אז מי יצא קטנצ'יק? / פלג בחמישי

שחצנותו ההרסנית של יענקל'ה

"אנחנו שמחים מאוד לחזור לאירופה, זאת חוויה מדהימה". ככה אמר לפני שבועיים רוני לוי, לקראת המפגש הראשון עם נומה קאליו. מדהימה זה לא מילה. חבורה אסטונית אלמונית עם תקציב של אחי נצרת הדיחה את קבוצת המיליונים של יעקב שחר והובילה לעוד הדחה משפילה - של המאמן.

כדי להבין מדוע תאונת השרשרת לא נגמרת, דומה שאין מתאים מהראיון שהעניק בתחילת הקיץ נשיא המועדון לבלוג האוהדים "מצד שני". במקום לקחת אחריות גורפת לכישלונות הסדרתיים, להוריד פרופיל, להחמיא לאלופה הטרייה או לפרגן לקודמתה, יענקל'ה התרברב, עקץ מאמנים, הכניס לשחקנים, ליגלג על בעלים ואיבד נתונים.

יצא קטן(איור: אופיר בגון)

כך, למשל, הוא נשאל: מהי הסיבה העיקרית לכך שכבר כמה עונות הקבוצה לא מצליחה? ושימו לב לתשובה: "זה התחיל במשכורות”, אמר הנשיא, "אנחנו אף פעם לא היינו בראש רשימת משלמי המשכורות בליגת־העל".

"אף פעם?" היקשו המראיינים. "גם בשנים העשירות, כששלטת בליגה ביד רמה?" והנשיא ענה: "חד־משמעית לא. התחיל עם זה רובי שפירא, שפנה לכל שחקן במכבי חיפה והציע לו כפול, המשיך עם גד זאבי, אחר כך לוני שילם הרבה כסף לבנין ולנימני... אחר כך בא גאידמק... ופתאום אתה עולה עוד ועוד בשכר שחקנים ומאבד את הבאלאנס".

הבנתם מי אשם בכישלונות? כל הנובורישים האלה שהצטרפו לשוק, וברוב חוצפתם פיתו בכסף את כוכבי הליגה. לא כמו השחקנים הכי מבוקשים בארץ שחתמו במכבי חיפה, ממניעים אידיאולוגים טהורים. תשאלו אפילו את חיים רביבו ויוסי בניון, שני פעילי איכות הסביבה, שתמיד הזדהו עם מאבקם של הירוקים.

לשחקנים שלא סיפקו את הסחורה שחר לא נתן הנחות. "מה שעזרתי למשפחת גולסה היא לא תחזיר ברוורס", אמר הנשיא בשפתו הציורית, והוסיף: "עכשיו הוא רוצה לחזור רק לקבוצה אחת, מכבי חיפה". הראיון נערך בסוף מאי, ולמרות החיזורים מצד קבוצת נעוריו, גולסה העדיף דווקא את מכבי ת"א. לחיפה הוא כבר לא יחזור ברוורס.

על חן עזרא אמר שחר: "הוא ראש לשועלים, לא זנב לאריות", וזה היה ימים ספורים לפני שאותו עזרא סידר לנשיא השועלים את גביע המדינה. ואז הוא נשאל על האיש שאותו הכתיר "הרכש הכי טוב שלי" רק לפני שנה. "רוני לוי מאמן מצוין", התמוגג הנשיא. "האימונים שלו מאסטרפיס, כי הוא משקיע המון. אין דקה שמתבזבזת. הכל דופק כמו שעון, טיפ טופ". אז אמר. בינתיים הגיע יועץ נורווגי, והשעון השווייצרי נשלח לתיקון. אני, בתור טור־כריסטיאן קרלסן, לא הייתי ישן בשקט.

אבל שיאו של הראיון היה כששחר הצהיר: "החלום הכי גדול שלי, שיבוא איזה איל הון גדול גדול וייקח את המועדון". באמת? שאלו המראיינים, אם בא עכשיו איזה גולדהאר אתה נותן לו? "נו, גולדהאר", השיב יענקל'ה. "גולדהאר הוא קטנצ'יק".

מחכה לגדולצ'יק. יעקב שחר(צילום: גיל נחושתן)

ואם יבוא מישהו גדולצ'יק? איתגרו אותו השואלים, ושחר המשיך להפתיע: "למען המטרה, אני אשאר היועץ שלו תמורת שקל אחד". מעניין, כי השאלה המתבקשת אחרי כל ההצהרות, הטעויות והזגזוגים היא: למה שהמיליארדר ירצה בכלל יועץ בשקל?

והנה, בעודנו ממתינים להגעת הגדולצ'יק, ולפני עוד ניסיון לחקות את הקטנצ'יק, בעט שחר בעוד מאמן. אולי באמת כדאי להביא את ויגדורצ'יק.

אלישע בונה על ניסים

גם קטני האמונה שבינינו אינם יכולים להישאר אדישים נוכח הרוח החדשה שמפיח אלישע לוי בנבחרת. בטח לא אחרי שהמאמן הלאומי הגיע יחד עם מאמן הנבחרת הצעירה מרקו בלבול לביקור בקבר רבי מאיר בעל הנס בטבריה, והצטלם במחיצת רב שתקע בשופר.

רבי מאיר, למי ששכח, הוא התנא שנמלט מחיילים רומאים, אלא שאז נעשה נס והרודפים הוכו בסנוורים. מכיוון שיריבתנו הראשונה במוקדמות המונדיאל היא איטליה, אין ספק שהמאמן הלאומי ממוקד מטרה. בטח אם בהרכבה ישחקו רומאים כמו אלסנדרו פלורנצי ודניאלה דה רוסי.

