גדולים בחופש: התיכוניסטים שמתנדבים במד"א ועוזרים לילדים עם מוגבלויות

אושר אסולין מנצל את חופשת הקיץ כדי להתנדב במד"א ולעזור לקשישים בנתיבות. דניאל אוזן, מאיה עדניאל ונועה פתאל מארגנות מסיבות ימי הולדת לילדים מעוטי יכולת בחולון ואופיר שניאור מעכו עוזרת לילדים עם צרכים מיוחדים בתנועת הנוער "הכנפיים של קרמבו". לא מפריע להם שחבריהם לספסל הלימודים מנצלים את הקיץ כדי ללכת לים או לראות טלוויזיה. "זה תורם לבנייה האישית שלי, יש תחושה של שליחות", אומר אסולין. "בכל פעם שאני מתנדב אני הולך לשם חדור מוטיבציה".

מלאכיות ימי ההולדת

אוזן, עדניאל ופתאל החליטו שאת פרויקט המחויבות האישית שלהן במהלך שנת הלימודים, הן ימשיכו גם בחופשת הקיץ מהתיכון. במקום ללכת לים או לבריכה, לבלות עם החברים והמשפחה, הן נפגשות מידי שבוע במתנ"ס העירוני בחולון ויחד עם הרכזת שלהן מתכננות ימי הולדת לילדים מעוטי יכולת. עבור חלק מאותם ילדים מדובר ביום ההולדת הראשון שחגגו אי פעם.

במפגש הנוכחי הן מתכננות את יום ההולדת של הודיה (7), נתנאל (8) ועומר (9). שלוש הנערות מתבקשות על ידי הרכזת, שקד קדוש, לחשוב על משחקים שיתאימו ליום ההולדת ומעלות רעיונות רבים. על חלקם יש הסכמה גורפת, על אחרים מתפתח דיון. מצוידות בערכת משחקים, בריסטולים, צבעים, טושים ומספריים, הן מתחילות לעבוד.

מלאכי ימי ההולדת בחולון. "זה מספק"(צילום: רשת קהילה ופנאי חולון - מלאכי)

(צילום: רשת קהילה ופנאי חולון - מלאכי)

לעמותה שבה מתנדבות הבנות קוראים "מלאכי יומולדת", והיא פועלת במסגרת רשת קהילה ופנאי בחולון מבית החברה למתנ"סים, שמפעילה מערך התנדבות ברחבי הארץ. המתנדבים מקבלים מאגר של ילדי רווחה שהוריהם הביעו רצון לקבלת הסיוע, ולעיתים אף מקבלים פניות מהורים באופן עצמאי. לפני כל יום הולדת הם מקבלים מידע בסיסי על הילד או הילדה, ומקיימים עימם סוג של ראיון ראשוני.

"אנחנו שואלים אותם מה הם אוהבים, מה היו רוצים שיהיה ביום ההולדת שלהם ומנסים לשלב זאת במשחקים, בקישוטים, בעוגה", אומרת שקד קדוש, רכזת המתנדבים. "המשחקים תמיד יהיו על הילד שיש לו יום הולדת, הם יתרמו לביטחון שלו, ואם יש נושא מסוים שהילד אוהב במיוחד אנחנו נשתמש בו". בפרויקט הזה משתתפים מתנדבים רבים מהקהילה, בהם אופים וקונדיטורים שמספקים בחינם את המצרכים לחגיגה, כמו עוגות, חטיפים ועוד. השנה קיימו המתנדבים בחולון כ-30 ימי הולדת.

"אנחנו רגילות לכך שאם למישהו יש יום הולדת זה ברור שנצא לחגוג איתו, ופתאום אנחנו נחשפות לילדים שלמשפחה שלהם אין כסף לממן את החגיגה. עבורם הצורך לחגוג יום הולדת הוא לא מוכר ונורמלי כמו שהוא בשבילי", אומרת מאיה עדניאל, שעולה לכיתה י"ב. דניאל, שעולה לכיתה י"א, מוסיפה: "אני לא חושבת שהרבה יודעים שיש ילדים שמעולם לא חגגו יום הולדת. אחרי שאתה רואה את זה בעצמך ומשמח אותם כל כך - אתה גם לומד להעריך את כל מה שיש לך".

בחדר שבו מתכננות התלמידות את יום ההולדת הקרוב, כתוב בצבעים משפט שאולי מסכם את מהות העשייה שלהן: "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?".

"בזמן שילדים אחרים הולכים לים, יש ילד בבית שיש לו יום הולדת אבל הוא מעולם לא חגג", אומרת נועה. "זה מספק לראות את הילדים האלה שמחים, לראות את החיוך שלהם בתום החגיגה, לשמוע את התודה שלהם ושל ההורים שלהם". מאיה: "הם ממש מרגישים מלאכים ליום אחד, הכל סובב סביבם וזה מקסים ומרגש". על תהליך העבודה אומרת מאיה: "אנחנו מגיעות לפה פעמיים בשבוע, לעיתים פחות, תלוי במספר ימי ההולדת שיש לנו. אנחנו משתדלות כל הזמן לשנות ולהביא משחקים חדשים. יש לנו ערכת משחקים קבועה שאיתה אנחנו עובדים ועליה מוסיפים ומשנים".

מאיפה הרצון להתנדב, בפרט בחופש הגדול?

