יון תומרקין: "אפשר באמת להשתגע בירושלים"
כוכב סדרת הנוער יון תומרקין משתתף בסרט האימה הישראלי "ג'רוזלם" המדמה מתקפת זומבים בעיר העתיקה. בראיון הוא מביע הבנה למי שחושש לבקר היום בירושלים, מקווה ש"אולי הזומבים יאחדו את כל הדתות", ומודה שאינו מאמין בתחיית המתים: "הגוף נכבה, לא נראה שיש משהו מעבר"
אתם מכירים את יון תומרקין - הבחור הבלונדיני תכול העיניים עם החיוך המבוייש, שהתרגלתם לראות בסדרות נוער מתקתקות, שמשודרות אחר הצהריים. אתם גם תזהו אותו על המסך הגדול ב"ג'רוזלם", עם אותן עיניים כחולות ואותו החיוך, אלא שהפעם הוא פה בשביל להבהיל ולזעזע, וגם קצת להצחיק. כי "ג'רוזלם" הוא סרט אימה. כזה שאמור להפחיד אתכם - אבל בכיף. כזה שהכי כדאי לצפות בו בשעות המאוחרות של הלילה. בראיון ל-ynet הוא מודה כי הקפיצה לז'אנר האפל באה לו טבעי. "אני מאוד אוהב סרטי אימה, ואני חושב שסרטי אימה מתפתחים לאחרונה - פשוט כי אנחנו מעדיפים לפחד מסרטים ולא מהמציאות", מסביר תומרקין.
עלילת "ג'רוזלם" מתחוללת בירושלים במהלך יום כיפור, ומובאת כולה מנקודת מבט של משקפיים משוכללות - דמויות גוגל גלאס תנצב"ה, אותם מרכיבה תיירת אמריקאית יהודייה צעירה בשם שרה (בגילומה של דניאל ג'יידלין). היא בסך הכל הגיעה לישראל לכייף עם חברתה הטובה רייצ'ל (יעל גרובגלס), אלא שאז נפתחים שערי הגיהנום תחת העיר העתיקה, ומשם בוקעים המתים החיים, זומבים מכונפים ויצורי שאול שונים ומשונים. תומרקין מגלם אנתרופולוג חובב מיסטיקה, שחובר לשתי הבנות (הן קוראות לו "אינדיאנה", על שם אינדיאנה ג'ונס) ומנסה לשרוד איתן את הלילה, ביחד עם כמה חיילים ותושבים ערבים באיזור הנגוע אותו כיתר צה"ל.
את "ג'רוזלם" דובר האנגלית יצרו האחים יואב ודורון פז חובבי האימה. אחרי שביימו כמה פרקים מהסדרות "חשופים", "עספור" ו"מתים לרגע", וסרט הקולנוע "פובידיליה", החליטו להגשים חלום עם פרויקט זומבים כחול לבן המתרחש בעיר הקודש. הם יצאו לדרך עם כסף שהביאו מהבית, בלי תמיכת קרנות. אחרי הצילומים הצטרפה גם חברת אפיק פיקצ'רז האמריקנית שהימרה על הסרט - וזכתה בגדול. אחרי הצלחה יפה בארצות הברית וברחבי העולם (סרט המשך כבר בתכנון), הגיע "ג'רוזלם" להפצה בבתי הקולנוע בישראל. באמריקה הגדולה תומרקין אלמוני, אבל אנחנו מכירים אותו גם כשהוא דובר שפה זרה, רק שלא ידענו עד כמה טובה האנגלית שלו.
"לקחתי קצת שיעורי מבטא, אבל בגדול אנחנו גדלים בתרבות מאוד אמריקאית - סרטים ומוזיקה, אז זה חלק מהעניין", הוא מסביר את האנגלית הקולחת שלו בסרט, שהקלה גם על ההיכרות שעשו איתו חובבי אימה בכל העולם - אפילו במדינות ערב. "הסרט נמכר ליותר מ-30 מדינות בעולם, זה אפילו הגיע לכל מיני מדינות כמו איראן, בצורה פיראטית כמובן. אני גם מקבל מלא הצעות חברות מאינדונזיה, תאילנד, דרום קוריאה, דרום אמריקה, אירופה מכל העולם, מדינות ערביות גם. זה מפתיע אותי כל פעם מחדש, אנשים אוהבים דמות מהצד השני של העולם וזה נעים מאוד".
בתחילת ההפקה השאפתנית הזו, נדרשו האחים פז להמון אלתורים. המימון היה עצמי, והאמצעים היו דלים. ובכל זאת הם יצאו לדרך וסחפו איתם צוות עם הרבה מוטיבציה ואנרגיות חיוביות. וכך גם תומרקין נמשך לפרויקט. "כשזה משהו שהוא מעניין ומיוחד, אז ברור שאני אבוא", הוא מצהיר, "אני עושה גם סרטי סטודנטים וסרטים קצרים. כן נכון, לפעמים צריך לעבוד ולהרוויח, אבל הרבה פעמים אני עובד כדי שאוכל לצלם את הדברים האמנותיים יותר".
