אזריה נגד מפקדיו: "המג"ד שיקר, מפחד מה העולם יגיד"

היום השלישי לעדותו סמל אלאור אזריה, החייל המואשם בהריגת מחבל מנוטרל בחברון במרס האחרון. בדיון הבוקר (יום ג') בבית הדין הצבאי ביפו אמר החייל היורה כי "אם זו הייתה נקמה הייתי מתקרב ויורה לו כדור אחד בראש" והמשיך לתקוף את מפקדיו: "המג"ד סא"ל דוד שפירא שיקר לבית הדין". זאת, לאחר שביומיים הראשונים לעדותו אמר כי הפיקוד הבכיר "זרק אותו לכלבים". כשנשאל מדוע לדעתו שיקר המג"ד, ענה אזריה: "הוא מפחד ממה יגיד העולם, בגלל שהוא לפני תפקיד חדש שהיה אמור להתחיל".

התביעה הקרינה בתחילת הדיון סרטון שנערך על ידי מז"פ, ששילב את תיעוד התקרית על ידי פעיל "בצלם" עם סרטון של נהג האמבולנס בזירה עופר אוחנה. אזריה צפה שוב ושוב בפנים חתומות בתיעוד שלו יורה במחבל ואז אמר: "הייתי דרוך. הייתה לי הקסדה ביד ונתתי אותה לחברי בתגובה אינסטינקטיבית. שאר הפעולות שלי היו אוטומטיות כפי שהוכשרתי".

אזריה, הבוקר בבית המשפט(צילום: מוטי קמחי)

התובע נדב ויסמן: "בסרטון רואים שאתה פועל לאט, ללא כל הבעת חשש. אתה לא יכול להצביע על שינוי התנהגות, ולא נדרכת כי לא חשת סכנה אלא מסיבותיך".

אזריה: "זו דעתך. אתה לא היית בשטח. אם הייתי יורה מסיבותיי האישיות הייתי יורה למחבל בראש מטווח אפס". 

בתשובה לשאלת התובע ענה אזריה שירה במחבל לא רק מכיוון ששמע צעקות "יש עליו מטען", אלא כי הוא עורר את חשדו. "היו עוד סיבות", אמר. "לא ידעתי אז מי צעק. היום אני יודע שעופר אוחנה צעק". 

אזריה נכנס לדיון(צילום: מוטי קמחי)

התובע טען כי עברו כשתי דקות בין הצעקות לגבי המטען לבין הירי, בניגוד לעדות של אזריה שלפיה עברה שנייה.

אזריה: "אתה עוד פעם תופס אותי במילים. שבריר שנייה, הכוונה שלי היא שזה ברגע. לא עמדתי עם טיימר בשטח".

התובע: "אתה הטפת לי אתמול שבשטח מקבלים החלטות תוך שניות. היום אישרת לי שהחלטת לירות תוך שנייה או שניות. כך שלפי הממצאים האובייקטיביים אתה החלטת לירות במחבל שתי דקות לפני שירית".

אזריה: "אלה תובנות שלך. לא החלטתי שאני הולך לירות במחבל שתי דקות לפני הירי. הסרטונים כולם לא משקפים שום דבר".

 

התובע ויסמן התייחס לסתירות בין העדות של אזריה במצ"ח לממצאי החקירה ולסרטון, בכל הקשור להחלטה מתי החליט לירות במחבל.

התובע: "תגיד - מתי החלטת לירות במחבל? שנייה, עשר שניות, שתי דקות לפני הירי?".

אזריה: "ברגע שהבנתי את הסכנה. בשטח זה לא עובד כמו פה. אני לא יכול לענות אם שנייה או כמה שניות לפני. לדוגמה - אתן למישהו פה מכה. תשאל אותו מתי הוא חש סכנה שאתן לו מכה. הוא לא יידע לענות".

התובע: "זו לא תשובה מספקת. הנטל הוא עליך. אתה ירית במחבל".

 

התובע הראה לאזריה את הקטע מהסרטון שבו חבריו לכוח סוחבים באלונקה את גופת המחבל והוא עומד לידם אך לא מזהיר אותם מפני מטען חבלה עליו: "מה היית אומר לאמהות שלהם אם הם היו מתפוצצים?".