דניאל: "אני חושבת שכל אדם צריך לרצות לסייע לחברה בדרך כזו אחרת. אם תהיה זקוק למשהו, תשמח שיעזרו לך, אז אני מאמינה שחשוב לתת ולא לחשוש מזה".

נותנת להם כנפיים

כמו כל הילדים בישראל, גם האחים אופיר ורז שניאור מעכו נהנים בחופש הגדול, נחים ומבלים, אבל ימי רביעי הם קודש לתנועת הנוער שבה שניהם חברים "כנפיים של קרמבו". אופיר (כבת 14) הצעירה בין השניים, היא חונכת בתנועה ורז (16) הוא חניך, שכן הוא סובל מבעיות שמיעה וקשיים נוספים. בשבועות הקרובים הם ייצאו יחד למחנה קיץ.

"'כנפיים של קרמבו' היא תנועת נוער שמשלבת ילדים עם ובלי צרכים מיוחדים ויוצרת מקום ומשמעות לכל אדם", מספרת אופיר. "אני חונכת ילד עם אוטיזם קל. אני לא קוראת לעצמי מתנדבת, כי אם זה ככה אז גם החניך שלי הוא מתנדב. הוא תורם לי לפחות כמו שאני תורמת לו. זה לא רק התרומה שלי אליו, זה הדדי". רז משתתף בפעילות כאשר החונכים מתרגמים לו את המסרים בשפת הסימנים,

אופיר שניאור עם חניך. התרומה היא הדדית"(צילום: אביהו שפירא)

"כיום אני לבד עם החניך שלי כי לא מצאו מישהו שיהיה איתי, אבל צריך שלכל חניך יהיו שני חונכים, כי לכל חניך צריך להנגיש את הפעולה", אומרת אופיר. "לאח שלי למשל צריך לתרגם לשפת הסימנים, לחניך שלי צריך להגיד את הדברים מאוד לאט, כי יש לו בעיות של קשב וריכוז. לכל אחד מנגישים בצורה שהכי טובה לו. הסניף שלנו בעכו נפתח רק השנה ואני משתתפת בפעילות מההתחלה. בשנה הזו הייתי מדריכת הסעות, מלווה אותם מהבית ועד הבית, בשנה הבאה אהיה מדריכת חניכים. מבחינתי זו תנועת נוער רגילה, אני חברה שלהם והם חברים שלי, כמו כל ילד בתנועה".

אופיר מספרת כי את הפעולה מעבירים במעגל, בכל פעם בנושא אחר. "מדריך החניכים יושב באמצע ומעביר את הפעולה. זו תנועת הנוער היחידה בעולם שמשלבת את ילדים עם צרכים מיוחדים עם בני נוער. כולנו ילדים רגילים אבל לכל אחד יש צרכים מיוחדים, רק אצלם זה בולט במיוחד".

"הרגשה עילאית להציל חיים"

אושר אסולין (18) מנתיבות מתנדב במד"א בעיר כבר שנה וחצי. לא מעניינים אותו ים ומסיבות, רק להתנדב. מדוע החליט דווקא במד"א? "נתקלתי בתאונת דרכים קשה, הגעתי ראשון לזירה ולא ידעתי מה לעשות", הוא מספר, "לכן החלטתי שאני הולך ללמוד את זה ולהציל חיים".

אסולין ליד האמבולנס. "יש תחושה של שליחות"(צילום: רועי עידן)

(צילום: רועי עידן)

אסולין מספר על התאונה שהשפיעה עליו להתנדב למד"א: "זה קרה בשיעור ספורט. רצנו מסביב לבית הספר ושמעתי רעש חזק. ראיתי שני כלי רכב, אחד מסחרי ואחד פרטי. היו שם תינוק בתוך האוטו ושלוש נשים, מתוכן שתיים נהרגו. עד שהגיעו הצוותים הייתי שם לבד, חסר אונים. דודה שלי הייתה מתנדבת במד"א ושאלתי אותה האם אפשר לעשות קורס".

ומה הוא חושב על הבילויים של חבריו בחופש הגדול? "פחות מדבר אליי ים, מסיבות ובריכות. אני חושב שזה תורם לבנייה האישית שלי, יש תחושה של שליחות. בכל פעם שאני מתנדב אני הולך לשם חדור מוטיבציה".

מד"א אינו המקום היחיד שבו אסולין מתנדב. הוא עוזר גם לקהילת הקשישים בנתיבות, אבל מבחינתו הצלת החיים היא הסיפוק הכי גדול. "הפעם הראשונה שבה הצלתי חיים הייתה כאשר קיבלנו קריאה על אדם מחוסר הכרה במהלך משחק כדורעף", הוא מספר. "הגענו לשם תוך כמה דקות, עשינו החייאה, חזרו לו הדופק והנשימה ואז הגיעה ניידת טיפול נמרץ. הוא יצא מבית החולים על הרגליים".

אושר ממליץ לעוד בני נוער לקום ולהתנדב, במקום להיות מול הטלוויזיה או ללכת למסיבות בחופש הגדול. "כשאתה מצליח זו התחושה הכי טובה. אתה מרגיש 'ואו, הצלת חיי אדם'. זו הרגשה עילאית, שבאמת עשית משהו, שלא למדת לחינם. זה מרגש. ירדו לי אפילו דמעות".