אז כסף גדול אין פה, אבל גם תנאים הפקתיים לא. בגלל דלות התקציב, האחים פז צילמו את "ג'רוזלם" בסגנון גרילה, כשהם מתרוצצים עם מצלמה בעיר העתיקה בירושלים וגם בלוקיישן החלופי שלהם בנצרת. והשחקנים בעקבותיהם - רצים, מתגנבים, מאלתרים ועובדים מאוד מהר. תומרקין מספר שהוא רגיל ללחץ הזה מצילומי סדרות הטלוויזיה בהשתתפותו בהם הכל נעשה בחיפזון. ובכל זאת, הפעם זה היה שונה - בגלל הנשמה. "זה מיוחד להיות בהפקה כזאת. אין הרבה כסף בתעשייה בארץ בכלל, ובקולנוע בפרט. אני חושב שזה הייחוד של הקולנוע הישראלי, כי הסרטים מצליחים בעולם. וזה בגלל הנשמה, לאנשים באמת אכפת", הוא אומר.
אבל איך זה הרגיש בשטח בהפקת הגרילה הזאת?
"האמת שדלות התקציב עבדה לטובתנו, כי זה נראה הרבה יותר אמיתי - הכל צולם בשוט אחד, מצלמה אחת במקומות אמיתיים לחלוטין. זה באמת צפוף ומלחיץ, אבל זה הוסיף המון אותנטיות. ברגע שיש כסף, זה נראה יותר מבויים ומזויף. לדעתי יש לנו משהו יותר טוב מהפקות של מליונים. עם המצלמה הקטנה למשל אפילו צילמנו בכותל, ויש אנשים אמיתיים ברקע. אלו לא ניצבים בתשלום. זה הופך את החוויה לעוצמתית הרבה יותר". בסצנות האקשן והזוועה ליהקו האחים פז אינספור ניצבים מלאי מוטיבציה מאופרים ומחופשים לזומבים. "הייתי בשוק מכמות האנשים שהם הצליחו לגייס", הוא מספר.
קושי נוסף שעלה בצילומים הוא ההתכווננות לנקודת המבט של המשקפיים המשוכללות של שרה, אותה היא חולקת עם הקהל שצופה בסרט (כמו בסרטי פאונד פוטג'). "זה קשה", מודה תומרקין, "זה מצריך ממך לדמיין שהיא במקום מסויים, אבל להסתכל למקום אחר וזה מאוד מאתגר. הצילום הזה בהחלט שובר את הקיר הרביעי, והקהל הוא ככה חלק מהחוויה. זה מעצים את העלילה ואת הלחץ שיש בשלבים מסוימים. הבחירה של המשקפיים מגניבה, כי כשהמשקפיים התחילו להשתגע, זה מוסיף המון לחץ וכאוס". והיו גם רגעי מבוכה מצחיקים כמו בסצנה בה הוא מנשק את הדמות של שרה, אלא שלמעשה על הסט הוא פשוט נישק את המצלמה.
כמו שאפשר להסיק משמו, "ג'רוזלם" מחובר מאוד לאתר ההתרחשות של העלילה - ירושלים העתיקה. סמטאות העיר, אתריה הקדושים, הכותל המערבי, הכנסיות ואפילו בתי תפילה מוסלמיים נוכחים בסרט, וכך גם המתחים בין המגזרים השונים: יהודים, נוצרים, ערבים. תיירים, צליינים, חיילי צה"ל שמפטרלים ברחובות, ומטורללים מקומיים כולם באותה הקלחת - אחד עם השני ונגד האחר. ממש כמו במציאות המורכבת בבירת ישראל, או לחילופין כמו בווסטרוז ב"משחקי הכס". שם אלו הם המהלכים הלבנים המאיימים שבאים מצפון שעשויים לאחד את הכוחות מול אויב משותף, פה אלו הזומבים שבאים מלמטה שאולי יעשו זאת.
"השילוב בין הדת, להיסטוריה ולפוליטיקה העכשווית הופך את הסרט למשהו מאוד מציאותי ככה. כי החיים הם לא רק משהו אחד. זה לא רק אימה או קומדיה. זה נוגע בהרבה מקומות מבחינת ז'אנרים ומבחינת הדברים שזה נוגע בהם", אומר תומרקין, אך דואג להבהיר: "זה סרט עלילתי לחלוטין, אין בו שום דבר אמיתי. סרט פאן. זה סרט אימה, קשה להעביר באמצעותו מסרים, אבל כן יש נגיעות וזה מרומז - לא דוחפים לך את זה לפנים. בסוף כולם יוצאים ומתאגדים ביחד כנגד האויב המשותף. אולי זומבים, זה מה שצריך בסופו של דבר כדי לאחד את כולם".