 

על הפער בין העובדה שאזריה טען שאמר לפרמדיקית בזירה שחשש ממטען, בניגוד לגרסה אחרת אמר לו התובע: "אתה משנה גרסאותיך במהלך המשפט".

אזריה: "אלה טענות שלכם. אני לא יכול להגיד לכם מה לחשוב".

התובע: "איך זה אפשרי שיש פרט שאתה נזכר בו, שאמרת לפרמדיקית על חשש למטען? הלוחם ת' העיד במצ"ח ובבית הדין שאמר לך אחרי הירי שהירי לא תקין. למה לא אמרת לו 'על מה אתה מדבר, היה חשש ממטען'?".

אזריה: "לא זכור לי שיח עם ת', אבל אם להתבסס על סרטון ארצה לראות מתי ת' אומר לי משהו".

 

לחיצת יד מח"כ אורן חזן(צילום:מוטי קמחי)

חיבוק עם השר לשעבר אלי ישי

 

אזריה: הרגשתי שיש 30 מעלות

התובע עימת את אזריה עם טענתו שלפיה העובדה שהמחבל לבש מעיל החשידה אותו משום שהיה חם מאוד באותו יום, לדעתו כ-30 מעלות.

התובע: "היו בין 17 ל-19 מעלות לפי חוות הדעת המטאורולוגית".

אזריה: "אתה לא יכול להגיד מה הרגשתי. גם עדים אחרים אמרו שהיה חם".

ויסמן: "גם טענתך על מזג האוויר היא שקר".

אזריה: "אתה לא יכול להגיד לי מה אני מרגיש. באותו יום הרגשתי חם - 30 מעלות".

השופטת מאיה הלר: "המח"ט אמר אז שחצי מהחיילים בחטמ"ר הסתובבו אז בפליזים".

אזריה: "אני לא יודע אם לבוש חריג או לא".

התובע נקב בשמות של ארבעה אנשים שהיו בזירה ולבשו מעילים או פליזים.

בשלב מסוים תקף הסנגור עו"ד אייל בסרגליק את התובע ויסמן: "דרישתו אתמול מאזריה לקרוא את קלסר חומרי החקירה הייתה לתקשורת, לא לבית הדין. שאלותיו פוגעניות וצריך לעצור את זה. על התובע לכבד את הנאשם". לאחר מכן אמר אזריה: "אם זו הייתה נקמה הייתי מתקרב אליו בזווית אפס ויורה לו כדור אחד בראש".

על הפער באופן שבו הוא תפס את האירוע לבין מפקדיו אמר אזריה: "לאור הניסיון של המג"ד והמח"ט, הראייה שלהם שונה את האירוע, לעומת חייל שנמצא בצבא שנה ושמונה חודשים וזה אירוע ראשון שלו".

מחייך אחרי התקרית. התמונה שהציגה התביעה

לאחר שהסתיימה החקירה החוזרת של ההגנה, השופטים שאלו את אזריה שאלות. השופט סא"ל ירון סיטבון עימת את אזריה עם סרטון הירי וביקש ממנו להסתכל על הנשק שמופיע בסרטון ואף ביקש ממנו להדגים ירי אינסטנקטיבי כפי שלמד בהכשרתו. אזריה חייך במבוכה והדגים באוויר דריכת נשק ב-60 מעלות, כיוון למטרה וירי.

אזריה השיב לשופט כי הוא בקיא בהוראות פתיחה באש. השופט שאל אותו: "אם מחבל עומד בפינת הזירה במרחק של כשישה מטרים, עם סכין ביד ולא רץ. מה אתה עושה?". החייל השיב: "נוהל מעצר חשוד מזורז. אם ימשיך ואראה שהוא יכול לפגוע בי, אירה בו על מנת לנטרלו".

השופט הקשה ושאל: "קח את אותו מחבל עם סכין על הרפצה לידו ושוכב. אז מה תעשה?". אזריה ענה כי "אני לא רופא ולא פתולוג. אני לא יכול לאבחן". סיטבון המשיך ושאל: "אם המחבל על הרצפה חי, לא גוסס ועם סכין בידו?". אזריה ענה: "אני חושב שהייתי בועט לו בסכין או יורה לו ביד".

