שתף קטע נבחר

"בגין היה כמו די ג'יי טוב"

"נאום השילומים" המפורסם שנשא מנחם בגין ב-1952 היה לא רק מפגן רטורי וירטואוזי אלא גם הכרזת מלחמה על שלטון מפא"י. דוד לביא, חוקר תרבות ומעריץ נלהב, גייס את ארון הספרים היהודי כדי לפצח את סוד הקסם של האיש שסלל את הדרך למירי רגב ולבנימין נתניהו

 

"בני ירושלים, אזרחי ישראל. הערב עומד לקרות המקרה המחפיר ביותר בתולדות עמנו. בשעה מרה זו נעביר לנגד רוחנו את אבותינו הקדושים, אמהותינו הטבוחות ותינוקותינו שהובלו במיליונים לטבח על ידי השטן, שיצא מתחתית הגיהינום להחריב את שארית עמנו... והנה היום הזה, ארבע שנים לאחר האתחלתא דגאולה, עומד ראש הממשלה העברי ומודיע כי ילך לגרמניה בכדי לקבל כסף. כי ילך בעד בצע כסף למכור את כבוד עם ישראל ולהטיל עליו חרפת עד".

 

ב־7 בינואר 1952 נשא מנחם בגין, אז מנהיג תנועת חירות, את 'נאום השילומים' המפורסם בכיכר ציון, בסמוך למשכן הכנסת הישנה. זה היה שיאו של מאבק סוער, חסר תקדים בעוצמתו, נגד כוונתה של ממשלת ישראל לחתום על הסכם השילומים עם גרמניה, ולהסדיר את הפיצוי הכספי על הנזק שנגרם ליהודים בשואה. בכ־1,200 מילה, לא יותר, נע בגין מעמלק לסולל בונה, מעגל הזהב אל עולי הגרדום, ומהיטלר אל בן־גוריון - במפגן רטורי משלהב, רגע לפני ההצבעה בכנסת, במילים שהפכו אלמותיות:

 

 

עם שמעון פרס (צילום: שלום בר טל "ידיעות אחרונות") (צילום: שלום בר טל
עם שמעון פרס(צילום: שלום בר טל "ידיעות אחרונות")

 

"ולכן אני אומר לאדון בן־גוריון: לא יהיה משא־ומתן עם גרמניה, על זה אנחנו כולנו מוכנים למסור את נפשנו. ייהרג ובל יעבור. אין קורבן אשר לא נקריב בכדי לסכל מזימה זו... כאשר יריתם בי בתותח, נתתי את הפקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן! אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיכם: זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות".

 

"קראתי לראשונה את הנאום והרגשתי כמו בחגיגות יום העצמאות - עשרות מוקדים מתפוצצים לפתע בזיקוקין מרהיבים", מספר ד"ר דוד לביא, מחבר הספר 'צופן בגין: סוד קסמו הרטורי של מנחם בגין בנאום השילומים'. לביא, משפטן וחוקר תרבות, נתקל בנאום אגב חיבור שכתב על פולמוס השילומים, ולדבריו, תוך 30 שניות בחר לכתוב מחקר המבוסס על הנאום הווירטואוזי, שכהרגלו של בגין, נישא בעל פה. "על פי עדותו של יחיאל קדישאי, מנהל הלשכה שלו, בגין מעולם לא כתב אף נאום, פרט לנאום בטקס הסכם השלום בארה"ב", אומר לביא. "והנאומים הטובים ביותר נישאים בעל פה. אני יודע את זה גם כמרצה. תכתוב את הדבר הנפלא ביותר ותקריין אותו - תאבד את הקשב של האנשים. כמו די־ג'יי טוב, שלא מגיע עם פלייליסט מוכן".

 

אם להשלים סיפור היסטורי, בשיאה של ההפגנה נעו בגין ואלפי מפגינים אל עבר בניין הכנסת, ואליהם הצטרפו מפגינים מטעם מק"י. שתי הקבוצות התנגשו בכוחות המשטרה, שפיזרה אותם בכוח ובגז מדמיע. עשרות שוטרים ומפגינים נפגעו, כ־100 איש נעצרו, אבנים הוטחו לעבר המליאה וכמה מהחלונות נשברו. לילה למחרת פנה בן־גוריון בנאום לאומה: "אתמול הורמה יד זדונה על ריבונות הכנסת. נעשתה התחלה להרוס את הדמוקרטיה בישראל", אמר. "נאום השילומים היה הדבר הקרוב ביותר להפיכה במדינת ישראל עד אותם ימים", מוסיף לביא עכשיו.

