דרכו של טראמפ: אמריקה חדשה ומבודדת
מול רבים שניסו להציב כל מכשול אפשרי בדרכו - ולבסוף הריעו לו, הכריז דונלד טראמפ כי ינהיג את המפלגה במרוץ לנשיאות. הוא הפריח הבטחות רבות ומילת המפתח הייתה "אני", אך האיש שרצה להיראות נשיאותי די כשל במשימה
זה היה הרגע לו ציפה יותר מכל - לעמוד מול צירי הוועידה הרפובליקנית, שרובם לא האמינו שהוא יכול, שליוו את המרוץ בלעג ובארס כלפיו וחשבו שהוא אולי יודע לבנות בניינים גבוהים עד השמיים אבל הוא בהחלט לא יכול ולא ראוי להיות מי שמייצג אותם, ובמבט מתריס, בחזות מדושנת עונג, כמו מי שביקש למצות את הרגע ולסחוט אותו ככל שניתן, הצהיר דונלד טראמפ: "כן, בכבוד רב אני מקבל את המינוי להיות המועמד שלכם לנשיאות". עיניו שוטטו סביב כמו לוודא שכולם עדיין שם, שזה אמיתי, שאין זה רק חלום.
שנה שלמה חיכה טראמפ לערב המתוק הזה, עם בלונים צבעוניים וקונפטי, כשלצדו מלניה בשמלה לבנה, מחויכת כאילו לא חלפו רק יומיים מאז שתפסו אותה עם נאום של מישל אובמה. היא הופיעה מפויסת, חיבקה את בנם המשותף, בתקווה שהמשבר המשפחתי כבר מאחוריה. זה התגלע נוכח האשמות שהפנתה לאנשי הקמפיין של בעלה, שלא שמרו עליה מספיק ואיפשרו לה ליפול עם הנאום.
שעה ורבע דיבר דונלד טראמפ. הוא רצה מאוד להיראות נשיאותי, אלא שמדי פעם השפריץ לו הדונלד. התוצאה הייתה נאום שהוא לא לכאן ולא לשם, מין ערבוביה של משפטים שחוזרים על עצמם במעגלים, כאשר בין לבין הוא גם מאלתר ומוסיף, נאום שאין לו התחלה, אמצע או סוף. היה בו אוסף של מחמאות והאדרה עצמית: "אני אתקן, אני אסדר, אני אשפר. רק אני מכיר את השיטה ועל כן אני יכול לתקן אותה. אדאג לכם לביטחון ולפרנסה. אני התעשרתי ואני אעשיר את אמריקה".
הריעו למי שלא באמת האמינו שינהיג אותם
הקהל התמוגג, כאילו זה עתה שמע במו אוזניו את קול שקשוק מטבעות הכסף ורשרוש השטרות שיגיעו לכיסו אם רק יבחר בו. תרועות רמות נישאו למנהיג שרק לפני חודשים ספורים רצו רבים כל כך בקרב קהלו להקים משוכות כדי לא לאפשר את הכתרתו כמנהיג. הם האמינו שהוא מסכן את הסיכוי שלהם להגיע לבית הלבן.
ואיך הוא יעשה זאת? טראמפ אמר בדיוק מה שהקהל רצה לשמוע. "אני אבנה חומה בגבול מקסיקו, אעצור את המהגרים, לא אתן למוסלמים להיכנס, לא אתן למהגרים מארצות שבהן יש טרור להיכנס. חוק וסדר, סדר וחוק.
"לא אמשיך לממן את נאט"ו, אפסיק את הסכמי הסחר, אבטל את תוכנית הבריאות של אובמה, אשנה את ההסכם עם איראן, אחזק את ארגון הרובאים, אלחם בטרור, ארסק את דאעש, אני, אני, אני, אני".
בלי בשורה, בלי ניצוץ, בלי רוח
רק דבר אחד הוא לא הבהיר: איך הוא יעשה את כל זה, אם בכוונתו לבודד את אמריקה ולמנוע משלוח כוחות לאזורים בעלי פוטנציאל בערה? איך אמריקה תוכל לצעוד בדרך שהציע, אף שהדרך הזו בדלנית כל כך?
היה זה נאום שלא הייתה בו בשורה ולא רוח חדשה, לא היה בו ניצוץ שיכול להדליק תקווה או רגע אופטימי של חיוך. המסר המרכזי שעלה ממנו: אני התשובה לכל בעיות של אמריקה, ואני אחזיר אותה להיות נהדרת מחדש על ידי זה שאבודד אותה. "אמריקניזם זה לא גלובליזם", הייתה הסיסמה החדשה שהביא בנאום, וכדי להמחיש עד כמה הוא רוצה להרחיק את אמריקה מהעולם הוא חזר על סיסמה קודמת שלו, "אמריקה קודמת".
את ישראל הזכיר טראמפ פעם אחת: הוא לא אמר מה שהיה נהוג לומר באירועים כאלה עד כה, "אמריקה בראשותי תערוב לביטחון ישראל והברית בין המדינות היא בלתי ניתנת לשבירה". זה מה שנהגו לומר מועמדים לנשיאות מג'ורג' בוש ועד ברק אובמה, שלא לדבר על ביל קלינטון. אצל טראמפ היה ניואנס אחר: "נשתף פעולה עם בת הברית הגדולה שלנו באזור, ישראל, במלחמה נגד דאעש".
האם כיוון לכך שישתמש במודיעין ישראלי, בסיוע ישראלי? הוא לא פירט. כך גם לא הסביר איך הוא בדיוק מתכוון למשל להיות "הקול של מעמד הביניים ושל הסטודנטים שלא יכולים לשלם את ההלוואות שלקחו לשכר לימוד, ושל החד הוריות, ושל אלו שנאנקים ועובדים ולא מצליחים להתפרנס". מילים, מילים, מילים - ו-10,000 בלונים פרחו באוויר כמו המילים שיצאו מפיו של טראמפ, שמאוד רצה להיראות נשיאותי, אבל לא כל כך הצליח.
לפנייה לכתב/ת 
