממשיכים לרדוף אחריה? והכי חשוב, איך לא חוזרים על אותן הטעויות?  

יוצאת משם אופטימית, אני נוסעת מחויכת אל עבר מחסום הפירות. כשאני נעצרת במחסום אני מקבלת הודעת ווטסאפ מחבר, גרוש ובפרק ב': "זהו, זה נגמר. קשה מדי". חכה דקה, אני רוצה לכתוב לו. לא נעזרתם מספיק, לא שיפרתם...

"הצטרפת לסטטיסטיקות", אני מקלידה, "ברוך הבא".

מיכל איסט אלון מתמחה בייעוץ לזוגות ויחידים בפרק ב׳ ולמשפחות משולבות.