פיגוע סביבתי במפרץ חיפה / דעה

המועצה הארצית לתכנון ולבנייה הכשירה ביום חמישי האחרון שתי תוכניות חדשות במפרץ חיפה. האחת, תוכנית להקמה של חוות מיכלים חדשה לדלקים שונים (נפט גולמי, קונדנסט-חומר גלם המשמש להפקת נפט שנמצא במאגרי הגז שלחופי ישראל, וגז פחממני מעובה- גפ"מ או גז בישול), וכפי הנראה גם מתקן זיקוק חדש, במתחם "קרקעות הצפון" הצמוד לבתי הזיקוק. השנייה, תוכנית להרחבת הפעילות במתחם בתי הזיקוק עצמו, עד פי 3 מהפעילות הקיימת במתחם כיום. שתי התוכניות המדוברות עומדות על הפרק כבר שנים ארוכות ואושרו בוועדות התכנון השונות, כאשר הפעם נדחה הערר בנוגע לקידום שתי התוכניות, שהוגש על ידי ארגוני סביבה שונים ותושבי חיפה.

אישור התוכניות הללו מעלה תהייה גדולה, בעיקר נוכח מצב איכות האוויר במפרץ חיפה כיום. לאחר שנים של הדחקה והתעלמות, משרדי הממשלה ובראשם משרדי הגנת הסביבה והבריאות הכירו בזיהום האוויר במפרץ חיפה כעובדה שיש לטפל בה, אף שלא הכריזו בפועל על האזור כמוכה זיהום אוויר. כמו כן, המשרדים הכירו בעובדה שזיהום אוויר גורם לתחלואה ואף לתמותה. הכרה זו, לאחר שנים של מחאות ומאבקים ובעקבות דו"חות שונים שהצביעו על תחלואה עודפת באזור המפרץ, הובילה ליישום של תוכנית לאומית לצמצום זיהום האוויר במפרץ חיפה והקריות. התוכנית כוללת הקצאת משאבים וכוח אדם לניטור ולטיפול במפגעים הסביבתיים במגזרי התחבורה והתעשייה.

והנה, "באופן מפתיע", למרות ההכחשות החוזרות והנשנות לאורך השנים בנוגע לזיהום האוויר, המשרד להגנת הסביבה מכריז חדשות לבקרים על הפחתה משמעותית בזיהום האוויר, בעיקר במגזרי התחבורה והאנרגיה, מבצע סיורים ובדיקות פתע במפעלי התעשייה שמעלים לא פעם כשלים ומפגעים, מציב לתעשייה דרישות סביבתיות מחמירות יותר ומתחיל לפעול נגד מפעלים סוררים. כלומר, פתאום התברר, שלא רק שיש זיהום אוויר יש גם מקורות זיהום ומזהמים, ושזיהום האוויר במפרץ חיפה אינו גזרה משמיים.

למרות מאמציו של המשרד להגנת הסביבה, והפעילות הנרחבת שלו בפרסום פעולותיו והצלחותיו לציבור הרחב, עדיין קיים חוסר אמון בסיסי בינו לבין הציבור. ממצאי המחקר האפידמיולוגי הבוחן את הקשר בין תחלואה לזיהום אוויר במפרץ חיפה, שפועל בראשות משרדי הבריאות והגנת הסביבה, טרם פורסמו לציבור הרחב, בשל מחלוקת לגבי שיטות המחקר. באופן פרדוקסלי, חלק מהממצאים כבר פורסמו בכתב עת מדעי יוקרתי, והצביעו על תחלואת יתר של סרטן באזורים רבים במפרץ חיפה. גם נתונים חדשים בנוגע לזיהום אוויר חריג באזורים שונים בחיפה לא עומדים בקנה אחד עם דיווחי המשרד ולא הובאו לידיעת הציבור, אף שהמשרד טען שהממצאים לא נכונים ומקורם בטעות במעבדה שביצעה את הבדיקות בחו"ל.

על כן השאלות המרכזיות הן: האם נכון להרחיב את הפעילות התעשייתית ואת האגירה של כימיקלים מסוכנים ומזהמים באזור מפרץ חיפה? ואם כן, האם צריך וניתן לדון בהרחבת מתחמי התעשייה במפרץ לפני שמסדירים את מפגעים הקיימים? כמו כן, מדוע לא לכנס ולדון בכל התוכניות באזור כמקשה אחת, ואולי אפילו להקים מועצה תעשייתי באזור שתתכלל, תנהל ותפקח על המפעלים, וגם תדאג שכספי הארנונה שלהם יופנו בראש ובראשונה להסדרת הנושאים הסביבתיים. ועם כל הכעס על מפעלי התעשייה המזהמים, את האצבע המאשימה הפעם צריך להפנות למשרדי הממשלה ולרשויות התכנון.

השלכות משמעותיות על זיהום האוויר

בואו נשים לרגע בצד את התוכניות במפרץ חיפה ונבחן את הקשר העמוק בין איכות הסביבה ובריאות הציבור לבין עבודתן של ועדות התכנון בישראל. ועדות אלה, המייעצות למדינה בנושאי מדיניות התכנון ומאשרות תוכניות בנייה בפועל, עוסקות באין ספור נושאים הקשורים באיכות הסביבה, החל בבנייה בשטחים פתוחים ובחופים ועד להקמת מתקנים תעשייתיים. לכל אלה השלכות משמעותיות על זיהום האוויר, מקורות המים והקרקעות, כמו גם על פגיעה במגוון הביולוגי ופליטת גזי חממה. הבעיה המרכזית היא שבישראל של "שלמת בטון ומלט", כדברי המשורר, שכחו את "מרבדי הגנים" המופעים בהמשך השיר, ועוד יותר עצוב מכך, דחקו את איכות הסביבה ובריאות הציבור לתחתית השיקולים התכנוניים.

