הסיפור המופלא של טראפלס: הכלב שיישאר גור לנצח
במשך מספר ימים רדפו מתנדבים מעמותת "אסופים" באזור הגליל אחרי גור כלבים מבוהל בשדות, מחשש שעבר התעללות ונראה שרוף בחלקי גופו. רק לאחר שהוא נתפס, התגלה כי מדובר בכלב בן כשלוש שנים שסובל מתופעה נדירה ביותר שמעניקה לו מראה תמידי של גור ומחסור בפרווה. האם ימצאו לטראפלס בית אוהב?
מרדפים בשדות אחרי הכלב "השרוף"
במהלך שיטוט אקראי בפייסבוק היא נתקלה בפוסט קריאה לעזרה שהעלו פעילות עמותת "אסופים". "הכלב נראה שרוף בתמונה שצולמה מרחוק. אומלל ועם עור שנראה שחור.
לאחר שטראפלס נתפס ונלקח לטיפול ראשוני אצל וטרינר, הם נדהמו מכך שלא היתה לו פרווה על העור. "החשש היה למחלת עור. תופעה נפוצה אצל כלבים משוטטים ועזובים", מספרת שרון. "בעמותה הזדקקו לבית אומנה בו טראפלס יוכל להשתקם עד שיימצא לו בית מאמץ ואני פניתי אליהם כדי לסייע להם בשיקום שלו, מאחר והיה מדובר במקרה מורכב".
בתי אומנה הם למעשה בתים ודירות פרטיות של מתנדבים שפותחים את ביתם לתקופות בהן הכלבים יוכלו לעבור הליך שיקום במיוחד אם הם סובלים מבעיות בריאותיות שלא מאפשרות להם לחיות בפנסיון או בהסגר, או כלבים שסובלים מבעיות רגשיות עקב התעללות והזנחה.
כלב מפוחד וחמוד
"כשטראפלס הגיע אליי, פגשתי כלב שבהתחלה היה מאוד מפוחד. רץ ישר לפינה ושם הוא נשאר. לא ממש רצה להיות בחברתי. לאט לאט תוך שבוע החל להתקרב ואז גיליתי כמה שהוא חמוד", מוסיפה שרון. בביתה במושב בית יהושע ליד נתניה, היא מעניקה מקלט לכלבים קשישים. באורווה הסמוכה גם ניתן למצוא מספר סוסים שחולצו מהתעללות.
טראפלס נלקח לבדיקה אצל הווטרינר ד"ר גיל הדר ממרפאת "וטרינרים במושבה" במושב קדימה, שם התגלה כי הכלב לא סובל ממחלות עור נפוצות, אלא מתופעה נדירה ביותר.
"בדרך כלל כלבים עם מחלות עור מתגרדים וסובלים, אבל במקרה של טראפלס, הוא לא התגרד, היה רגוע ונינוח. גיל פתח ספרי רפואה וטרינרית ולאחר מחקר קצר, הראה לי תמונות של כלבים שסובלים מאותה תופעה כמו של טראפלס. לכלבים למעשה יש פרווה על הראש, על הרגליים והגפיים, אך כל הבטן והגב למעשה נותרו כמעט בלי פרווה, אלא רק עם קצוות שיער קטנות", היא מסבירה.
עלויות הבדיקות והטיפולים היקרים היו מעל לכוחותיה של עמותה קטנה המתבססת על מתנדבים תרומות מהציבור, אך שרון חלבי לא ויתרה. היא יצרה קשר עם טל כרמי, מחברת "טל-גל" המשווקת את מוצרי מזון הכלבים של חברת פורינה, שפרש את חסותו על טראפלס בכל הנוגע לתשלום הבדיקות הווטרינריות ואספקת מזון במהלך שהותו בבית האומנה.
בן שנתיים עם פנים וגוף של גור
למשימה נרתם גם ד"ר אילן סקורינסקי רופא מומחה בבעיות עור ואלרגיה בחיות מחמד ולאחר מספר בדיקות והתייעצות עם מומחה בארצות הברית, הסתבר כי מדובר בתופעה נדירה ביותר.
