ברגותי אינו איש שלום

כשמביטים על ניסיונותיהם החוזרים ונשנים של פוליטיקאים ישראליים להמליך את מרואן ברגותי על הפלסטינים, ראוי לשאול את אותם שתדלנים שלוש שאלות: הראשונה - מדוע דווקא ברגותי? השנייה - האם הם באמת סבורים שברגותי הוא נלסון מנדלה הפלסטיני, והשלישית - במה זה יועיל לישראל?

עוד בערוץ הדעות:

"עזרת ישראל" וביטחון מדינת ישראל

נשבר לנו להיות סמל

שוק השכירות הפרוע

מנהיג התנזים הורשע ב-2004 ונידון לחמישה מאסרי עולם מצטברים על רצח חמישה ישראלים וזרים ול-40 שנות מאסר על ניסיונות לרצח. בגין אחריותו לרציחתם של עוד 32 בני אדם, הוא חמק מעונש רק בשל בעיה משפטית. הספק לא רע עבור "איש שלום".

פוליטיקאים ישראלים שפגשו לאורך השנים את ברגותי בתאו נדבקו כנראה ב"סינדרום השבדי", אותו קשר פסיכולוגי מוזר שנוצר לעיתים בין שבויים לשוביהם. הם תובעים לשחררו בטענה שמדובר בלוחם חופש, במלך הרחוב הפלסטיני. הם מתבססים על סקרים מפוקפקים שנערכו בשטחים שמהם משתקף ברגותי כמנהיג הבא של "השטחים", ששחרורו יקל על ישראל בעשיית שלום עם הפלסטינים. "נוציא אותו מהכלא ונעשה אותו פרטנר לשלום", הם מהרהרים לעצמם.

מדוע ברגותי? איש לא מצפה שדווקא ברשות הפלסטינית יקום וצלב האבל פלסטיני, כאותו סופר ומחזאי שהיה לנשיא צ'כוסלובקיה. מנהיגי העולם הם על פי רוב כלכלנים, עורכי דין, אנשי אקדמיה ואנשי צבא או פוליטיקאים מקצועיים. אבל קשה למצוא ביניהם מישהו שבראש הרזומה שלו מופיע... "רוצח סדרתי". אפילו בעולם הערבי והמוסלמי קשה למצוא תקדים כזה.. אולי מנהיג דאעש בגדאדי. אז מדוע דווקא ברגותי? את החברה הפלסטינית אני עוד יכול להבין. זו דוגלת בכך שמנהיגה יכול לבוא רק משדרת "המקריבים", היינו, מי שהפעיל טרור נגד ישראל, מי שמבוקש על-ידי ישראל או מי שנכלא בישראל. אבל קשה להבין פוליטיקאים ישראלים הסבורים (בטעות קשה) שדווקא ברגותי יהיה "טוב לישראל".

האם הם אינם יודעים שמי שמשוחרר מכלאו הישראלי ביוזמת ישראל, ייאלץ כל שארית ימיו להוכיח שלא דבק בו רבב של שיתוף פעולה? האם הם אינם מבינים שייאלצו לצפות בעיניים כלות כיצד הופך הגיבור שלהם, דקה לאחר שחרורו מהכלא, מ"אוהד" לעוין?

"מנדלה הפלסטיני?"

שמענו לא אחת את ההקבלה של ברגותי לנלסון מנדלה. זה לא מגיע למנדלה, שהיה איש של שלום, שגם כאשר עסק בלוחמת גרילה נגד הממשל הלבן, ייחל לשלום, הטיף לשלום ואחרי שחרורו מהכלא עסק בהשכנת שלום. ברגותי רחוק ממנדלה. ביחסו לישראל ולאפשרות של שלום אמיתי עם "המדינה הציונית", ברגותי קיצוני יותר מיאסר ערפאת. מיד לאחר חתימת הסכמי אוסלו, כשהרשות הפלסטינית וקצינים ישראליים (ואנוכי בתוכם) נרתמו למימוש ההסכם, הפציר ברגותי באדיקות בערפאת, לאפשר לו לפעול נגד הסכם השלום, ולשם כך גייס כמה אלפי אנשי תנזים ששכנעו את הציבור הפלסטיני ש"השלום איננו הדרך היחידה". ערפאת, אחרי שחתם על הסכם השלום, שב כזכור אל דרך הטרור וברגותי היה המוציא לפועל של מדיניותו. ברגותי הוא יותר ערפאת מאשר מנדלה.

התועלת לישראל. ראש עירית חברון מוחמד עלי ג'עברי כמעט וחוסל ב-1968 אחרי שהסכים לשמש כראש המנהל האזרחי בגדה המערבית על פי בקשת ראש הממשלה לוי אשכול. שני שלישים מקרב אנשי אגודות הכפרים שהומלכו על-ידי ישראל בתחילת שנות ה-80 על הגדה, חוסלו על-ידי בני עמם. זאפר אל מסרי, שהסכים לשמש ראש עיריית שכם אחרי הפצרות הממשל הישראלי, נרצח למרות שהיה בן לאחת המשפחות הגדולות והמשפיעות בגדה. עוד שורה ארוכה של ראשי ערים, פקידים ובעלי תפקידים אחרים שהתמנו בחסות הממשל הישראלי נקטלו על-ידי שלוחי אש"ף כי הפרו את אחדות השורה הפלסטינית. שכחתם?

אסור לשחרר את מרואן ברגותי משום שהוא איננו איש של שלום. רוח השלום מפעמת בלבו של מנהיג "התנזים", רק כאשר הוא שוהה מאחורי סורג ובריח. כאשר הוא מתהלך ברחוב הפלסטיני בראש כנופיותיו, אין מחרחר עימות גדול ממנו. אם יש מנהיג פלסטיני שעלול להנציח את העימות הפלסטיני עם ישראל, זהו ברגותי.

ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ובעבר שימש בתפקידים בכירים ב"שטחים".