כך בפועל, מנהל התכנון וועדות התכנון רואים לא פעם בארגוני הסביבה ובנציגים הסביבתיים המועטים בועדות התכנון את מי שמעקב תוכניות או מטרפד אותן ולא את מי שמבקש לטייב אותן. אבל בעיה קשה יותר היא שוועדות התכנון מאשרות תוכניות על הנייר, שחלקן יבשילו בשטח שנים אחר-כך, ולכן קשה מאוד לציבור הרחב להבין את המשמעות שלהן בפועל. שלא נדבר על כך שאחרי הקמת המתקנים והפעלתם קשה מאוד ללכת אחורה ולהפסיק את הפעילות או לא לאשר עוד הרחבות והקלות שלא הופיעו בתוכניות המקוריות.

הכלי המרכזי של ועדות התכנון לבחון את ההשפעות הסביבתיות העתידיות של הקמת מתקן זה או אחר הוא תסקיר השפעה על הסביבה. תסקיר זה, המפרט את מכלול ההשפעות הסביבתיות של הקמת והפעלת המתקן במקום נתון: השפעה על זיהום האוויר, מקורות המים והקרקע, השפעה על הנוף ועוד - צריך לדון גם בחלופות לתוכנית המוצעת וכן להציג הנחיות ואמצעים למניעת הפגיעה בסביבה.

חסרונות התסקיר

אולם לתסקיר המבוצע בישראל יש לא מעט חסרונות. ראשית, בעוד שאת ההנחיות לתסקיר נותן המשרד להגנת הסביבה והוא גם זה שבודק אותו, הביצוע בפועל והמימון של התסקיר נעשה על ידי החברה שמגישה את הבקשה, כלומר החתול שומר על השמנת. כמו כן, לרוב קיימת רק חלופה אחת אמיתית, ולכן היא החלופה הנבחרת. בנוסף, כיום אין חובה לכלול בתסקיר ההשפעה על הסביבה גם היבטים של בריאות, ולכל היותר, במקרים מיוחדים, התסקיר הסביבתי בוחן את ההשפעה על תחלואה ותמותה עתידיים, אך לא לוקח בחשבון מגוון של היבטים המתייחסים לבריאות כמצב של רווחה פיזית, נפשית וחברתית. אולם מעל לכל, הועדה הארצית לתכנון ולבנייה מקלה מאוד בנושאים הסביבתיים, ולרוב מפרידה בפועל בין היבטים של תכנון להיבטים סביבתיים. לכל היותר היא מגלגלת את האחריות לוועדות המחוזיות והמקומיות שצריכות לאשר את התוכניות בהמשך.

בנוגע לערר על התוכנית בקרקעות הצפון, הצהירה ועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה כי "נערך תסקיר השפעה על הסביבה הכולל בחינה מקצועית של כלל ההיבטים הרלוונטיים להשלכת התוכנית על הסביבה ומסקנותיו הוטמעו בתוכנית. בהמשך, כתוצאה מההתנגדות, נקבעו תנאים מחמירים נוספים על מנת למזער את הסיכונים מן התוכנית, תוך שמירה על בריאות הציבור".

לגבי הרחבת מתחם בתי הזיקוק צוין כי "לתוכנית נערך תסקיר השפעה על הסביבה. במסגרתו של התסקיר נערך סקר סיכונים בריאותי על פי פרוטוקול EPA . הסקר נבדק על-ידי המשרד להגנת הסביבה על-ידי חברה אנגלית ונמצא כי אין סיכון בריאותי מהפעילות במתחם". אבל את הטענות הללו שמעו תושבי חיפה לאורך כל השנים, וההוכחות בשטח הפוכות מאלה שמראים המודלים והתחזיות של תסקירי ההשפעה על הסביבה. די שניקח בחשבון שהתוכנית שאושרה להרחבת בתי הזיקוק, מכשירה "על הדרך" כ-250,000 מ״ר של מבנים קיימים, שנבנו לאורך השנים. גם התוכנית המקורית בקרקעות הצפון, שיעודה היה להקים חווה חדשה ומודרנית במקום החוות הישנות והמזהמות בקריית חיים, בקריית טבעון ובנמל חיפה, הפכה לתוכנית להקמת חוות דלקים נוספת ותוביל להגדלת כמות הדלקים המאוחסנים והמטופלים במפרץ חיפה. זאת ועוד, ועדת הערר לא התייחסה לדרישה של המשרד להגנת הסביבה להקטין את נפח הדלקים במתחם, כדי להבטיח שלא תהיה פגיעה בבריאות הציבור. לכל אלה צריך להוסיף את העבר הסביבתי המפוקפק של החברות שהגישו את התוכניות. על כן, ההחלטה של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לאשר שוב את התוכניות התעשייתיות במפרץ חיפה היא לא פחות מפיגוע סביבתי.

פרופ' עדי וולפסון הוא מומחה בתחום הקיימות וההנדסה הכימית ופעיל סביבתי