למרות שמדובר בסרט בדיוני לחלוטין, יש מי שלוקח אותו יותר מדי ברצינות, כמו הפרשן הנוצרי הבריטי דיוויד באס שחיפש בו רמזים לסוף העולם הקרב. תומרקין מספר שבמהלך פאנל בהשתתפותו אחרי הקרנה בדרום קוריאה, הוא נשאל האם קטעי הווידאו בתחילת הסרט, המוצגים כקטעים דוקומנטריים, הם חומרים אותנטיים.
ובכל זאת יש פה ניצול של אלמנטים דתיים לצורך בידור. זה לא משחק באש עם כל הרגישויות היום בעולם, כשמטורפים משיחיים פועלים נגד יוצרים כמו למשל בפיגוע בשארלי הבדו בפריז, או במחאות בעולם נגד הסרט על מוחמד?
"אין שם באמת דברים שנוגעים בדתות, זה נוגע לא נוגע. אבל אם מישהו ייקח את זה ברצינות, אז זו בעיה. אז מה? לא נעשה סרטים על זומבים? לא נעשה סרטים שנוגעים בדת? זה לא שאנחנו מדברים ממש על היהדות, על הנצרות או על האיסלאם. אבל זה מאחד בין כולם".
ב"ג'רוזלם" יש גם המון התייחסויות למיסטיקה ותורות הנסתר - בין השאר לקבלה - אבל תומרקין מודה שהוא פחות מתחבר לחלק הזה. "כן, אני מאמין בזומבים", הוא מתלוצץ, "תמיד יש את המחשבה הזאת של מה שקורה אחרי שהגוף נכבה. אבל זה פשוט מעגל חשמלי, נכבים וזהו. אנחנו מערכת עצבים, ברגע שזה נכבה לא נראה לי שיש משהו מעבר".
תומרקין שיחגוג החודש את יום הולדתו ה-27 נולד ביפו, אבל גר כיום ברמת גן ומסיים שנה א' בלימודי ממשל. בניגוד להרבה תל אביבים שמדווחים שירושלים מלחיצה ומעיקה עליהם, הוא דווקא מרגיש שם די בנוח. "זו עיר מהממת בעיניי. רק בשנים האחרונות גיליתי אותה יותר. אני מגיע לבקר, שם פתק בכותל, את כל החוויה".
אתה לא מרגיש שם זר?
"זה מאוד תלוי באזורים - יותר חרדי, יותר ערבי. אני יכול להבין את מי שחושש. במיוחד עכשיו בתקופה כזו באזור מזרח ירושלים, מרגישים שונה. אבל אני גדלתי ביפו, וכל השילוב הזה מאוד מזכיר לי את הבית".
בסרט מיחסים לך אובדן השפיות המכונה סינדרום ירושלים. אתה יכול להבין מאיפה זה נובע?
"אנשים יבואו מחו"ל בשביל ירושלים, במיוחד אלה שיותר מחוברים לדת. זה עומס על החושים, במיוחד לקהל שהוא דתי, אנשים שמאמינים בעניין המשיחי. דברים לגמרי יכולים להתערבב שם. זה מטורף, פתאום לראות את הדברים שגדלת עליהם ואתה מאמין בהם במציאות. אנשים באמת משתגעים שם, בטוחים שהם ישו. למי שיש בעיות נפשיות, זה לגמרי יכול לעורר אותן".
"זה גם סרט אימה, אבל בתוך מקום שהם מכירים, זה מעניין לראות. כשהטריילר יצא, אנשים ממש הסתקרנו לראות את זה בגלל ירושלים, זה משהו שמאוד מושך אנשים. יש פה גם סוג של נגיעה תנ"כית פלוס זומבים, מוזר איך לא חשבו על זה קודם? אני מקווה שאנשים שיבואו לראות, יבואו בראש פתוח - לא בגישה של 'ישראלים עשו סרט אמריקאי'. בלי סטיגמה. הרבה פעמים אנשים באים עם קונספציה מוכנה מראש, עם דעה וביקורת מהבית, ואז זה פוגע בחוויה של הסרט. אם באים עם ראש פתוח, אפשר ממש ליהנות".
"כן זה מאוד עושה חשק לנסות. נראה לי שאני אנסה, אבל צריך להיות מאוד ריאלי, לזכור שזה שהצלחת פה לא אומר שום דבר על שם. להגיע לשם זה להתחיל מאפס. לנסות זה תמיד שווה, ואני אוהב לאתגר את עצמי בדברים חדשים".