 

אבל במבחן התוצאה, הנאום של בגין כשל. בסוף לא עלו על הבסטיליה.

 

"החברה היהודית מאוד לא פוגענית כלפי עצמה. מלחמת אזרחים היא דבר רחוק מהמסורת היהודית. אבל מה שקרה היה חשוב בממד הסימבולי. כי הייתה קדושה למוסדות הריבונות הישראלית, וגם שבירת חלון אחד היא מאוד משמעותית.

שב ארצה עם עליזה אשתו (צילום: לע"מ) (צילום: לע
שב ארצה עם עליזה אשתו(צילום: לע"מ)
 

 

"צריך להדגיש שבגין לא יצא נגד קבלת כסף מגרמניה, אלא נגד תיקון העוול: השואה לא ניתנת לכפרה בכסף. אפשר לקבל את הכסף - אבל הוא לא יכפר במאומה. זה אל מול החשיבה המפא"יניקית - 'שילומים' בתור סגירת חשבון. ומה ההבדל בין ימין לשמאל? אם תסרוק את הרטוריקה המפא"יניקית, מה שעניין אותם זה לבנות מדינה. מבחינתם, האושר שלי כאזרח מושג כשאני רואה דבר בנוי. שדה חרוש. אלא שאני נהנה מעוד דברים. אני משיג תחושת אושר גם מלא לקחת כסף. כי יש עוד ערכים מלבד בינוי ופרקטיקה.

 

"בכלל, הראייה של בגין היא חברתית ערכית במובן הטהור. כמו בתקופת הסזון. תראה לי עוד מנהיג של ארגון מחתרת, שארגון מחתרת אחר מלשין על חבריו, והבריטים מתחילים לעצור אותם, והוא אומר - לא תהיה פה מלחמת אחים. איזה תעצומות נפש היו ליהודי הזה!"

  

'צופן בגין' (הוצאת כתר ומרכז מורשת מנחם בגין) הוא לא רק חיבור היסטורי, אלא ספר עיון אינטלקטואלי־במידה ומחכים־במידה על השפה של בגין ועל

משמעויותיה הגלויות והנסתרות: המאבק בין "העברית החדשה" שבזזה את "העברית היהודית" לצרכיה הלאומיים, וכינונה מחדש של זו האחרונה על ידי בגין; פנייתו אל המזרחים, ערגתם להשתייך אל שיח השואה, והגרעין האורתודוקסי הקיים בכולם; שיח של עלבון וכבוד, טומאה וטוהרה; ההתנגדות למדיניות השמאל הסוציאליסטי - אם בכלל היה כזה - או החזרה אל אלוהים, שדומה היה כי נעלם במדינה הציונית החדשה.

 

את כל אלה מנתח לביא בעזרת שפע מראי מקום, רובם מארון הספרים היהודי; מחקר שכתב באוניברסיטת פריז, המפגיש פילוסופיה צרפתית עם כתבי פרשני המקרא, מקובלים ופייטנים. מה קורה כשהמהלכים הספירליים של פוקו ודרידה פוגשים פיוט צפון אפריקאי. "ומצאתי, כדוגמה אחת, שדברים שאמר פוקו, אמר קודם הרב קוק - והרבה קודם, ר' יהודה הלוי", הוא מחייך. "הקבלה משמעותית מאוד לחקר שיח ותרבות, אבל לרוב חוקרי התרבות אין בקיאות בקבלה. הגישה שלהם גמלונית, מגושמת, מנסה להסתיר את חוסר הידיעה שלהם. וזו אחת הסיבות לניתוק של האקדמיה מהציבור הרחב. אז זה לא שאני מקובל נסתר, אבל הייתי יועצם של כמה מקובלים ואני מסוגל לקרוא טקסטים קבליים ולהעמיד מחקר שיעמוד בכל סטנדרט אקדמי - אבל גם יפנה לישראלי הפשוט, שיבין את סוד קסמו של בגין. כי מעניין להבין כישוף".