אזריה: רציתי להגיד למ"פ שהיה חשש מיידי ממטען וסכין

השופטת מאיה הלר התייחסה לשיחה שנערכה בין צ'רלי, אביו של אלאור, לבין המג"ד שבה הזהיר האב מפני מצב הרוח של בנו.

הלר: "שמענו שאביך התקשר למג"ד והתלונן על קשיים שלך. אתה בעצמך פנית לפני כן למ"פ?".

אזריה: "לא".

הלר: "המ"פ העריך אותך מאוד. המליץ עלייך למצטיין ושתהיה חובש פלוגתי. עד לאותו אירוע הוא העריך את תפקודך".

אזריה: "אחרי שנתנו לי מטלות רבות הייתה לי בעיה עם זה שהוא לא עזר לי".

הלר: "הוא נתן לך הרבה אחריות ואתה לא התלוננת על קושי".

על השיחה עם המ"פ לאחר הירי אמר אזריה כי "בשטח, כשהמ"פ בא אליי, מה שהיה לי בראש להגיד לו זה שהיה חשש מיידי ממטען וסכין".

הלר: "למה לא אמרת למ"פ משהו פשוט כמו 'הצלתי אתכם' והקראת לו מהוראות פתיחה באש?".

אזריה: "הייתי בהלם ובסערת רגשות".

הלר: "מה שרצית שיקרה, מסיבה הכי מוצדקת, אכן קרה. אז למה תגובתך המיידית היא הלם ובלבול?"

אזריה: "זה היה אירוע ראשון שלי עם דימום מאסיבי ועצם זה שאני דורך לראשונה לעבר מחבל, בנאדם".

באשר לטענת אזריה לפיה המג"ד סא"ל דוד שפירא שיקר בבית הדין, שאלה השופטת הלר: "על מה המג"ד צריך לכסת"ח עצמו כפי שטענת?". אזריה השיב: "גם המג"ד הבין את טעותו איתי והוא צריך לקבל תפקיד בבה"ד 1. הטעות היא על איך שהוא לא השיב בשטח בשיחה איתי".

לאחר מכן שאלה השופטת הלר את אזריה מדוע הוריד את הקסדה שהייתה על ראשו בזמן הטיפול במחבל, ומסר אותה לחברו בטרם הירי.

הלר: "הקסדה לא הייתה אצלך בזמן הטיפול בפצוע בדקות שלפני הירי. למה הלכת לקחת אותה? ואיך זה שכל הנקודות התחברו לך לסכנת חיים היה חשוב לך לתת את הקסדה לחברך?".

אזריה: "קשה לי להצביע מתי הייתה סכנת חיים מיידית וממשית. להערכתי, אחרי שמסרתי את הקסדה לת'".

בהמשך השופטת הלר התעכבה פעמיים בסרטון על קטע פינוי גופת המחבל, שבו נראה אזריה רגוע ליד הגופה ולוחץ יד לברוך מרזל.

אזריה: "בשטח, בזמן אמת, אני לא זוכר שיחה עם מרזל ועם עופר אוחנה. אולי זה קרה לפי הסרטון".

אזריה מואשם שירה בראשו של מחבל המנוטרל עבד אל-פתאח שריף במרס האחרון בחברון. במהלך החקירה אתמול הציג התובע סא"ל (מיל') נדב ויסמן תמונות של אזריה מחייך זמן קצר לאחר התקרית. בכך הוא ניסה לקעקע את אמינותו של החייל על גרסאותיו המתפתחות: אזריה טען שחש הלם ובלבול לאחר הירי, דבר שגרם לו לענות תשובות חלקיות ולא מדויקות לשאלות מפקדיו בשטח לגבי מה אירע.

התובע ויסמן טען מנגד שכך לא נראה חייל מבולבל שרק לפני רגעים אחדים חש בסכנת חיים מפני מחבל שלכאורה נושא חגורת נפץ.