המעשיות של צורף / פלג בחמישי

הקרפדה

צורף, הבלונדה ואגדות הטניס

"מי זאת הבלונדה שם?", התעניין שלמה צורף במהלך שידור גמר ווימבלדון, כשהמצלמה שוטטה ביציע המכובדים. היא ישבה בין סטפן אדברג לבוריס בקר, שתי אגדות טניס, אבל פרשננו החליט – כנראה למען הדור הצעיר – שעדיף להתמקד דווקא בבלונדה.

לפני כחמישה חודשים הושעה צורף מהשידורים, אחרי שאמר על טניסאית אסטונית: "יש לה חתיכת פרונט, קשה מאוד לזוז". שטויות, עכשיו הוא שוב בפרונט, טוחן את המוח ללא הפסקה ומעבר לדאחקות סקסיסטיות ואינפנטיליות, מפגין שטחיות וממציא סיפורים שלא היו ולא נבראו.

ליד הבלונדה ישבו בוריס בקר וזוגתו, לצידם היה מושב ריק, ושם ישב ביורן בורג. עוד הזדמנות להרחיב מעט על שניים מענקי הטניס, אבל צורף דיבר על הכיסא הריק – וכדאי שתשבו. "רק ביורן בורג יושב לבד", הוא אמר, ומיד פירשן: "כל הגדולה, כל השנים, כל התהילה, נשאר בלי כסף ובלי בחורות". השדר שלצידו סיכם את הנקודה: "רווק!"

מעניין, כי לא הרבה אחר כך שוב התמקדה המצלמה בפנומן השוודי, כשלצידו רעייתו ואם בנו, פטרישיה. לפני שהתחתנו, בורג היה נשוי פעמיים ויש לו עוד בן מחוץ לנישואים. נכון, הוא איבד לא מעט מיליונים בעסקים כושלים, אבל מכאן ועד להפיכתו לגלמוד וחסר כל ארוכה הדרך.

בחודש שעבר, למשל, התקשורת השוודית חגגה לו 60 ואחת הכותרות הייתה "השם ששווה מיליונים". אבל מה לכל אלה ולרכלן באולפן? מספיק שהגברת בורג קפצה לשירותים או למזנון, כדי להודיע לעם ישראל שביורן נשאר "בלי כסף ובלי בחורות".

ביציע המוזמנים ישב איוון לנדל, מאמנו הבכיר של אנדי מארי. בעמדת השידור מתחתיו צפה במשחק ג'ון מקנרו, שנמנה עם צוות האימון של מילוש ראוניץ'. מערכת היחסים בין שני כוכבי העבר שנפגשו שוב כמאמני הפיינליסטים היא סיפור עסיסי שהעסיק את התקשורת האמריקאית. בשלב מסוים של הגמר החליט גם הפרשן שלנו להרחיב בנושא.

"איזו יריבות הייתה ביניהם!", התלהב צורף. "אבל לנדל היה מספיק גדול לצאת יום אחד בהצהרה: 'מה שיש למקנרו בציפורן אין לי בכל הגוף. אני רק עניין של עבודה ומשמעת עצמית'". סיפור מעניין, אלא שבמציאות הוא היה בדיוק הפוך.

בין הצ'כי לאמריקאי שררה בשנות ה־80 עוינות שסיפקה לא מעט כותרות. השיא היה בראיון שבו אמר מקנרו: "יש לי יותר כישרון בזרת ממה שיש ללנדל בכל הגוף". הוא אפילו הוסיף: "לנדל הוא רובוט שפוגע בפופולריות של המשחק". הצ'כי עקץ בחזרה: "מקנרו פשוט שונא את כל מי שמנצח אותו", ורק אצל צורף הפכו ההקנטות למפגן ג'נטלמניות מרגש והדם הרע – לסיפור אהבה.