 

'צופן בגין', על מנגנוני השיח והכוח שהוא מבקש לחשוף, הוא חלק מהנושא המרכזי שבו מתמחה לביא: "הנדסת תרבות של הבניית אומה", כלשונו. "וכולנו מהונדסים: אשכנזים, מזרחים או ערבים. מהנדסי התרבות מזרימים יום־יום את התוצרים, ואתה לא מרגיש. הנה דוגמה אחת: לפני 30 שנה לא דיברו על הומואים בעיתונות. אז למה עכשיו? כי היה פה הִנדוס חרישי, שכנראה נשא פירות. מישהו רצה להוביל למטרה מסוימת, שתרבותית יהיה כאן מוצר מסוים. ובאופן דומה, בן־יהודה וחבריו הינדסו את אוצרות התרבות היהודית כדי לייצר מהם תרבות ישראלית מודרנית.

 

נואם בימי קמפ דייויד, מרס 1979 (צילום: יעקב סער, לע"מ ) (צילום: יעקב סער, לע
נואם בימי קמפ דייויד, מרס 1979(צילום: יעקב סער, לע"מ )

"אבל בגין הבין שיש אנשים לא מהונדסים. מי שהגיעו שלשום באונייה ממרוקו, למשל, ולא עברו את הנדסת התרבות הציונית, המפא"יניקית בעיקרה. ועם האנשים האלה צריך לתקשר. בגין הקים גשר. הוא זיהה שיש פה שדה בור, ש־80־70 אחוז זה מה שנקרא 'מסורתיים', יהודים מזרחים שהביאו בחשבון שדין תורה קיים, ואפשר לדבר גם אל ליבת הערכים שלהם ולהיות סובלני כלפי קיום מצוות. בגין הוא חילוני שדיבר על מושגים יהודיים בלי שתוכל ללעוג לו. והוא עשה את זה באופן מתוחכם מאוד. לא מטיף. וכנראה היה משהו באישיות שלו, יותר כן וישר. לכן הוא מדבר לאנשים עד היום. גם להרבה שמאלנים. אולי גם בגלל שההנהגה הנוכחית של הליכוד פחות קוסמת להם".

 

איפה גשר בגין ניצב היום?

 

"גשר בגין נבנה על השסע הסמוי בין 'עברית יהודית' ל'עברית ישראלית', שקיים עד היום. פעם זה נקרא 'פריפריה ומרכז', פעם 'שסע עדתי', פעם 'תודעה כוזבת של מצביעי הימין', ופעם אחרת 'השמאל שכח מה זה להיות יהודים'. בראש ובראשונה, המשמעות היא הניסיון לקחת את ההון התרבותי היהודי הישן, ולייצר ממנו יהודי חדש בלאום חדש. כולנו היינו לפני 200 שנה יהודים בכל מקום שהוא, טהרן או קזבלנקה או ורשה. היה לך הון תרבותי יהודי. מה ניפו ממנו, מה העצימו, מה בחרו להסתיר - את זה אף אחד לא בודק. אנשים פה יוצאים כמו נקניקיות ממפעל, ולאף אחד לא אכפת מה הוא היה קודם. אז אני מראה את המעבדה. אני אספר לך מה היית קודם - לא כדי להחזיר אותך בתשובה, אלא כדי להראות לך את האמת".

 

מה קרה לפרויקט החילון של מדינת ישראל?

 

"הוא כשל. כ־80 אחוז מאמינים באלוהים, 70 אחוז צמים ביום כיפור, ולמעלה מ־50 אחוז מאמינים בעולם הבא. בהנדסת התרבות הונדסה גם היהדות, אבל כל יהודי, אצל מזרחים בוודאי, הוא אורתודוקסי ברדוקציה - ולא נוצר משהו חדש. אלא שחילונים מדמיינים שזה לא קשור לדת. לא, סתם התרגלתי לעשות סדר פסח. לא, אני לא דתי - אני רק עושה לילד ברית מילה, 'כדי שלא יצחקו עליו בבית ספר'. באמת? לכן צריך לחתוך לו את איבר המין? תסתכל מסביב: הרבה מאוד אנשים הולכים עם תרנגול על הראש ולא יודעים את זה".