מפיח רוח חדשה. נניח. אלישע לוי(צילום: מרקו מטלאש)

בכלל, אלישע משדר ביטחון. השבוע, כשנשאל על סגנון המשחק הצפוי בנבחרת, הוא ענה: "לא משנה מי היריבה, אנחנו נשחק עם שחקני התקפה", שזה חידוש טקטי מהפכני. גם לגבי ההעפלה עצמה לוי לא היסס לקחת הימור והצהיר: "הנבחרת תגיע יום אחד לטורניר גדול, כשיגיע הזמן שלה". רק חבל שבניגוד למענה הקולי בבזק, הוא לא גילה מה מספרנו בתור ואת זמן ההמתנה המשוער.

אבל תמיכתו של בעל הנס מול איטליה כבר מובטחת, ואם גם זה לא יספיק, קברות צדיקים לא חסרים לנו, ברוך השם. אלי גוטמן הכניס כל הזמן לראש של שחקניו ש"יש לנו נבחרת של גברים", אלישע יוכיח לספרדים, לאלבנים, למקדונים ולליכטנשטיינים שיש לנו גם נבחרת של קברים.

גניבת הדעת של דן שמיר

בהתחלה זה באמת נראה מבטיח. נבחרת העתודה הביסה את צרפת ב־20 הפרש, ולפניה גברה גם על פינלנד, אבל לאט לאט התבהרה התמונה. הפינים סיימו במקום ה־15, הצרפתים הפכו לנפילת הטורניר ודורגו 13, מקום אחד אחרי נבחרתנו שחטפה כמה תבוסות קשות ונראתה מוגבלת וחסרת השראה. לאווירה המדכדכת הוסיף מה שנראה כמו אולם בית ספר ריק בהלסינקי, אבל לשמחתו של המאמן דן שמיר בארץ ציפתה לו להקת מעודדות מהתקשורת, שהעבירה לעם את המסר האולטימטיבי: העיקר שנשארנו בדרג א'.

זה ממש לא העיקר. עתיד הכדורסל שלנו נראה בפינלנד מעורפל ומדאיג למדי. הצעירים זורקים שלשות בלי הכרה, ואולי בהשראת המאמצת "תנובה" קולעים באחוזים של גבינה רזה. באמת נבחרת חלבית.

לא התקדמנו. דן שמיר

"בסך הכל מאוד נהניתי מהעשייה לאורך כל הדרך, אהבתי מאוד את הדרך שלנו", סיכם שמיר. איזו דרך, לפינלנד? אהה, בטח בגלל שבמטוס ישב לצידו המנהל המקצועי פיני גרשון והרביץ דאחקות על הפינים.

באליפות של השנה שעברה סיימה הנבחרת של שמיר במקום קצת יותר גבוה, והוא כמובן נהנה גם אז. "היה כיף בלתי רגיל במהלך האליפות והחודשים שלפניה", סיכם המאמן בקיץ 2015. "אנחנו מרוצים לסיים במקום העשירי, למדנו הרבה מאוד שיעורים". אז מה אם שנה קודם, עם המורה שרון דרוקר, סיימנו במקום השביעי?

ואיפה היה אז שמיר? הוא חתם בדיוק בהפועל אילת וסיפר בראיון חגיגי לאתר האוהדים: "במקומות שהייתי בהם מאוד נהניתי, אני בטוח שמאוד אהנה גם במקום הזה. אני פה לשנתיים, אבל החלום שזה יהיה להרבה מאוד שנים". אחרי שנה וחצי ולא מעט נפילות הוא פוטר, אבל העיקר ששמיר תמיד נהנה מהדרך. מדן ועד אילת.

ארבל ולוין חכמים על זרים

"אתה יודע למה הלוויין לא עבד? בגלל שהוא סיני". עם הבדיחה הקורעת הזו בחר הפרשן, ניר לוין, לפתוח את השידור ממשחק קבוצתו של ערן זהבי בסוף השבוע. זה קרה רק בדקה ה־17, בעקבות תקלה, אבל ההלצה הצינית על ההפקה הסינית אינה מפתיעה. לשדרים ולפרשנים המזרח־תיכוניים אין שום בעיה לרדת על זרים, שממילא לא שומעים את השטויות שהם פולטים. עם הישראלים עדיף לא להתעסק.

צוחק על זרים. יורם ארבל(צילום: עוז מועלם)

בחודש שעבר, למשל, חלו שיבושים נרחבים בשידורי חברת "יס" בגלל תקלה בלוויין "עמוס 2". אם זה היה קורה במהלך שידור כדורגל, נראה לכם שלוין היה אומר לשדר: "אתה יודע למה הלוויין לא עבד? בגלל שהוא ישראלי"? אין סיכוי. כל עוד קוראים לו עמוס, ממכבי פ"ת או מהחלל, לוין ייתן כבוד. על הסינים הפרימיטיבים אפשר לרדת חופשי.

את תופעת הגיבורים על זרים חיזק השבוע גם יורם ארבל, ששידר את משחקה של מכבי חיפה באסטוניה. באחת ההזדמנויות, אחרי מסירה לא מדויקת של האורוגוואי גארי קגלמאכר, ארבל עבר ליידיש וסיכם: "איזו מסירה גרועה! קגלמאכר? זה בייגל מאכער".

וזו בדיוק חוכמת הבייגלה. אחרי חור בהגנה של סאן מנחם, שדרנו לא כינה אותו "סאן מנחס!", ואחרי ששובל גוזלן שיחרר בעיטה של ציפור, הוא לא כינה אותו גוזל גוזלן. לישראלי צריך להתייחס כאח, ושחקן זר הופך למוכר כעך. לפחות עד שיבשל גול לאלירן זעתר.