ג'ון מקנרו עם מילוש ראוניץ'(צילום: גטי אימג'ס)

אבל מהר מאוד חזר הפרשן לעצמו. כשהבמאי הציג עוד קלוז־אפ של קים מארי, אשתו של אנדי, המומחה העולמי לטניס ולפיזיקה שוב הפליג בדמיונו והסביר: "הלחץ מקפיץ לה את השערות למעלה. זה חשמל באוויר. אני מקבל עור של קרפדה מדברים כאלה, ואצלה קופצות השערות". כן, גם באירוע הספורט הכי מכובד ואקסקלוסיבי בעולם, אנחנו תקועים עם הקרפדה בביצה.

הקורבן

היריבות הפרובלמטיות של לנסקי

זוכרים את סיפורי הסבתא של אולגה לנסקי? לפני קצת יותר משנתיים הצליחה האצנית לשבור את שיאה המיתולוגי של אסתר רוט־שחמורוב ב־100 מטר, אלא שמיד אחר כך חמקה מבדיקת סמים וטסה לאוקראינה בטענה שסבתה חולה. בית הדין של הוועד האולימפי ביטל כמובן את ה"שיא" והשעה אותה לקצת פחות מחצי שנה. עונש מצחיק.

מאז היו ללנסקי לא מעט הזדמנויות להוכיח שביכולתה לשבור שיאים גם כשבודקים אותה, ולהשיג את הקריטריון האולימפי במרוץ החזק שלה – 200 מטר. זה לא כל כך הלך.

היו לה מספיק הזדמנויות. אולגה לנסקי(צילום: גטי אימגס)

באליפות ישראל בחודש שעבר היא קבעה 23.61 שניות (41 מאיות איטי מהקריטריון), והיה לה גם הסבר: "קשה לי לרוץ בלי מתחרה טובה שתמשוך אותי קדימה. אני מקווה שאעשה את זה באליפות אירופה". ואכן, בשבוע שעבר נערכה אליפות היבשת באמסטרדם, התוצאה של לנסקי הייתה איטית עוד יותר (23.90), אבל התגובה שלה שברה שיא. את שיא החוצפה.

"אני מאוכזבת", אמרה הישראלית בסיום. "נאלצתי לרדוף אחרי ארבע רצות מהירות וקשה מאוד לרדוף בצורה כזו". הבנתם? בארץ קשה לה מאוד כי המתחרות חלשות, ובחו"ל היא מתקשה לרדוף אחריהן, כי הן חזקות.

וכל זה מחזיר אותנו לפתרון האולטימטיבי. בנובמבר 2014 החליט אמנון לוי להציג כקורבן דווקא את הספורטאית שחמקה מבדיקת סמים. בתוכנית הזויה שנקראה "הפנים האמיתיות של אולגה לנסקי" ושודרה בערוץ 10, הוא נתן סטופר לאמא שלה אירינה, וראו זה פלא: הילדה ניפצה את שיאה של שחמורוב לרסיסים!

והמסקנה פשוטה: כדי שאולגה תהיה במיטבה, הכי טוב לרוץ לבד, כשאמא מודדת זמן, ובלי האיש המפחיד הזה עם האקדח בזינוק. כמו באולימפיאדה של אמנון.

כדי שהיא תהיה במיטבה, אמא צריכה למדוד זמן(צילום: טיבור יגר)

המהפך

מה חושב דמאיו על לה פמיליה

את פניו האמיתיות של משה דמאיו כולם מכירים. הבעלים ה"כתום בנשמה" ששילם משכורות לעצמו ולבתו בשכונה, מצא עבודה אצל אלי טביב, ובטקס הצגתו כבר לא הזיל דמעה כמו בהודעת הפרידה מבני־יהודה.

דמאיו גם לא דיבר על חזונו ומשנתו, אלא רק הודיע ש"ילמד את המערכות". בקונצרן רב־מערכתי שכזה הלימודים יימשכו כנראה זמן רב, אבל דומה שאפשר להירגע כי לפי הפרסום, למנכ"ל החדש כבר נקבעה פגישה עם "לה פמיליה", כלומר הארגון ששולט בארגון.

