החיבוק עם גופשטיין - גול עצמי לקהילה/ דעה

לא משנה באיזו שעה של היום אתם קוראים את הטור הזה, דעו לכם שאסי עזר שבע. אולי אכל ארוחה דשנה, אולי רץ על ההליכון בחדר הכושר, אולי נותן כיף להראל סקעת ברחוב, ואולי נזכר בערגה בחיבוק הלבבי ההוא עם בנצי גופשטיין. בכל מקרה, הכל נפלא בחייו של מנחה הטלוויזיה המפורסם.

הסיבה שהחיים של אסי עזר תותים, היא שהוא בדיוק כמוכם. הוא לא אוחצ'ה שזוכה למטר קללות ברחוב, או מלכת או מלך דראג שצועדים חשופים אחרי מסיבה. הוא גם לא להטבפא"ק דתי שכופים עליו טיפולי המרה; לא הומוסקסואל ערבי שנמצא בסכנת חיים, וגם לא טרנסית חסרת בית שחוטפת מכות מהמשטרה על לא עוול בכפה.

עזר הוא גם לא חלק מזוג לסביות שאולם אירועים מסרב לקיים את חתונתן, לא ביסקסואל שמוחקים את זהותו כשהוא יוצא מהארון ונמצא ב"זוגיות מפתיעה" עם דוגמן אנדרוגיני, ובטח שלא "קוקסינל עם זנב או גמד עם עקמת", כמאמר השיר שפתח את העונה האחרונה של "הכוכב הבא".

כל דמותו הציבורית של עזר - מטרתה לצעוק "אני בדיוק כמוכם!". אני חתיך, גברי, נשוי, אני הטרו-נורמטיבי, שרק במקרה נמשך לגברים. הסתכלו עלי, תראו את עצמכם ותהיו מבסוטים עד לב השמיים.

לעיתים נדמה לי שעזר כל כך נואש לחיבוק הממסדי, עד שהוא לא שם לב את מי הוא מחבק. הוא לא שם לב שהוא מכשיר שרצים שאינם ראויים להיקרא "ממסד". כי במדינה בה טיפולי המרה עדיין חוקיים והמועמד לרב המשטרה, זו שאמורה להגן על כל אזרחי המדינה והבאים בשעריה, יוצא בהתבטאויות להטב"קפוביות מחרידות - צריך לחשוב פעמיים את מי מחבקים.

דקירה מטאפורית. החיבוק של גופשטיין ועזר

אחרת רגע אחד אתה מטיף על במת מצעד הגאווה שלא להגיב לאלימות באלימות (מסר ראוי, ללא ספק), ורגע אחרי כן, אתה עלול לגלות סכין מטאפורית תקועה לך עמוק בגב. וזה בדיוק מה שקרה כמה דקות אחרי שעזר התחבק עם בנצי גופשטיין, ששמח מאד להעלות תמונה של שניהם מחובקים ומעליה הכיתוב "אני אוהב כל יהודי, אבל הנטייה שלו היא ממש לא סיבה לגאווה. וגם לו נעזור כדי לעזוב את הסטייה שלו!". מעניין איך גופשטיין היה מגיב אם היה יודע שעזר הוא לא רק הומוסקסואל, אלא גם נשוי לגבר לא יהודי. יש סיכוי שרף הסובלנות שלו היה יורד עוד יותר (אם זה בכלל אפשרי).

מוטב שאסי לא ילך לחפש חברויות במועדון שלא מעוניין לקבל אותו, ושיפנים כי בין חיבוק לתגובה אלימה, יש גם אופציה עוצמתית לא פחות - של גינוי ושל פיתוח עמוד שידרה. הרי כל כך הרבה יותר נעים לחבק אדם עם עמוד שידרה. ועם כל הכבוד לאימה העצומה שהוא חש בכל פעם שהוא שומע את המילה "שוני", אסי עזר עדיין לא שווה בפני החוק. לא משנה כמה יתחתן (בחו"ל), ועם כמה הומופובים יתחבק.

חוץ מזה, שוני אינו קללה. שוני הוא תוצר בסיסי של המין האנושי. כל אחד מאיתנו שונה מהאחר ודומה לו. שוני הוא הזדמנות ללמוד, לא הזדמנות להדחיק ולדכא. ובמובן הזה, מצעד הגאווה הירושלמי היה אירוע מכונן. לא רק בתולדות הקהילה הגאה, אלא בתולדותיה של מדינת ישראל. 25 אלף אישה, איש ומי שביניהן, התאספו יחד כדי ללמוד אלו מאלו בפתיחות מרגשת.

והם עשו זאת במפגן של אחדות - אבל לא מהסוג שאסי עזר משווק. לא אחדות שמיישרת את כולם מאחורי אותו הקו, אלא אחדות שמכבדת ומכילה גם את השוני שמבדיל בין כל פרט ופרט, אחדות שמבקשת ליצור משהו חדש, משהו מחבק באמת.