רוצה להשתחרר מבלי להרגיש מחוללת

לא האמנתי שזאת מיכל, כשנתקלתי בה בפלורנטין אחרי עשר שנים. הילדה שבתיכון תמיד לבשה את החצאיות הכי ארוכות, זאת שהיתה הכי "דוסית", הייתה כעת משוחררת, זורמת ובעיקר מפלרטטת. אך משהו בשינוי הזה היה לי מעט מוזר. חבורת בנים מסוחררים בדיוק הקיפה אותה, ומצד אחד, נדמה היה שנוח לה במצב הזה. נוח לה כשההוא נוגע לה בירך, נוח לה שהם מנשקים אותה לשלום. ידיד אחד שלה התבדח איתה, היא צחקה, והוא בתגובה החליק בידו על כתפה ואל מותנה בתנועה שלרגע תהיתי אם היא יותר מינית מאפלטונית.

אבל רגע – הזכרתי לעצמי - מה אני יודעת? כי באותה תקופה הייתי חדשה בכל העולם החילוני הזה, ועבורי כל נשיקה וחיבוק בין בחור לבחורה סימנו בהכרח זוגיות, אז הזכרתי לעצמי שעליי עוד ללמוד, להבחין מתי מדובר בידידים ומתי באוהבים. אז צפיתי ביכולתה להשתחרר מהילדה הצנועה שהייתה פעם, ומדי פעם שאלתי את עצמי אם זה נעים לה, שהם נוגעים בה ככה. האם מדובר באחד מאותם מקרים ששומעים עליהם של דתיות לשעבר שבכוונה מחפשות את המגע "כי יש להן חסך"? הייתי בטוחה שכן, עד שיצא לי לדבר איתה.

בחינוך הדתי לא מלמדים נשים על ידיים סוררות. ליאת רוטנר(צילום: אילנית תורג'מן )

מתי המגע של הגבר לגיטימי ומתי לא? (צילום: Shutterstock)

"אבל את חייבת ללמד את עצמך להיות קשוחה וקרה", אמרתי. "בנות חילוניות לומדות לשמור על דיסטנס ששומר עליהן - כי הן גדלות בין בנים. ואילו בעולם שלנו לא אמור להיות מישהו קרוב אלינו מספיק כדי שנצטרך להרחיק אותו, ועל כן אנחנו כלל לא מכירות את הקודים הללו".

"את לא קולטת? זה בדיוק זה – חינכו אותנו להיות נחמדות", קוראת מיכל. "עוד באולפנה גדלנו להיות נשים טובות ומאירות פנים, שמצייתות להלכה שהבעל פוסק, שמקיימות מצוות בשמחה ובלב שלם, ובעולם של שמירת נגיעה זה אכן פועל מצוין: האישה יוצאת לדייטים והיא מתוקה ומזמינה ורוצים להתחתן איתה, והכל סבבה. אבל ברגע שמכניסים את הנחמדות והזמינות הזאת לעולם המתערבב של החילונים, היא הופכת ל'פלרטטנות', או לכזאת שמבולבלת ולא סגורה על עצמה".

"הענין הוא שלבחורה הזו אין תמיד את הכלים להבין מה היא עושה עכשיו, איך היא הודפת מעליה את הגבר שקיבל ממנה סימן של להתקרב, של לגעת. פתאום היא צריכה להתמודד עם הצורך להגיד 'לא' בתקיפות, והצרה היא שבחלק המקרים היא לא רוצה לומר 'לא' כי היא חוששת שמדובר בסתם חשיבה שמרנית מצידה, ולא במשהו שבחורה חילונית הייתה מגדירה כהטרדה או אפילו תקיפה מינית".

ואני משתעשעת במחשבה שאולי היה אפשר ללמד בכל זאת חינוך מיני בקרב בנות המגזר הדתי, אלא שזה בערך כמו לתת שיעורים בנושא "איך לבחור סוחר סמים אמין וזול". כי אם כבר נותנים להן ידע בהתגוננות מפני אלימות מינית, אז לרוב מדובר בקורס קרב מגע נגד אנסים, ולא בלימוד מתן גבולות זהירים מול בחור נחמד שרוצה לנשק אותך. עבור מחנכי הבנות הללו, מי שמחליטה להיות חילונית – "זו בעיה שלה", ושהיא עצמה תתמודד לבד עם המגע החדש הזה, שלפעמים לא נעים לה, לפעמים לא ברור לה, ולפעמים – ואולי זה העונש שלה - גורם לה להרגיש שהיא מחוללת, טמאה וחוטאת.