מה חושב המנכ"ל החדש על הקהל של קבוצתו החדשה ועל "לה פמיליה" בפרט? או, בשביל זה שווה לחזור למשחק בין בני־יהודה לבית"ר ירושלים באוקטובר 2010, שהפך לשדה קרב בבלומפילד ומחוצה לו. שתי הקבוצות הועמדו לדין בהתאחדות, ושם אמר דמאיו: "גם אם היו 500 שוטרים, הקהל של בית"ר היה מתפרע כי זה הדפוס של אוהדי בית"ר".

יו"ר הקבוצה הירושלמית דאז, איציק קורנפיין, הגיב: "זה בגלל שהתנהגו לאוהדים שלנו כמו לעדר של חיות", ודמאיו העמידו במקומו: "הבעיה שלך, קורנפיין, זה שאתה מגן על ה'לה פמיליה' האלה ולכן אתה אוכל קש".

בקיצור, נגמרו הימים ש"לה פמיליה" קבעו משהו בבית"ר, וזה בטח מה שהמנכ"ל החדש יודיע להם בפגישה. ואם לא ילך בטוב, תמיד אפשר לטפל בבעיה כמו בעימותים עם אוהדי בני־יהודה. הבת של דמאיו תעלה ליציע ותחטיף להם מכות.

הבדיחה

הקאש ששבר את אוחנה

מכה קשה נפלה על המדינה. 33 שנים אחרי הצהרתו של מנחם בגין, קם המאמן הכושל שהפך לפרשן הבית של ההתאחדות, והודיע: איני יכול עוד!

בניגוד לראש הממשלה המנוח, אוחנה דווקא פירט את מניעיו: "ההתאחדות גיבשה מבנה שכר חדש למאמנים שאני אישית מתקשה לקבל אותו, כך גם לגבי המניעה להמשיך בעיסוק התקשורתי כפרשן שהוא מקור הכנסה והנאה חשוב עבורי".

ובמילים אחרות: אותי מעניין רק הכסף. מכיוון שלא אוכל לחלטר בשני המקומות גם יחד – בלי קשר לתוצאות שאני מביא או לשטויות שאני מדבר – אמשיך רק בעיסוקי העיקרי: פטפטן צמרת ששומר על החברים שלו.

איני יכול עוד! אלי אוחנה(צילום: עוז מועלם)

הנה, רק בשבוע שעבר אמר הוגה הדעות בעניין עומר אצילי: "אני לא חושב שתפקידו של בורר לקבוע תג מחיר. אני על הרכוש שלי אקבע את המחיר שאני רוצה". ככה הוא דיבר, בגוף ראשון, כדי שנבין שגם כשטביב לא נמצא בסביבה, יש מי שמדבר מגרונו. מוזר, כשהעבריין ממיאמי התעמר באצילי, אוחנה לא האשים אותו בעבירות רכוש.

"אני גאה על ההישגים, בעיקר על ההעפלה לאליפות אירופה ב־2014", הוסיף אוחנה, והתעלם כמובן מהכישלון הגדול באליפות עצמה, כמו גם מכמה תבוסות מחפירות שספגה נבחרתו. כל עוד הוא מגן על הסחבקים בהתאחדות, מה אכפת להם שחטפנו שישייה (מיפן) או שביעייה (מגרמניה)? הם עשו שמיניות באוויר כדי שיישאר.

והכי מרגשת הייתה הודעת הפרידה שפירסם יו"ר ההסתדרות לכדורגל, עופר עיני: "הודיתי לאלי על נכונותו להתגייס לכל משימה לאומית כאשר הדבר נדרש". ברור, כל עוד הוא לא התקשה לקבל את מבנה השכר.