"אבחון בעיית העור והפרווה החסרה היה קשה וכלל ביופסיות, מגרדים ומומחה עור. היום אנחנו יודעים שהבעיה היא הורמונלית המכונה אלופציה X, מקרה מאוד נדיר בעולם. כנראה חוסר בהורמון הגדילה שגורם למחסור בפרווה, פרצוף גורי תמידי, כפות רגליים גדולות יחסית לגוף והתנהגות ילדותית".
טראפלס סובל למעשה מגמדות (Dwarfism) ולפי בדיקת השיניים שלו, מדובר בכלב בן כשנתיים עד שלוש שנים, שנראה כמו גור. בבירור שערכו בעמותת "אסופים" מהכפר ממנו הגיע, מסתבר כי נולד שגר לצמד כלבים מגזע רועים קווקזיים. בעוד שכל הכלבים בלהקה החיה בכפר גדלו באופן תקין ומגיעים למשקל של כ-70 ק"ג, טראפלס נותר הרחק מאחור.
עלילות טראפלס: חשבון באינסטגרם בחיפוש אחר בית
"טראפלס חי אצלנו מאז. ניסינו לפרסם אותו לאימוץ אחרי שהבנו שהכל בסדר איתו, אבל לא הגיע אפילו טלפון אחד עליו. פרסמנו בפייסבוק, ברחבי הרשת. אחרי שלא הגיעו פניות, החלטתי לנסות גישה אחרת. מאחר והוא כל כך מתוק ואוהב להצטלם, החלטתי לפתוח לו חשבון באינסטגרם וגם בפייסבוק", היא מגלה.
במהלך השבועות האחרונים מקפידה שרון לפרסם תמונות מעלילות טראפלס וכבר החלה לצבור קהל עוקבים מכל העולם ואפילו למצוא כלב עם בעיה דומה בחו"ל. "כרגע הוא פה ויהיה פה כל עוד יצטרך בית, גם אם זה יהיה לשנים רבות. גיע לו בית ומשפחה משלו. מישהו שיאהב רק אותו והוא יהיה בתוך בית, במיטה שלו", היא אומרת.
"טראפלס לא מחונך לצרכים כי מעולם לא גר בבית, מסורס, מסתדר עם כלבים, זכרים ונקבות, מאוד אוהב ילדים. מאוד חברותי, חייכן, חמוד, לא מושך בטיולים, הולך מאוד יפה, קצת מפחד ממכוניות. הוא לא נובח הרבה, אבל שומר ונובח כשרואה אנשים שלא מכיר שמגיעים הביתה".
לדבריה, אחד היתרונות לכלב קירח מפרווה הוא "שהוא לא מנשיר פרווה בבית, וגם פרעושים וקרציות מגיעים בכמויות פחותות מאחר והם לא מעוניינים בו כל כך, וגם בקיץ פחות חם לו".
במהלך שהותו אצל שרון היא נתקלה במבטים סקרנים וגם מפוחדים מקרב אנשים אותם היא פוגשת ברחוב במהלך טיול עם טראפלס. "יש כאלה שקצת נרתעים, באים ללטף ואז פוחדים שמשהו ידביק אותם. ברגע שהם מבינים שזו לא מחלת עור מדבקת, אלא הורמונלית, אז הם מתקרבים ומלטפים", היא מציינת. "ילדים מאוד אוהבים, כנראה כי אין להם בראש דברים שלמבוגרים יש".
מחפש משפחה אוהבת
את הרגע בו ייאלצו להיפרד, היא מעדיפה להדחיק. "בלב אני מקוה שלא נמצא לו משפחה", היא צוחקת. "כולנו התאהבנו בו, כל המשפחה. מכל הכלבים שהיו לי במהלך השנים, גם גורים וגם בוגרים, הוא הכלב שהכי נקשרנו אליו. מצד אחד, טוב לו ונעים לו פה, כי אוהבים אותו וקשה יהיה לי לתת אותו. כשאני חושבת על החיים שלו בהמשך, שהוא צריך להיות כלב רגיל בבית".
לפנייה לכתב/ת 