 

הוא נולד לפני 46 שנה בשכונת יד אליהו. בגיל תשע עבר להִנדוס של צפון תל־אביב. שירת בגלי צה"ל, שימש כעיתונאי, ובמשך שנים ארוכות ליווה את גדולי המקובלים. ספרו הקודם, 'תפילת הלב', מקבץ כ־280 תפילות ופיוטים שחוברו לאורך הדורות. סבו ייסד את בית הכנסת 'חסד ואמת' בשכונת התקווה. אביו שהה כנער בקיבוץ, לחם בשורות הפלמ"ח ונפצע בקרב מלכיה. "הייתה לו אינדוקטרינציה מפא"יניקית חזקה", מספר הבן, "אבל ב־77' הוא עבר לד"ש. וב־81' הוא כבר הצביע לליכוד. בעצם, אני מסביר את אבא שלי בספר. מה האנרגיה המחשמלת של בגין שקסמה לאנשים".

 

נתניהו. שניהם נואמים מצוינים (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
נתניהו. שניהם נואמים מצוינים(צילום: רויטרס)

 

העמדה כלפי בגין השתנתה לאורך השנים?

 

"החיבוק של בגין על ידי שמאלנים מזכיר לי את החיבוק של שונאי מוזיקה מזרחית את זהר ארגוב אחרי מותו - ובתנאי שיישאר מת. ואני שירתי בגלי צה"ל ביום מותו של ארגוב, ואני זוכר את הדיונים, האם לשדר בתוכנית בוקר שיר אחד שלו, כן או לא".

 

אבל גם גדולי מבקריו של בגין מוחאים כפיים להפצצת הכור בעיראק. בוודאי להסכם השלום עם מצרים. פסגת הישגיו.

 

"זה נכון. אבל יש עוד נקודה אחת, משמעותית מאוד: הזכות של המצביע של בגין, 'האחר' - להבין שהוא לא אחר. להבין שהוא לגיטימי לחלוטין. שאולי יש מקום להקשיב לו. תביט למשל על העניין המחודש בפרשת ילדי תימן. מה השתנה ב־15־20 השנים האחרונות? כלום. הרי היו כבר שלוש־ארבע ועדות חקירה. ולא חשפו ארכיונים חדשים. ולא חטפו בשנים האלה אף ילד תימני במעברה. מה שהשתנה הוא התרבות. או הסחף אחרי המהלך של מירי רגב. מה רגב עושה? צועקת דברים שנאמרו קודם. מה שאנשים כתבו פעם בעיתון 'הפטיש' - רק מעמדת תא"ל במיל' ושרת התרבות. מירי רגב משחררת את המודחק כפי שמנהיגים גדולים היו יודעים לזהות. אלא שבמקרה שלה, אני לא משוכנע עד כמה היא עסוקה בזיהוי המודחק אצל האחר. היא פשוט משחררת דברים שקיימים בה - ולכן היא כל כך משכנעת. בכלל, המשמעות של רגב בתרבות ובחברה הישראלית הרבה יותר גדולה מכפי שמבינים היום. היא מפרקת דברים בצורה יסודית".

 

בגין החייה גם את תביעת העלבון והכבוד הלאומי. קורבן, ולא בהקשר השלילי. תראה מה קורה היום, תחרות מסכנות בחברה הישראלית. אפילו גידי אורשר קורבן.

 

"גידי אורשר הוא קורבן בלי סטייל. הוא לא הבין ששינו לו את הכללים. עצוב להסתכל על מה שקורה לו. ואגב, שיח הקִדמה של אורשר - מטופש. כי כל הנקניקיות כאן - אני ואתה וכל היתר - בעד קִדמה. אתה יודע, כשהיו מגיעים אנשים לרב כדורי להתייעץ בעניין רפואי, השאלה הראשונה שהוא היה שואל היא, ומה אומר הרופא? ואיזה תרופות הוא נותן? האיש שלכאורה הכי לא מייצג את המודרנה! אבל יש קורבן כמו בסרט אמריקאי, כמו ב'מת לחיות', שחוטף כדור ובכל זאת מתרומם ויורה. את הקורבן הזה אנחנו אוהבים. אז גם בפוליטיקה צריך לדעת להיות קורבן סוחף. ובמובן מסוים, היום זה נתניהו, ביכולת העמידה שלו מול קהל. יש לו תעצומות".

 

יש דמיון בין בגין לנתניהו?

 

"שניהם נואמים מצוינים. יש מקומות שבהם נתניהו קרוב אליו ברטוריקה. בגין משתמש במכניזם של פייטנים, 'שיבוץ', להכניס את המילה בתוך הטקסט כטקסט דבור - נתניהו מעדיף ציטוטים. אחת ההצלחות של נתניהו היא היכולת להאחיד בין הון תרבות יהודי למודרנה. כשאתה רואה אותו מדבר אנגלית קולחת, ומאחוריו תלמוד בבלי - זה עושה טוב לרוב הישראלים שלא יודעים איפה למקם את עצמם. כן, הוא יודע אנגלית היטב, אבל מה שמדבר אל הצופים, בתת־ההכרה, הם הספרים שמאחוריו".

 

ב'נאום השילומים' בגין מטיח טענות חריפות בסוציאליזם המדומה של מפא"י. נאום 'הקיבוצניקים המיליונרים עם הבריכות', שהגיע מאוחר יותר, נראה כמו חיסול חשבון. הרבה בני קיבוץ טענו שדמם הותר אז, שזו קפיצת מדרגה בשיח ההסתה הישראלי.

 

"ולמה כל כך הרגיז אותם שהוא מציין שיש להם בריכות? כי הבריכה היא סימבול. הפריבילגיות שניתנו לקיבוצים, בגלל שהם סבלו יותר. זו התכתבות עם שיח הסבל שמלווה את הציונות מראשיתה: אם אני סובל, אני שווה יותר ממך. ישנתי במחסן עבש ברפת בנס־ציונה - אני שווה יותר ממך".

 

איפה בגין היה ממוקם במפה הפוליטית של היום? הוא היה מוצא את עצמו בליכוד?

 

"קשה למקם אותו, ולא כי אני לא מכיר את בגין - אלא כי אני לא יודע מהי המפה הפוליטית. היום המסרים עמומים, מפלגות מצהירות דבר אחד ועושות דבר שני, אנשים הופכים את עורם - ורוב המפלגות דומות זו לזו".

 

איך קסמו הפאתוס, הבכי, הגינונים הפולניים האלה של בגין לגברים הכי קשוחים שיש?

 

"בגין גברי מאוד במושגים היהודיים, לא הישראליים. ליוויתי את גדולי ישראל. לכמה מהם הייתה שפת גוף נעבעכית - בצד החלטות נחרצות. בעוצמה ישראלית אנחנו נדרשים לפיזיונומיה אחרת. 'יורים ובוכים' זו עוצמה ישראלית, לא יהודית. בוא נביט מנגד על בוז'י הרצוג. הוא נוגע ללב. הוא לא מספיק בוטח וגברי באימפקט שלו. מיתרי הקול שלו לא כל כך נשיים, אבל האופן שבו הוא מאנפף את המילים ונאנח תוך כדי, נתפס בעיני הציבור כדבר נשי. הוא משתמש באף כבמגבר, כמו חזנים בבתי כנסת ספרדיים - רק שלו אין מספיק בסים. ואם אני צריך לתת לו עצה: יש לך אמא מצרייה! למה אתה מחביא אותה? אנשים מרגישים שהמהות התרבותית והנפשית של בוז'י לא מונחת בקובה של אמא, אלא במשרד עו"ד הרצוג פוקס נאמן".

 

הצופן של בגין ב'נאום השילומים' אמר כבר אז שהשמאל יובס?

 

"כן. זה נזרע פה. השמאל יובס כי אצלו הכל צריך להירתם למשימה הלאומית של בניין המדינה - בזמן שהימין מצביע על עוד ערכים, בחלקם יהודיים, שחסרים לאנשים. ועד שהשמאל יידע למלא את הוואקום בנפש האדם, הוא ימשיך לכרסם את עצמו, והוא ייעלם. כי מה בעצם מציע השמאל? אין לו אינטרס להפריד דת ממדינה, כי הכניסה ללאום נותרת על בסיס הדת, ולכן שומרי הסף היהודים חיוניים ללאומיות החילונית. השמאל מודע לכשל הלוגי של לאום חילוני לחלוטין. אז מה זכות הקיום שלו? אגיד את זה כמו מפד"לניק: מה הטעם, מדונה ומקדונלדס?"

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יעקב סער, לע"מ
בגין. מאבק חסר תקדים
צילום: יעקב סער, לע"מ
לאתר ההטבות
מומלצים